היום כבר מותר לנו לדבר
השנים בהן הושתקו הדעות "הלא נכונות" חלפו, בזכות ריבוי הערוצים ובשל מאיסת הציבור בפשיעה הלאומנית הערבית. שלום ירושלמי מתעקש להיאחז בעבר
זעמו של ירושלמי יצא על ה'חוצפה' שלנו לראיין את אורנה בנאי שאגב ניהלה שיחה אדיבה והודתה כי טעתה בהצהרות קודמות שלה. לא מצא חן בעיניו ששני אנשים שהוא מתעב, יזכו שתהיה להם תוכנית רדיו, שמסתבר שהוא עצמו מאזין לה בדבקות. וברוב 'חוצפתם', העזו לראיין את אורנה בנאי חביבת הבראנז'ה, על ההתבטאויות המתנכרות שלה, בעת שטילים נחתו על ראשינו. זה היה בלתי נסבל מבחינתו כשנתנו אפשרות לבנאי להבהיר את עצמה ואפילו לחזור בה. יש לומר לאלו שלא האזינו, שמדובר היה בריאיון הגון ומחוייך, סגנון שכדאי למראייני השמאל הרדיקאלי לאמץ, גם כשהם מראיינים את מי שלא מזוהה לגמרי עם גדעון לוי.
ההשתוללות של ירושלמי, סביב המילה 'גזענות', 'גזענים', 'פאשיסטים', מלמדת שהבחור הלא צעיר, תקוע שנות דור אחורה. השיטה הזו בה השמאל הפאשיסטי מחק כל דעה אחרת, בהכפשות והדרה, חלפה עברה מן העולם. זה פשוט לא עובד.
היו ימים שאסרו להשמיע את הרב כהנא הי"ד ברדיו ובערוץ היחיד שהיה אז בטלוויזיה. לא נתנו לו דריסת עט בעיתונים. כתבו עליו, הגדירו אותו, הכפישו וניאצו, אבל 'חלילה' לא השמיעו אותו, ודאי שלא נתנו לו את זכות התגובה - והכל בשם קדושת הדמוקרטיה, חופש הביטוי הסלקטיבי, והמלחמה בגזענות. אבל המציאות השתנתה.
היום כבר מותר לנו לדבר. מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר
צילום: אלן שיבר
טקטיקה אחרת של ירושלמי – שוב אותה שיטה בה עבד השמאל הפשיסטי בשנות השמונים והתשעים – הייתה הכפשה אישית. בלי לתת לעובדות לבלבל אותו. ירושלמי מספר לנו כי לאיתמר בן גביר היו חמישים כתבי אישום ושמונה הרשעות, ואולם דווקא משאלתו זו עולה תהיה גדולה. מה קרה עם אותם 42 כתבי אישום שלא הסתיימו בהרשעה? כיצד קרה שבן גביר - עו"ד בן גביר בשביל שלום ירושלמי - זוכה 42 פעמים, מספר שיא במדינת ישראל? התשובה ידועה לירושלמי אבל לרוע מזלו גם לציבור כולו: מסתבר, שהפרקליטות התנכלה לכותבי שורות אלה והגישה אישומי סרק, והמספר המדהים של זיכויים לא עומד בחלל ריק.
גם הטענה כי בן ארי - ד"ר בן ארי בשביל שלום ירושלמי - הוא תומך של הרב כהנא הי"ד, כבר לא ממש מפחידה. הציבור בישראל היום יודע שהרב כהנא היה אוהב ישראל, שהרב כהנא נלחם על כבוד ישראל, על גאות ישראל, על שלמות ישראל, ומי שגזען הם דווקא החברים של ירושלמי שהוא כה מגונן עליהם.
הציבור בישראל מבין ולא נותן להסתה לעשות את שלה. העם יודע שלא כותבי שורות אלה הם הסכנה לישראל, אלא דווקא חבריו של ירושלמי שמתייצבים אוטומטית לצדם של מבקשי נפשנו. הציבור סולד מהפרצופים של יונית לוי ומההתנשאות של אורנה בנאי, לציבור נמאס מהגדעון לוי למיניהם, מאורלי ויינרמן, ומעובד סלקום שמסית נגד ישראל וסטודנטית
לצערו של ירושלמי, העם בישראל דווקא מזדהה איתנו. העידן של סתימת פיות, של שתיקה מתואמת מול הפשיעה הלאומנית הערבית וההתקוממות הגלויה נגד מדינת ישראל, בשם 'המלחמה בגזענות' ובלוף ה'דו קיום', הביאה להתעוררות והתנערות.
זה כואב, אבל אנו מציעים לירושלמי להכיר במגבלות שלו, ללמוד שגם הוא וגם אורנה בנאי נתונים לביקורת, שזה אמנם לא נעים, אבל למתקפות הארסיות מצד שמאל יש משוב ציבורי לא מחמיא.
והכי חשוב, שוב תודה על האזנה לתוכנית. ירושלמי, אתה תמשיך להאזין לנו, אנו נמשיך לקבל ביקורת בחיוך, אבל כדרכנו לא נישאר חייבים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם