העם דורש כסף חברתי - הבנק החברתי ה-1
שנתיים אחרי מחאת האוהלים יש מי שמסמנים את היעד הבא: האנשים ששומרים על הכסף של כולנו. הכירו את הבנקים החברתיים
עכשיו דמיינו שאתם פורשים בפני מנהל הסניף את משנתכם בדבר שינוי מדיניות ההשקעות וההלוואות של הבנק שלכם. בחזונכם, כך אתם מודיעים למנהל, אין לפתוח חשבונות לחברות העוסקות בסחר בנשק - והלוואות לא ניתנות לחברות קוסמטיקה שעורכות ניסויים בבעלי חיים. כעת, משסיימתם לשטוח בפניו את ה"אני מאמין" שלכם שמרחיק מהבנק את הלקוחות הרווחיים ביותר, המנהל, במקום לזרוק אתכם מכל המדרגות, רושם לפניו את הצעתכם, שתועלה לדיון באסיפה הקרובה של הנהלת הבנק. לאחר מכן היא גם תעמוד להצבעת בעלי המניות.
נשמע דמיוני? זה לא חייב להיות. לפני כעשרים שנה החליט הבנק הקואופרטיבי באנגליה, בעקבות רצון הלקוחות שלו, להפעיל את "הקוד האתי" שניסחו מיליוני בעלי החשבונות. הללו החליטו כי אינם משקיעים עוד בחברות שעוסקות בסחר בנשק, שעורכות ניסויים בבעלי חיים או שמעסיקות עובדים בסדנאות יזע.
באמצעות סקר שנשלח לבעלי החשבונות בבנק, החליטה ההנהלה בשנת 2012 כי 10 אחוזים מרווחי הבנק יושקעו בחזרה בקהילה. בשנת 2005 סירב הבנק לתת שירות לעסקים חדשים שלא עמדו בקוד האתי, בשווי של כמעט 10 מיליון יורו. באותה שנה גם סגרה ההנהלה את חשבון הבנק של קבוצה דתית אוונגליסטית, בשל עמדתה נגד הומוסקסואלים.
עכשיו הביטו בבנק שלכם. מרבית הסיכויים שכמו שאר האזרחים במדינה אין לכם שום השפעה על מדיניות הבנק, וגם ספק רב אם אתם יכולים להבין משהו מהאופן שבו מנוהל החשבון שלכם.
היתרונות וההטבות ללקוחות בנקים קואופרטיביים מתחילים בהשפעה על יציבות הבנק, ממשיכים בשמירה על החסכונות ובהשפעה על מדיניות הבנק ועל הרכבת סגל הניהול (שעומד לבחירות), ונגמרים בהשתתפות ברווחים.
לקוחות של בנקים חברתיים זכאים, כבעלי מניות לכל דבר, ליהנות מרווחי הבנק בשנה החולפת - בין אם בשירותים מוזלים יותר או בהגדלת ההון של החברה. ברחבי העולם, מאות מיליוני אנשים כבר חברים באיגודים פיננסיים כאלה, שזכו להצלחה לאחר ששרדו את המשבר הכלכלי.
מוסדות פיננסיים קואופרטיבים, כמו בנקים חברתיים ואיגודי אשראי, אינם קיימים בינתיים בישראל. אבל פרסום ההמלצות הסופיות של ועדת זקן לפני כשבועיים הגביר את התחרות בין גופים שונים המעוניינים להיות הראשונים שיקימו בישראל את מה שכבר זכה לכינוי "הבנק החברתי". בין היתר, ממליץ דו"ח ועדת זקן על הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית, ומעודד את כניסתם לתחום של שחקנים חדשים, כמו איגודי אשראי ובנק אינטרנטי. המסקנות כבר הוגשו לשר האוצר החדש יאיר לפיד, בתקווה שייושמו עוד השנה.
למרות ניסיונות ויוזמות אזרחיות רבות שקמו במטרה לנסות להוריד את יוקר המחיה, רבים לא האמינו כי גם את הזירה הבנקאית אפשר לשנות, ולהנמיך את גובה העמלות והריביות. אבל בחודשים האחרונים מנסים בכירים לשעבר במשרד האוצר, פעילים חברתיים ואפילו רמי לוי לפצח את הנוסחה, ולהציג את הבנק החברתי הראשון.
נדמה כי לאחרונה הפך צמד המילים "הבנק החברתי" לשגור בפי כל, אך המושג עדיין עמום משהו: כל מי שמציע להקים מוסד כזה מציג פרשנות אחרת. בשנה האחרונה פועלות כמה קבוצות שמקדמות הקמת בנק חברתי, ובהן שתי קבוצות - "אופק" ו"שלנו"-מציגות מודל בנקאות קואופרטיבי, המכונה איגוד אשראי (credit union).
