ראשי » חדשות » דעות

ותשובה ותפילה וצדקה: למה זה עוזר

העמידה בפני האלוהים היא ההכרה מלאת הענווה בכך שיש דברים שמעבר לשליטתנו. במובן הזה של המושג 'אלוהים' אין אפילו אתאיסט אחד בעולם

ראש השנה הם ימי הדין, שבהם "כל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון". אבל מה פירושה של אמירה זו? האם באמת מתקיים בשמיים בית דין, שבו קטיגור וסניגור ועדים והכרעת בית משפט – ממש כמו בתי הדין שלנו, בני אנוש? ואם לא כך הוא, אז מה בכל זאת פירושו של "יום הדין" השמיימי?

איש עוד לא חזר מבית הדין של מעלה כדי לספר מה באמת קורה שם, אבל סביר שהתיאורים הציוריים של בית הדין השמיימי אינם אלא תיאורים סמליים, המתאימים למה שהאוזן האנושית מכירה ומסוגלת לעכל. איננו יכולים לומר דבר על העולם שמעבר לנו, זולת העובדה שברור לגמרי שחיינו מושפעים בעיקרם מכוחות ותהליכים שאין לנו שום יכולת שליטה בהם. גם העריץ האכזר ביותר, גם הטייקון העשיר ביותר, לא יכולים לשלוט לחלוטין על מצב בריאותם, לא יכולים להשפיע על תהליכי טבע שיש בהם כדי לחרוץ גורלן של יבשות שלמות – שלא לדבר על עצם העתיד הוודאי של מותם.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

העמידה בפני האלוהים היא למעשה ההכרה מלאת הענווה במציאות הקיומית הזו. במובן הזה של המושג 'אלוהים' אין אפילו אתאיסט אחד בעולם – כיוון שאין אדם אחד בעולם שאינו יודע, לא רק מאמין, שישנם כוחות ותהליכים הגדולים ממנו ומכח השפעתו, והם שישפיעו על גורלו יותר מכל החלטה מודעת שלו.

האם יש דרך להשפיע על הכוחות והתהליכים הללו? ואם לא – כיצד ניתן לחיות בעולם כאוטי ושרירותי כל כך? כאן נכנסות לתמונה התשובה, התפילה והצדקה שאמורות להעביר את רוע הגזירה. כפי שיודע כל אדם ריאלי, לא תמיד זה קורה בפועל. כבר נתקלנו רק השנה בתפילות המונים, שיצאו מלבבות הכי כנים וטהורים, ולא רק שלא נענו; בדיעבד התברר שכבר בזמן שנישאו, הגזירה כבר התקיימה. כבר המקורות הקדומים ביותר שלנו ערים לבעייתיות הזו – כשאיוב מתלונן בפני רעיו על האסונות שבאו עליו למרות צידקתו, או כשחז"ל דנים בסוגיית 'צדיק ורע לו'.

התשובה, התפילה הצדקה הם אפוא קודם כל נסיונות אנושיים אמיתיים להכניס קצת סדר בכאוס הקיומי; לצמצם את תחושת השרירותיות, ולהעניק תחושה של קשר בין עשייתו של האדם וגורלו. צריך להודות: הם לא בהכרח מועיליים להגנה מפני הכאוס ברמה האישית. אבל הם בוודאי מועילים לצמצום הכאוס, השרירותיות והרוע ברמה הקולקטיבית (שבסופו של דבר משפיעה גם על חיי כל אחד מאיתנו). כי חברה שבה מתקיימות תפילה בלב טהור, עשייה למען הזולת, ותודעה קבועה של רצון שלא לחטוא; חברה שרואה בחטא נפילה כואבת שיש לשוב ממנה – היא חברה בריאה יותר, שיש לה יותר סיכויי קיום מחברה שבה לא מתקיימות התכונות האלה.

כך גם ראוי

לפרש את ההבטחה "כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך". בפועל, אנחנו יודעים שלא כל אדם שכיבד את הוריו אכן זכה לאריכות ימים, ואלישע בן אבויה אכן כפר כשנתקל בהפרכת ההבטחה הזו. אבל חברה המכבדת את הוריה – חברה שבה מורי הדרך הוותיקים זוכים לכבוד על חוכמתם ונסיונם, ולא לבוז על "האנכרוניזם" שלהם; חברה שבה, במובן הפשוט ביותר של המילה, הזקנים זוכים לכבוד אנושי וממילא גם הצעירים יודעים שעתידם מובטח ואינם נדרשים לחטוף ככל יכולתם כדי להגיע לזיקנה מכובדת – היא חברה שתאריך ימים, חברה שעתידה מובטח יותר מחברה שבה התכונות הללו אינן מתקיימות.

ועוד הערה קטנה: העמידה בפני הגורל, זו המסומלת ביום הדין, משותפת לכל באי עולם, כפי שאכן נאמר בפיוט 'ונתנה תוקף'. ממילא, גם ברכת הכתיבה והחתימה הטובה אמורה להתייחס לא רק לכל בית ישראל, כמקובל, אלא לכל באי עולם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג