ראשי » חדשות » דעות

נתניהו: הדיפלומט מס' 1

בעודו מזניח את הפוליטיקה הישראלית, נתניהו מתגלה כמי שהתמסר בהצלחה למהלכים בינלאומיים המחזקים את ישראל, וכמי שטובת המדינה מוליכה אותו

"נתניהו מבודד את ישראל". "מצבה הבין-לאומי של ישראל בשפל חסר תקדים". "הימין ההזוי בראשות נתניהו מוביל את ישראל לאובדן לגיטימציה בין-לאומית". אמירות אלו ושכמותן שגורות בפיהן של השמאל הישראלי בשנים האחרונות. אך מהלכיו האחרונים של ראש הממשלה מוכיחים שוב שהוא הדיפלומט מספר אחת של ישראל.
 בנימין נתניהו ניהל בשנים האחרונות מדיניות חוץ משמעותית, בעיקר בנושא האיראני. המדיניות נקטה לעיתים קרובות, התנגשות חזיתית עם הממשל האמריקני, ואובמה בראשו, לפחות כלפי חוץ. אף על פי כן נחל הצלחה מסחררת. נושא זניח ושולי יחסית עד אז, עבר לדיון בזירה המרכזית. נתניהו גיבש תמיכה בין-לאומית משמעותית להפעלת סנקציות על איראן. סנקציות אלה גרמו לקריסתה של הכלכלה האיראנית, ולבקשה איראנית לכניסה למשא ומתן על הפסקת פרויקט הגרעין. השיחות על הפסקת הפרויקט המתנהלות כיום בצורה בעייתית אך זוהי לא אשמתו. הוא עשה כמיטב יכולתו ונחל הצלחה משמעותית.

לפני ימים ספורים כתבתי פה על ההססנות בה פועלת ממשלתו של נתניהו בשנים האחרונות. הססנות שגרמה לשחיקת התמיכה הציבורית בנתניהו. נתניהו מנהיג את מדינת ישראל עם אחת המפלגות הקטנות ביותר בהיסטוריה אם לא הקטנה שבהם. אז איך זה קרה? כיצד ראש ממשלה כריזמטי כל כך, מצליח לסחוף אחריו את מנהיגי העולם, אך הציבור בישראל נשאר אדיש ואף מתנגד למהלכיו?

נהוג לצטט את אמרתו הידועה של קיסינג'ר "למדינת ישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים". נתניהו מוכיח את ההפך לחלוטין. בשנים האחרונות, למרות התעוררות קלה לאחרונה, הוא זנח את פעילי השטח של הליכוד. נתניהו בחר במודע לפנות ולהתייחס אל דעת הקהל העולמית, יותר מאשר לציבור בישראל. כבר מספר שנים ראש ממשלת ישראל ממעט להתראיין לתקשורת המקומית, מה שאין כן לתקשורת הזרה.

גם במבצע הנוכחי ראש הממשלה בחר להבליג ולספוג ככל הניתן עד אשר תתקבל לגיטימציה בין-לאומית. מהלך שעלה לו בנקודות רבות בקרב ציבור בוחריו

. שלושת השבועות שחלפו בין חטיפת הנערים לבין הכניסה לעזה פעלו את שלהם. בשני הכיוונים. הציבור הישראלי מהמרכז וימינה הביע את תסכולו בכל דרך אפשרית. הרשתות החברתיות געשו, הפגנות נערכו. אך נתניהו בשלו - מבליג. מצד שני, האיפוק בו נקט גרם, במתוכנן או שלא, לתמיכה מרבית של מנהיגי העולם בישראל. אנגלה מרקל ואפילו ברק אובמה הביעו תמיכה בכניסה קרקעית לרצועת עזה. ההפגנות ברחבי אירופה אינן צריכות להדאיג אותנו יותר מדי. כל עוד לא יגרם אסון הסברתי, כגון הרג מסיבי של ילדים, התמיכה תימשך. לולא הבליג, כל זה לא היה קורה. וישראל זקוקה לתמיכה זו.

אפשר לחלוק על מדיניותו של נתניהו, אך ללא כל ספק טובת המדינה בראשו. בתוך "ים הפופוליטקאים" שמנהלים את מדינתנו, אין הדבר מובן מאליו. אדם שמוכן להקריב את כל יוקרתו הציבורית, ולהסתכן בסיום דרכו הפוליטית, ראוי להערכה. נתניהו ממצב את עצמו כאמן דיפלומטיה מהמדרגה הראשונה. ממקום מושבו במדינתנו הקטנטונת, ועל אף קשיים רבים, משני צידי הקשת הפוליטית, הוא מוביל את מדינית ישראל לתמיכה בין-לאומית חסרת תקדים. נתניהו בניגוד לאמירתו של קיסינג'ר בחר במדיניות החוץ.

כל שנותר לראש ממשלתנו זה לצל אשראי בין-לאומי זה, לטובת הבסת החמאס. כל שנותר לנו, אזרחי המדינה, זה להחליט מה אנו מעדיפים- פופוליסטים חסרי אחריות או מנהיג שקול ואחראי. מדיניות חוץ או מדיניות פנים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

שניאור שפירא

סטודנט לכלכלה ומשפטים, חבר ההנהגה הצעירה של 'הבית היהודי'

לכל הטורים של שניאור שפירא