איגודי אשראי כאלה כבר קיימים ברחבי העולם. המערך הגדול והחזק ביותר שלהם נמצא בארצות הברית, שם 92 מיליון אמריקנים (כשליש מהאוכלוסייה) מנהלים נכסים בשווי 1.2 טריליון דולר באמצעות איגודים כאלה. באירופה מדווח על גל מצטרפים חדש לאיגודי האשראי, מכיוון שבמשבר הכלכלי דווקא איגודי האשראי נותרו יציבים, וכמעט לא נפגעו מהמשבר.
באיגוד הבנקים הקואופרטיביים האירופי מיוצגים כ-4,200 בנקים מ-28 מדינות, המחזיקים ב-65 אלף סניפים, משרתים 50 מיליון חברים וכ-181 מיליון לקוחות. סך נכסיהם עומד על 6.9 טריליון יורו. בנקים מובילים כמו dit AgricoleיCr בצרפת, BVR/DZ בגרמניה או Rabobank ההולנדי משרתים מיליוני לקוחות.
הייחוד באיגודי האשראי הוא שאלו מוסדות פיננסיים קואופרטיביים ללא מטרות רווח, המציעים שירותים בנקאיים כמו מתן הלוואות, ניהול חשבון עובר ושב וכרטיסי אשראי. בעלי המניות בו הם בעלי החשבונות עצמם או בעלי עסקים קטנים, והם בוחרים את דירקטוריון האיגוד. ברחבי העולם איגודים אלו הם בעלי אוריינטציה חברתית, אשר עומדים בחזית לפיתוח בר קיימא ומציבים לעצמם כמטרה מרכזית את רווחתם של החברים בהם. רווחי האיגוד מושקעים בשיפור השירותים לחברים בו, כדי להבטיח את רווחתם ואת הגידול המתמיד של הארגון.
רו"ח דורון שורר - שהיה בעבר מנכ"ל משרד התחבורה, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, יו"ר חברת הביטוח "הפניקס" ויו"ר קרן הפנסיה מבטחים - עומד כיום בראש קבוצת "אופק". שורר , שצירף אליו בכירים במגזר העסקי ובהם יואב להמן, לשעבר המפקח על הבנקים, אומר כי הבעיה העיקרית בזירה הבנקאית היא היעדר התחרותיות. "בכל מדינה תמצאי מספר גדול של בנקים שפועלים במשק", אומר שורר.
"בישראל יש שני בנקים גדולים שמחזיקים 80 אחוז מהמערכת הפיננסית, ולצדם כמה בנקים קטנים. כלומר, יש פה שלושה-ארבעה אנשים שמחליטים על הקצאת האשראי במשק. המשמעות היא שמעט אנשים יכולים לקבל אשראי. רק חצי אחוז מהאוכלוסייה מקבל אשראי, והם הטייקונים, או גופים שמקורבים לבנקים. למרבית האנשים אין נגישות לאשראי".
והבנקים מנצלים את זה?
"הם ללא ספק מנצלים את האזרחים. הדו"חות שמתפרסמים מוכיחים כאלף עדים שהם מנצלים אותנו. מרבית הרווח של הבנקים בישראל מגיע ממשקי הבית. אנחנו קהל שבוי. לבנקים אין תמריץ להתייעל אלא להטיל את מרב העלויות שלהם על האנשים הקטנים. זה מצב קיצוני, שבו לישראל יש רמת הריכוזיות מהגבוהות בעולם. זה מתבטא במחירים הגבוהים של השירותים, שהיו יכולים להיות זולים בהרבה.
"עד כה בנק ישראל התמקד בשמירה על יציבות הבנקים. ההנחה הייתה שככל שייקחו יותר עמלות וריביות הרווחים יהיו גדולים יותר ויציבים. לא התמקדו בתפקיד העיקרי, לדעתי, שהוא טובת האזרחים. צריך לדאוג לרווחת האזרחים, ולא לרווחת הבנקים".
מה אתם מציעים?
"בנקאות שלא מוכרת בישראל, והיא בנקאות קואופרטיבית - בנקאות חברתית. בבנק מסחרי רגיל יש בעלי מניות ויש לקוחות. שניהם אוחזים בשמיכה וכל אחד מנסה לקחת חלק גדול יותר. בעל המניות רוצה להרוויח כמה שיותר".
ובבנק החברתי שלכם?
"בבנק החברתי הבעלים והלקוחות הם היינו הך. אין ניגוד עניינים. הרווח של בעלי המניות מתחלק בין הלקוחות, באמצעות ריבית גבוהה יותר על הפיקדונות או במחירי שירות מוזלים. זה תאגיד עסקי שלא למטרת רווח שמוזרם לבעלי ההון. לכל בעל מניות יכולה להיות רק מניה אחת. לכל מניה יש קול אחד מבחינת השפעה. דרך התנהלותו של הבנק מוכתבת על ידי הערכים שהונחו בבסיס הקמתו בצורה דמוקרטית".
