נאום האדם האובד
הבעיה של ההורה הישראלי אינה לוח החופשות אלא חוסר היכולת לפנות זמן אמיתי, ולא הביטוי המכובס "זמן איכות", כדי לבלות עם ילדיו
ייתכן שאמא ואבא כלל לא הבחינו בכל אלה, כי הם עובדים קשה. על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם לפני שלוש שנים, 47 אחוזים מהישראלים טענו כי הם מתקשים לתפקד במשפחה בשל עומס עבודה. בישראל עובדים למעלה מ-40 שעות בשבוע בממוצע, לעומת 35-32 בממוצע במדינות אירופה.
לוח החופשות במערכת החינוך מתאים לעידן שבו ישראלים רבים עבדו במגזר הציבורי, ונשים לא מעטות בחרו בהוראה, מקצוע שמסתדר היטב עם ילדים בחופשה. כיום גם האבות וגם האמהות נשארים עוד שעתיים-שלוש בעבודה על מנת לרצות את הבוס ולזכות בקידום הנחשק או סתם כדי לא לקבל מכתב פיטורים. כשיחזרו הביתה, הם יהיו מחוברים לעבודה באמצעות הסמארטפון, ולא פנויים רגשית לשוחח עם ילדיהם, להתעניין בקשייהם ובכלל, להיזכר למה בעצם החליטו להביא שלושה מהם לעולם. אין שום דבר בריא בתופעה הזאת, אלא אם כן אתם בעלי מכון פסיכולוגי או מייצרים תרופה להפרעות קשב.
כמו אוויר לנשימה
כך שהשיח חייב להשתנות. הבעיה של ההורה הישראלי אינה טמונה בלוח החופשות של בית הספר, אלא בחוסר היכולת שלו לפנות זמן - אמיתי, שנמדד בדקות ובשעות, ולא הביטוי המכובס של עולם העבודה המודרני, "זמן איכות" - כדי לבלות עם ילדיו.
במקום למחות נגד שעות העבודה המטורפות והחופשים המעטים שלהם, חותרים ההורים להפקיד את כל מלאכת החינוך של ילדיהם בידי מערכת מפוקפקת וחולה. ניתן להבין אותם: כולם נמצאים במרוץ מטורף כדי לשרוד כלכלית.
אולי אין זה מקרה שהאיש האחרון שהעלה לכותרות את קיצור החופשים הוא שי פירון, חבר מפלגתו של נושא נאום "האדם העובד", יאיר לפיד. ובכן, האדם העובד הוא גם אבא, או אמא, והוא צריך לנוח לעתים. גם ילדיו זקוקים לו בבית, כמו אוויר לנשימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם