ראשי » חדשות » דעות

עזה צריכה חינוך מחדש

קן הטרור שחמאס טיפח בעזה מלמד שלא יהיה שלום לעזה ואיתה בלי כיבוש ישראלי

בכמה הזדמנויות הצעתי להשלים את מבצע 'צוק איתן' בפעולה אסטרטגית, שתחתור ל'ניקוז הביצה' של בעיית הפליטים העזתית, המהווה את מקור הבעיה של הרצועה. זאת על ידי תיחום שטח בצפון הרצועה תחת כיבוש ישראלי, שיציע לכלל תושביה שיקום פליטים נדיב ויסייע לשאר הרצועה להקל על העומס הכלכלי והדמוגרפי. בכך, טענתי, ייכנס למעגל הדמים מרכיב שובר-שוויון של תקווה, של הכרה בעוולות העבר, ושל שלום במשמעותו האמתית – השלמה של אויבינו עם קיומנו.

 זהו, כמובן, רעיון חשוב שיש בו כדי לגעת בשורשי הסכסוך ולהציע משהו בטווח הארוך. אולם בטווח הקצר, זה שהולך ונפרש לעינינו עם התמשכות מבצע צוק איתן, מסתבר שאי אפשר להסתפק בצפון הרצועה. אסור להשאיר בידי החמאס ולו מטר רבוע אחד בשטחי עזה, ועל ישראל מוטלת החובה הכואבת לשחרר את רצועת עזה כולה משלטונו, ולבסס בה שלטון אחר – ככל הנראה מן הסוג שאנו רואים בשטחי A ביהודה ושומרון: שלטון מקומי הפועל בחסות בטחונית ישראלית ובשיתוף פעולה איתה.

מה שהתגלה בשג'עייה הוא ששנות השקט שמאז עמוד ענן נוצלו לחפירה של עיר תת קרקעית שלמה, שגולת הכותרת שלה היא מערכת מנהרות מסוכנת מאוד לעבר ישראל. יש לכך משמעות אסטרטגית: מתברר שהחמאס השקיע סכומי עתק וכיוון את כל המאמץ הלאומי שלו למטרה אחת, והיא חתירה תחת ישראל.

במקום לנהל את המדינה הקטנה עבור תושביה, הוא ראה אותה ואת תושביה פשוט כמחנה צבאי ענק, שנועד למטרה אחת: חיסול הישות הציונית והשלטת המהפכה האסלאמית על פלשתין. כמו צפון-קוריאה המרעיבה את תושביה ומשקיעה את כספיה בתוכניות גרעין, כך מה שהתחולל מתחת לאפנו בעזה לא היה אלא בסיס-טרור גדול, מכונה משומנת שטען חייה הוא הפנטזיה של השמדת ישראל, או לפחות הריגת כמה שיותר יהודים ציונים.

כמו אסיר משוחרר שמנצל את החופש שהוענק לו למעשי שוד, או נער שהוריו הפקידו בידיו את הוילה והוא הפך אותה למאורת סמים, גם השלטון העצמי בעזה – שהתחלנו בו בהסכמי אוסלו והשלמנו אותו בהתנתקות – מתברר ככשלון ענק ומסוכן. את האסיר המשוחרר חייבים להשיב לכלא, ההורים צריכים לשוב אל הוילה, והישראלים חייבים לשוב אל עזה. אי אפשר להשאיר אותם לבד. זה מסוכן מדי.

זה מסוכן מדי לא רק לנו – אלא גם להם. כי לעזתים לא תהיה כל תקווה, זולת מוות כשאהידים, אם ימשיכו לחיות תחת כנפי החמאס. חופי עזה לעולם לא יזכו לפיתוח תיירותי, והם וגם אנחנו לא נוכל לעולם לחלום על נמל של ממש בעזה – פשוט מכיוון שהנמל הזה לא ישמש לדבר זולת התחמשות.

נשארה רק ברירה אחת, והיא לכבוש את הרצועה כולה – ולכונן בה משטר ישראלי-פלשתיני מן הסוג שאנו מכירים ביהודה ושומרון, בגירסה משופרת (שהרי בגירסה השומרונית הרשות יכולה לפרנס משפחות טרוריסטים באין מפריע

, להמנע משיתוף פעולה סביבתי ועוד ועוד). יעקב עמידרור (וגם עמית הלוי על במה זו) הציע מתווה כזה, למקרה שניכנס קרקעית לרצועה – דבר שהוא העדיף שנימנע ממנו. דומני שאחרי מה שראינו, אנו מבינים כמה מסוכנת היתה האופציה של להשאיר כך את המצב ולסמוך על הבנות נוסח 'עמוד ענן'.

לאחר שעברנו את אימי שג'עייה, ולאחר שהגענו למצב בו יש בידינו יותר ויותר מקורות מידע ומחבלים חיים, השלמת כיבוש הרצועה עשויה להתברר כמשימה פשוטה מכפי שחושבים. זו מלחמה ולא קייטנה, כמובן, אבל אין לנו ברירה אחרת. הרי, כזכור לכם, ניסינו את כל הדרכים האחרות.

כיבוש זה לא תענוג, ושליטה בעם אחר היא עוֹל, אבל כשאתה המבוגר האחראי היחיד בסביבה אתה חייב לשאת את העול הזה, עד לימים טובים יותר. כמה שנים טובות של שיקום הרצועה, של העתקת משאביה לפרויקטים אזרחיים, של מדיניות של אפס סובלנות לטרור ולהסתה, עשויים להצמיח רצועה אחרת לטובת כל תושביה. אז, אולי, יקומו בתוכה כוחות שנוכל להעביר לידיהם את השלטון. ומי יודע, אולי עד אז נשוב ונתאהב בחופים היפים, בשווקי עזה ובאנשיה, שיגלו פתאום שליהודים אין קרניים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

יואב שורק

עיתונאי, עורך ופובליציסט בתחומי היהדות, חדשות החוץ ומדיניות

לכל הטורים של יואב שורק