ומה המודל העסקי שלכם? איך תרוויחו כסף?
"הבנק מכסה את הוצאותיו. אנחנו מתכוונים לקיים מערכת סניפים אטרקטיבית שתהיה שונה מהבנקאות המקובלת. חלק מהסניפים יהיו על בסיס טכנולוגי, ואנשים יוכלו לקבל שירות והדרכה מאדם, אבל דרך מסך. השירותים שלנו יהיו זולים בהרבה, ולכן לאנשים יהיה כדאי להצטרף אלינו".
אילו שירותים תציעו?
"כרטיסי אשראי, פיקדונות, עו"ש, הלוואות, משכנתאות. לא נתחיל עם הכל מהיום הראשון, אלא בהתאם למידת ההיענות נוסיף שירותים".
גם חברי קואופרטיב "שלנו" עובדים כבר תקופה ארוכה על הקמת איגוד אשראי. הם מתמקדים כרגע בלמידה ובמחקר של הרגולציה הנדרשת להקמת איגוד אשראי, ובייבוא המודל מחו"ל לאישור. רייפי גולדמן, מנהל המרכז לפיתוח קואופרטיבים וחבר בוועד המנהל של "שלנו", טוען כי המרכיב הקואופרטיבי באיגוד האשראי מביא פוטנציאל להצלחה של המוסד הפיננסי.
"מכיוון שהלקוחות הם הבעלים של התאגיד הפיננסי, ההשקעות נעשות יותר בתבונה", אומר גולדמן. "בנוסף, איגודי אשראי מספקים מגוון מצומצם יותר של שירותים פיננסים בהשוואה לבנק מסחרי. המטרה של איגוד אשראי לעומת בנק היא לשמור על האינטרסים של החברים, ולא למקסם תשואה לבעלי ההון. לכן במשבר הכלכלי ובקריסת המערכת הפיננסית ב-2007 - שום מוסד פיננסי קואופרטיבי לא קרס".
איך זה קרה?
"לפי החוק בארצות הברית הרווחים באיגוד אשראי מוזרמים בחזרה לאיגוד, ולכן מדיניות ההשקעה שלהם הייתה מאוד שמרנית כי זה היה הכסף שלהם. אותו הדבר קרה באירופה".
למה שנסתפק בשירותים מצומצמים?
"85 אחוז ממשקי הבית בישראל מסתפקים בארבעה שירותים פיננסיים: הפקדה, הלוואה, ניהול עו"ש וכרטיס אשראי. הרוב המכריע של הציבור אינו צורך שירותים שקשורים לניירות ערך, חילופי מטבע וכלים פיננסיים. אנשים מצטרפים לאיגוד אשראי כי הם רוצים מענה לצרכים מצומצמים. הם רוצים הלוואות קטנות".
למה אתם חושבים שהקהל הישראלי ישקיע את כספו באיגוד האשראי שלכם?
"מדובר בתהליך של בניית תודעה, של הבנה שאפשר לסמוך על איגוד אשראי. ההנחה שלנו היא שבשלב הראשוני החברים לא יסגרו את חשבון הבנק המסחרי שלהם, אלא יפתחו חשבון נוסף. אנשים יפתחו את החשבון המשני שלהם וישמרו על הבנק המסחרי עד שהם יהיו יותר בטוחים שאיגוד האשראי אכן נותן מענה, ואז, כמו שקרה בארצות הברית, הם יסגרו את החשבון שלהם בבנק המסחרי. זה יהיה פתרון מעשי למצוקות שרוב הציבור הישראלי שותף להן, לכן אני מאוד אופטימי. זה לא חלום וזה מאוד מעשי".
המפקח על הבנקים, דודו זקן, אומר כי הקמת איגודי האשראי היא מהלך משמעותי מאוד. "כשניתחנו את מערכת הבנקאות ראינו שיש בעיה של ריכוזיות", אומר זקן. "מצאנו גם הוצאות תפעול גבוהות שנובעות מהוצאות שכר גבוהות. הפתרון הוא לבוא ולהכניס שחקנים חדשים".
כלומר, את הוצאות השכר מגלגלים עלינו?
"מישהו משלם אותן. בנק צריך להרוויח כדי להתקיים, כמו כל פירמה, אבל יש מקום להתייעלות. הוצאות השכר ביחס לתפוקה הן גבוהות, ופה הבנקים צריכים להשתפר. דרך אחת לזירוז ההתייעלות היא להכניס שחקן נוסף שעובד בהוצאות נמוכות. איגוד האשראי שראינו לנגד עינינו, לדוגמה, הוא זה של אוניברסיטת ברקלי, שם כל מי שלומד או עובד יכול לפתוח חשבון. זה יכול להיות גם בישראל, למשל איגוד אשראי של בני קיבוצים או סטודנטים.
"הרעיון הוא להקים קבוצה של אנשים דומים, שאפשר לסמוך עליהם, שמכירים זה את זה. במבנה הזה הם בעלי המניות, הם המפקידים, הם הלווים. לפעילות איגודי אשראי יש רישוי מיוחד, בארצות הברית אפילו יש מפקח מיוחד, והמוסדות האלה מגלגלים מאות מיליוני דולרים".
האם הלקוחות בישראל יוכלו לקבל לחשבון הבנק שלהם את הרווחים שהבנק מרוויח?
"הרזולוציה הזאת צריכה להיות חלק מהתוכנית העסקית של איגוד האשראי, שאותה יגישו לנו היזמים שמעוניינים לפתוח את המוסד. זה נתון לשיקול דעתם. אנחנו לא יכולים להיכנס לנעלי היזם. האמירה החשובה מאוד בדו"ח של הוועדה היא שאנחנו לא רק מכירים בקיום של איגודי אשראי, אלא שנעודד איגודי אשראי ונקיים רגולציה מיוחדת לצורך העניין. בנק ישראל ילווה את ההתפתחות הזאת. אנחנו לומדים את המודל. כחלק מההיערכות, בנק ישראל נמצא בקשר עם המפקחת על האשראי בארצות הברית".
כמה הון יידרש לפתיחת בנק כזה?
"זאת פונקציה של הפעילות. ככלל אצבע, נניח שאיגוד אשראי ירצה לייצר מיליארד שקל אשראי, הוא יצטרך להחזיק לפחות מאה מיליון שקל הון. ברור שככל שיש יחס הון גדול יותר, אז הביטחון של המפקידים רב יותר. זה תלוי בכמה גורמים: כמה חברים יש באיגוד? מה היקף הפעילות? מה התוכנית העסקית?".
נשמע כמו רעיון רומנטי. זה אפשרי למימוש בישראל?
"זה רעיון שעובד. זה לא משהו שהמצאנו. זה נוח, זמין וזול. איגוד אשראי יצטרך לגייס אנשים שיודעים איך לנהל אותו".
אתה היית פותח חשבון בבנק חברתי?
"אם יהיה איגוד אשראי שאני אוכל להיות אחד החברים בו - אני אשקול. אני חייב לנהל את החשבון שלי באיזשהו מקום. אם כסטודנט היו מציעים לי לפתוח חשבון בנק באיגוד אשראי לסטודנטים, התשובה היא בוודאות כן. בלי לחשוב פעמיים".
שחקן גדול אחר שהכריז על הקמה של בנק חברתי הוא רמי לוי. בשיחה איתו מבהיר לוי כי הוא לא מתכוון ליצור מוסד פיננסי חדש, אלא לשתף פעולה באמצעות חבירה לבנק גדול והענקת שירות חדש ללקוחותיו או ללקוחות חדשים. בכוונתו של לוי להציע ללקוחותיו עמדות שירות בסניפי רשת המזון שבבעלותו. "אנחנו בינתיים בוחנים איך לעשות זאת, ואנחנו במשא ומתן עם כמה בנקים", הוא אומר.
למי זה מיועד, בעצם?
"בעיקר למגזר הפרטי. הבנק יציע הלוואות בריביות נוחות ופתרונות אשראי בעלויות זולות ומשתלמות".
בתוך הסניף של הסופר?
"כן. יהיה סניף קטן בתוך הסניף, בגודל של כמה מטרים מרובעים עם מחשב. חלק מהשירות יהיה ממוחשב. במקום שצריך עמדה עם בן אדם - נשים אחת כזאת".
למה שאני אעביר את חשבון הבנק שלי לבנק הזה?
"המסלול הזה בבנק יהיה כמו כל העסק שלי, שהוא חברתי. זה חלק ממה שאני עושה והוא להוביל דרך במדינת ישראל, שבה הצרכן יוכל לקנות בזול. מה שקורה בבנקים הקיימים הוא שהם מנצלים את מי שבא לקחת הלוואה, וכשאין לו ביטחונות והוא צריך את הבנק הריבית גבוהה מאוד.
"אני יכול להבין את הבנק, הוא רוצה לקחת ריבית כי הוא מפחד שלא יקבל את הכסף בחזרה. אבל 99 אחוז מהאנשים הם טובים. למה להקשות על כולם בגלל הפחד מהאחוז הקטן? המודל שלי הוא לתגמל את מי שמחזירים בזמן. הנה, תסתכלי על האנשים שעושים תספורת כרגע. זה לא האזרח הקטן. מאות עסקים לא ביקשו תספורת".
מתי תפתחו את המסלול הזה?
"אני מאמין שבתוך כמה חודשים. זה לא תלוי רק בנו".
פעם היו בישראל איגודי אשראי רבים, שהוקמו, כמו ביתר מדינות העולם, בתחילת המאה שעברה. אחד מהם היה "מסד", שהוקם ב-1930 בידי הסתדרות המורים, שירת את אוכלוסיית המורים חברי ההסתדרות, והציע להם שירותי בנקאות בתנאים טובים. ב-1977 נקנה "מסד" בידי בנק הפועלים.
לאיגודי האשראי היו עשרות אלפי חברים, אבל הם פורקו עד תחילת שנות ה-70. בנק ישראל טען אז כי היו ליקויים בהתנהלותם. רייפי גולדמן מקואופרטיב "שלנו" טוען כי זה לא היה השיקול היחיד. "נכון שהיו ליקויים בחלקם, אבל לא בכולם. היה עוד מניע שלא דיברו עליו".
מהו?
"המדיניות הריכוזית של בנק ישראל, שהניחה שהיציבות של הסקטור הפיננסי תתבסס על מספר קטן של בנקים גדולים ויציבים. כדי להגיע למצב הזה היה צריך לנקות את השטח ממתחרים. איגודי האשראי חוסלו. חוק הבנקאות שהתקבל בסוף שנות ה-70 אסר על הקמת איגודי אשראי. זאת האירוניה בדו"ח של זקן: הוא רוצה למתן את הריכוזיות, ומי שיצר אותה היה בנק ישראל. במובן מסוים בנק ישראל מכה עכשיו על חטא".
זקן מתנגד לביקורת. "להכות על חטא? זו אמירה מוטעית", הוא אומר. "העולם משתנה. פעם חשבו שגדול וחזק פירושו טוב, לא יכול להתמוטט. היום מבינים אחרת. אם פעם חשבו שבנקים כמו'סיטי בנק' או'דויטשה בנק' לא יכולים ליפול בחיים, היום התפיסה הזאת משתנה. אנחנו כל הזמן בתנועה. הכלכלה הגלובלית משתנה, ולכן גם אנחנו משתנים".
ובכל זאת, אתם עושים פה תיקון. בעצמך אמרת שהמצב הקודם היה לא תקין.
"אני מניח שמה שעשו בעבר, כשמיזגו את איגודי האשראי עם הבנקים, היה נכון. היום ניצבים בפני בעיה אחרת. מה שעשו אז לא אומר שזה לא נכון. זאת ראייה שונה על פני זמן. אבל כן, יש ניסיון לשפר את המצב, להגביר את התחרותיות".
עם זאת, בבנק חברתי גלומות גם לא מעט סכנות. זקן מודע אליהן היטב. "הדאגה שלנו היא שאיגודי האשראי יהפכו למכבסות להלבנת הון או למקום של גורמים מפוקפקים. תפקידי הרגולטורים יהיה לוודא את יציבות איגודי האשראי למען המפקידים, ולוודא שהאיגוד משרת את החברים בו, לא את המנהלים. נעניק רישיון לאיגוד אשראי אם יהיו לו תוכנית עסקית ואנשים שיש להם ידע ויכולות".
שאלת מיליון הדולר להיתכנות איגודי האשראי היא האם יצליחו היזמים להעמיד את ההון הנדרש. "אנחנו מתכוונים לפנות אל הציבור, להציע להצטרף לאיגוד האשראי וליהנות מכל ההטבות", אומר שורר. "ההנחה שלנו היא שיהיו עשרות אלפי אנשים. כל מניה עולה 3,000 שקל 3000, שקל זה הרבה כסף.
"הסכום נקבע בעקבות ועדת טרכטנברג, שקבעה ש-3,000 שקל הוא הסכום העודף שמשפחה משלמת לבנק כל שנה, הסכום המיותר שהם משלמים בגלל חוסר התחרותיות. אם את משלמת פעם אחת ומקבלת בחזרה בכל שנה את הכסף הזה, זה הופך למשתלם".
יש סיכוי שהבנקים יוזילו את השירותים שלהם בעקבות התחרות אתכם. איזה יתרון נוסף תציעו מלבד העלויות הנמוכות?
"למה לשלם עוד כדי להגדיל את הרווחים של בעל ההון? אנחנו רוצים להיות גוף שבו כל אחד מהמשתתפים נהנה באופן מלא מהשירותים ומהרווחים. ההתנהלות תהיה שקופה לחלוטין כי כולם בעלים, אין בעל שליטה אחד".
אבל למה שהציבור ייתן בכם אמון עם הכסף שלו?
"הקבוצה שיוזמת ומפתחת את הבנק מורכבת מאנשים בעלי ידע וניסיון הרבה יותר משנמצאים בכל מערכת פיננסית שאני מכיר. נהיה גוף פיננסי מפוקח בדיוק כמו הבנקים הגדולים, מבחינת ההגנה על כספו של הפרט ועל הבטוחות, ומבחינת רמת השירות לא נהיה פחות טובים. אין לנו שום נחיתות מולם".
מה יקרה אם יתרחש תסריט האימים וכולם ירצו למשוך את הכסף שלהם בבת אחת? איך תעמדו בזה?
"אם כל הלקוחות של בנק לאומי ירצו למשוך את הפיקדונות, בנק לאומי יפשוט את הרגל. אין בנק בעולם שמסוגל לעמוד בפני התופעה הזאת. לכן יש כלים רגלוטוריים. האמינות ויכולת העמידה במשיכת מזומנים יהיו זהות לחלוטין לבנקים האחרים. אין חשש. ככל שיצטרפו יותר חברים יהיה הון עצמי גבוה יותר".
שורר מספר כי היוזמה קרמה עור וגידים בעקבות המחאה החברתית, וכי בקבוצה שלו פועלים כמאה מומחים. "המחאה נתנה את התחושה שאולי יש הזדמנות הפעם לעשות את זה. בתקופת כהונתי עשיתי כל כך הרבה רפורמות ושינויים. בתור ממונה על שוק ההון ראיתי שהמצב מעוות".
בדרך כלל אנשים שיוצאים ממשרד האוצר הולכים לעבוד אצל בעלי ההון, לא נגדם.
"בשביל אדם כמוני זה סיפור קשה. אני מסכן את פרנסתי ועבודתי ופותח חזית מול הגופים הכי חזקים במשק. כמה אנשים ברמתי את רואה שעשו משהו כזה? רוב האנשים במעמדי מעדיפים לשבת בכורסאות מרופדות עם שכר גבוה, ואני בהתנדבות מנסה לפתוח את התחרות במשק הישראלי. כל מי שעובדים אצלנו הם מספר אחת בתחומם בארץ, ומקדישים את זמנם בהתנדבות".
היו שחששו להצטרף?
"רוב האנשים פוחדים מהבנקים שידפקו אותם או יגבילו אותם, חלק מהאנשים חששו. אנשים אומרים, אני אצטרף אבל אל תספר שאני חלק. גם מתוך הבנקים אנשים פונים ורוצים לעזור בייעוץ, ואפילו להצטרף אם אכן תקום היוזמה. בינתים הם סמויים. זה אתגר עצום, אם נגשים אותו זאת תהיה הרפורמה הכי גדולה שעשיתי".
למה אתה מאמין שתצליח?
"ההצלחה עדיין על העץ. העובדה שבנק ישראל פרסם את הדו"ח היא יפה מאוד, אבל השאלה היא מה הוא יעשה כדי לפרוץ את הדרך, כדי לעודד ולתמוך. ממשלות בעולם מעודדות יזמים כי זה חשוב. פה מערימים קשיים. יש לנו אלפי פונים, אבל אנחנו לא יכולים לצרף אותם בגלל ניירת שתקועה ברשות לניירות ערך. היתרון שלנו על אחרים הוא שאני הייתי במערכת בעבר, ולכן אני מבין את הראש והמגבלות של השירות הציבורי".
אתם אומרים שאתם בנק חברתי, אבל אתם לא באמת מיועדים לשכבות החלשות אם עלות הצטרפות היא 3,000 שקל.
"אין לנו כלים וזה לא התפקיד שלנו לתקן את העיוותים שהממשלה צריכה לעשות. לא נוכל להפוך חלשים לחזקים. לא נוכל לפתור משברים פיננסיים או לתת מענקים. התפקיד העיקרי שלנו הוא לפתוח את מגוון ההזדמנויות לאותם אנשים שהמערכת הבנקאית לא נותנת להם את הפתרון, או נותנת להם פתרון לקוי".
יש חשש שהמאמצים ירדו לטמיון?
"אם זה יקרה או לא - זאת החלטה פוליטית. האם שר האוצר ירצה לתת את הרישיון ולעזור ולקדם? לדעתי התשובה היא כן. בפוליטיקה הישנה אנחנו יודעים שזה לא היה יכול להתקיים. נכון להיום הגשנו את כל הבקשות והתוכניות, יש לנו צוותים מאורגנים, האתר יעלה בעוד שבועיים. לצורך 'הרמת השאלטר' אנחנו תלויים ברשות לניירות ערך ובבנק ישראל. אני חושב שאפשר לעשות את זה בקלות, כי למדינות המתקדמות מאיתנו יש רגולציה מצוינת וכללים ברורים. מרגע שבנק ישראל ייתן את האור הירוק - בתוך שנה אנחנו יכולים להקים את הבנק".
רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד", טוען כי כל היוזמות החדשות מדברות באותה שפה ולא מציעות חלופה חברתית אמיתית. "בנק חברתי אמיתי הוא בנק שמיועד לאנשים בעלי הכנסות נמוכות, לאנשים שהבנקים לא רוצים לפתוח להם חשבון בנק או לתת להם אשראי", אומר מלמד. "הם מדברים בשפה חברתית, אבל איגודי האשראי מיועדים לאנשים שלא רוצים להיות פראיירים".
זאת מטרה חשובה, לא?
"המודל שאנחנו מנסים לבסס מדבר על ערבות הדדית. זה לא שיש לי מניה ועכשיו אנחנו נתנהל. כל בעל חשבון בבנק החברתי יוכל לקבל אשראי בקלות בלי לתת יותר מדי ערבויות. המשמעות של אי החזרת הכסף היא פגיעה ביכולת של אנשים אחרים לקבל הלוואה. כמו במקומות אחרים בעולם, סולידריות חברתית תייצר משמעת עצמית להחזרת הלוואות, ומובן שאם אתה לא מחזיר הלוואה - לא תקבל יותר".
המודל שמציג מלמד קרוב יותר לזה של פרופ' מוחמד יונס, כלכלן מבנגלדש וזוכה פרס נובל, שעשה מהפכה כשהקים בנק המעניק מיקרו-אשראי למעוטי יכולת.
בעמותת "ידיד", יחד עם מומחים אחרים, מגלגלים כבר כמה שנים את היוזמה הח דשה-ישנה: לקנות את בנק הדואר, להפוך אותו לתאגיד בנקאי רווחי ולהרחיב את מגוון השירותים שהוא מציע ללקוחות מאוכלוסיות מוחלשות. לאחרונה קידמה הממשלה תיקון חקיקה לחוק הדואר, שנועד לאפשר לבנק הדואר להרחיב את השירותים הכספיים שהוא מעניק לציבור.
"לפני שש שנים בערך הזמינו אותי לפגישה באוניברסיטת תל אביב כדי להיאבק נגד הפרטת בנק הדואר", אומר מלמד. "אני אמרתי, למה להיאבק בהפרטה? בואו נקנה אותו. בהתחלה כולם צחקו עליי. כולם חשבו שאני חולם. לאט-לאט זה חלחל פנימה, ולדעתי זה מה שחסר. הזכות להיות בעל חשבון בנק היא זכות יסוד היום. אפשר לשמור את הכסף מתחת לבלטות ולהתנהל על בסיס מזומן, אבל לנהל ככה חיים כלכליים מושכלים זה קשה הרבה יותר".
אתם מגלגלים את הרעיון הזה כבר הרבה זמן. למה עכשיו אתם שוב מתניעים את התהליך?
"אנחנו חושבים תמיד לטווח ארוך. חוקים שניסינו לקדם - לקח לפעמים שבע שנים להעביר. עתירות לבג"ץ לקחו לנו שמונה שנים. אני חושב שהמשק משתנה, והיום, כחלק ממגמה של החלת רפורמות שיסייעו לאוכלוסיות מעוטות הכנסה, נוכל גם אנחנו להתקדם עם היוזמה הזאת. לפעמים רעיון טוב מחכה לזמן המתאים, ועכשיו זה הזמן המתאים".
היוזמה שתוצג לממשלה בקרוב מסתמכת על ניצול שוק לא ממומש של אנשים חסרי חשבון בנק, וניצול פרישת 650 הסניפים של הדואר. היוזמה קודמה גם על ידי שר התקשורת לשעבר משה כחלון, ונפלה בסופו של דבר בשל מאבקי העובדים ובגלל מחלוקת על זהות הרשות המפקחת על הבנק.
"הבנק שאנחנו חולמים עליו הוא בנק לאנשים שאין להם בנק. בעצם אנחנו מגלים היום שיש מאות אלפי אנשים, יותר ממאתיים אלף, שאין להם חשבון בנק בבנק מסחרי רגיל", אומר מלמד.
בנקים מחויבים לפתוח חשבון ולא להפלות אנשים.
"הבנק מחויב לפתוח חשבון, אבל הוא לא מחויב לתת לך אשראי או כרטיס אשראי. הוא לא מחויב לתת לך אפשרות להתנהל. יש אנשים מוגבלים, יש כאלה עם הכנסות מועטות שלא יכולים לשלם את העמלות, והם אומרים, נפתח חשבון בבנק הדואר רק כדי שנוכל לקבל משכורות או קצבה. אבל אין להם יכולת לחסוך בבנק הדואר, הם לא יכולים להשתמש בכרטיסי אשראי. היוזמה הייתה להפריט את הבנק ולאפשר לו לפתוח מסלולים של חיסכון, ואז הוא מכניס לתוכו כספים של אנשים שאין להם חשבונות בנק. באיגוד אשראי, כדי להיכנס אתה צריך לקנות מניה, ולאנשים מוחלשים אין כסף לקנות מניה".
אתה לא רואה את לידת הבנקים החברתיים כתוצאה של המחאה?
"אי אפשר לחבר כל דבר למחאה החברתית. כל היוזמות להקים בנק חברתי הולכות להיות אליטיסטיות, ויציעו פתרונות באינטרנט שלא ייתנו מענה לאנשים בשכבות מוחלשות שלא שולטים באינטרנט כמו במעמד הביניים. היוזמה הזאת מתאימה למודלים של ריקי כהן של יאיר לפיד, ולא ריקי כהן שההכנסה המשותפת שלה ושל בעלה היא עשרת אלפים שקל. אני חושב שהיום צריך להקים בנק שיאפשר לאוכלוסיות מודרות מבחינה כלכלית למצוא לעצמן מקום שהן יכולות להיות בו".
מנכ "ל משרד האוצר לשעבר, ירום אריאב (היום יו"ר חברת "לביא קפיטל", המשמשת כבנק השקעות, ויו"ר הקרן לפיתוח לוד), היה בין המקדמים של הפיכת בנק הדואר לבנק חברתי בבעלות המדינה. "היום כולם מדברים על זה, אבל השאלה היא למה הם מתכוונים", אומר אריאב. "ברור שיש כשל במערכת הבנקאות בגלל המספר המצומצם של הבנקים, וסוג של אוליגופול (שוק שנשלט בידי מספר מועט של שחקנים, ל"ש) בלי תחרות אמיתית. במקומות מסוימים יש שוק שבוי, כי בהרבה יישובים בפריפריה יש סניף בנק אחד ואין אפשרות בחירה".
הניסיונות להכניס תחרות לא צלחו בעשרות השנים האחרונות.
"נכון, ובנק חברתי יכול לתת מענה לנושא הזה. הרעיון של בנק הדואר היה למנף את העובדה שמדובר בבנק בבעלות ציבורית שיש לו הרבה סניפים, וגם חלק ניכר מהאוכלוסייה שמכוונים אליה רגילה לבוא לסניף הדואר. כך שאם נאפשר קיום של בנק מרובה סניפים, שרואה לנגד עיניו מתן שירותים בנקאיים במחירים הוגנים לאוכלוסיות חלשות בזכות הבעלות הציבורית, נוכל בדרך זו לתת מענה לכשל הקיים בשוק, ואז גם הבנקים הגדולים, מתוך רצון לשמור על פלח השוק שלהם, יצטרכו לתת פייט.
"ניסיתי לקדם את זה אחרי שעזבתי. בנק הדואר היה שילוב מאוד מעניין של סניפי בנק בבעלות ציבורית. מה שעצר את העניין היה יכולת ביצוע עגומה - מה שקורה להרבה יוזמות. צריך פרויקטור שיודע להזיז תהליכים, ואת היכולת הזאת ממשלת ישראל איבדה בשנים האחרונות".
אבל בסופו של דבר זה לא צלח, וכך גם שאר הניסיונות להכניס תחרותיות למערכת.
"כי זה דורש נחישות והתמדה. מפקחים לדורותיהם שמו את הדגש בעיקר על כך שבתקופת הכהונה שלהם לא יתמוטט בנק. הם החשיבו מאוד את היציבות. לזכותו של זקן ייאמר כי יש שינוי בכיוון, לפחות מבחינת מסקנות הוועדה. הם מנסים לעקוף את הנושא הזה של בנק לכל דבר באמצעות יצירת איגודי אשראי. אני לא בטוח שזה נותן מענה".
למה?
"משק הבית והעסק הקטן רגילים לעבוד עם המערכת הבנקאית, והם ימשיכו לעבוד עם המערכת הבנקאית. אני מרשה לעצמי להיות סקפטי. יש פה בהחלט מהלך מעניין. יש לו גם היסטוריה בתולדות הציונות, כך שיש גם משמעות ערכית בהחזרת הקואופרציה. אני לא אומר שזה לא יצליח, אבל זה לא המרכיב המרכזי של הבעיה. אני חושב שנוח ליצור מין פטנט כזה, שמצד אחד לא מתמודד עם יציבות הבנקים, ומצד שני זקן יכול להגיד לעצמו שיש מענה לאשראי לעסקים קטנים ולצרכנים. אני בעד לדחוף את זה, ואני חושב שהציבור ירוויח מהעניין הזה, אבל אני לא בטוח שזה הפתרון לבעיה".
ומהי הבעיה?
"היעדר תחרותיות אמיתית. במשך שנים התנהל כאן'מועדון החתולים השמנים', שבו כולם יושבים מבסוטים. יש בנקים שמתחרים על אשראי לחברות גדולות, אבל בכל מה שקשור למשקי הבית - התחרות מצומצמת, ובהרבה מקרים לא קיימת. היעדר התחרות דוחק אנשים לשוק האפור. זה דבר שלא מוסדר רגולטורית אבל הוא קיים, ושם יש עלויות גבוהות יותר של אשראי ותופעות לא נעימות של גבייה. בסך הכל יש צורך שהממשלה ובנק ישראל יתנו מענה אמיתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם