מכתב לפולארד: צרור המלצות לעולם ב-2015

מגדלי התאומים נעלמו מקו הרקיע, אבל עדיין משתמשים כאן בפקס ובמטריות. מאז שנכנסת לכלא הרבה השתנה כאן, והרבה דברים נשארו בדיוק אותו הדבר

היי יונתן, זה יותם. אתה לא מכיר אותי, אני מה שנקרא "אושיית פייסבוק". הגדרה נוראית, אני יודע. בעצם, כשאני חושב על זה, אתה גם לא יודע מה זה פייסבוק.

עוד כותרות ב-nrg:
- פיגוע בגוש עציון: הרוג, פצוע קשה ומספר פצועים נוספים
- נוסע שיכור דיווח על פצצה במטוס: "זו הייתה בדיחה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אתה בטח מתרגש מאוד. בכל זאת, זה ממש לא צחוק להשתחרר אחרי שלושים שנה. אני שואל את עצמי אם אתה כועס, ועל מי, ומה הדבר הראשון שתרצה לעשות כשתצא מהכלא. לאכול סטייק טוב, לנסוע עם אשתך לחופשה (טיפ קטן – ותר על פריז), ללכת לים? או שאתה בכלל בקטע של נקמה, ובא לך לסגור חשבון עם כל האנשים ששכחו אותך בדרך? לא משנה מה תבחר לעשות עם החופש, נדמה לי שהרווחת את הזכות ליהנות ממנו. כי בינינו, אין ספק שיותר ממה ששילמת על מעשיך, שילמת על הידידות שלנו עם האמריקנים. אפשר קצת להבין אותם - בכל זאת, לתפוס את אשתך בוגדת זה כואב; לתפוס את אשתך בוגדת עם החבר הכי טוב שלך זה מטריף.

איור: יבגני זלטופולסקי

השחרור שלך עומד לשמח המון אנשים בישראל. אנשים שחיכו ולא שכחו אותך במשך כל השנים, אנשים שחלקם לא נולדו כשאתה כבר ישבת כמה שנים טובות בכלא האמריקני, אנשים ששינו את תמונת הפרופיל שלהם לתמונה שלך. ובכל זאת, עם כל השמחה והאושר, לאירוע השחרור שלך מתגנבת גם הבושה. נדמה לי שאם רק היינו נחושים מספיק, היינו יכולים לנצל לא מעט הזדמנויות כדי לדרוש את שחרורך. אבל עזוב. אחרי שלושים שנה בכלא, נראה לי שאין לך כוונה לבזבז את הזמן על טורי עומק של "אושיות פייסבוק" דמיקולו בעיתון. כדי להפוך את הטור הזה לשימושי עבורך, החלטתי לנסות לספר לך קצת על העולם שאתה יוצא אליו.
# איך שאתה יוצא, הייתי ממליץ לך לפתוח חשבון פייסבוק, אם האמריקנים מרשים כמובן. זה כלי שמאפשר לך לפגוש המון אנשים בלי שאשכרה תיאלץ לפגוש מישהו. רק שמע לי: אם מישהו פונה אליך בצ'אט עם הצעה לעבוד בשיווק באינטרנט, אל תענה לו.

# אם יוצא לך להסתובב קצת בניו־יורק אחרי השחרור, אולי תבחין בכך שצמד הבניינים שהיה ידוע בכינוי "בנייני התאומים" כבר לא שם. אני לא יודע איך לספר לך את זה, אבל בחורצ'יק אחד, אוסמה בן־לאדן, החליט שהם לא באים לו טוב בעין והוריד אותם בפעולת הטרור הגדולה בהיסטוריה. מאז הוא אותר וחוסל, ואת מקומו של ארגון הטרור שהקים החליפו ארגוני טרור צעירים יותר, עם יכולות מרשימות לא פחות במה שנוגע לסרטונים ויראליים.

# בתקופתך, סרטון ויראלי הסתכם בחיים יבין משתעל בשידור אחרי שבלילה הקודם הוא נרדם עם הוונטילטור פועל. היום אלה סרטונים שמועברים בין אנשים באינטרנט (אינטרנט – כמו המציאות, רק להפך). נראים בהם תינוק ששואל את אחיו התינוק למה הוא נשך לו את האצבע, חתול מנגן על אבוב, ואיש דאעש שובר את שיא גינס בעריפת ראשים לרוחק.

# היו אצלנו גם כמה מלחמות. הייתה מלחמת המפרץ, שבינינו לא הייתה בדיוק מלחמה אלא יותר חבורה של אנשים מבוהלים עם מסיכות שמנסים להתחמק מפגיעת פרקים של "זהו זה"; הייתה מלחמת לבנון השנייה (הרבה פחות טובה מהראשונה); והיו גם ענבי זעם, עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן; ושתי אינתיפאדות; ואם האמריקנים יאשרו לך להגיע לארץ, יש מצב שתספיק גם לשלישית. תן לי להרגיע אותך: לא ממש ניצחנו באף אחת מהמלחמות, אבל גם לא ממש הפסדנו. בוא נאמר שזו הייתה תקופה של תיקו.

# בספורט אנחנו עדיין לא טובים, למרות שהיו למכבי חיפה כמה שנים יפות. נבחרת הכדורגל שלנו עדיין לא עולה לשום טורניר חשוב, אבל זה לא מונע מאיתנו לפתח תקוות שווא בכל פעם מחדש.

# טלוויזיונית יש לך המון מה להשלים. אחרי שתסיים להיפגש עם כל מי שירצה לגזור עליך קופון, שב לאיזה מרתון סדרות קצר. הייתי מתחיל עם "הסופרנוס", עובר ל"הסמויה" ונותן צ'אנס גם ל"שובר שורות" (שבינינו, היא קצת אוברייטד). הייתי ממליץ לך גם על "אוז" ו"נמלטים", אבל נדמה לי שהספיק לך מבתי כלא.

# ואם כבר טלוויזיה, אני רוצה להזהיר אותך: אם תגיע לכאן ותצפה בטעות באחד משני ערוצי הטלוויזיה המסחריים, אולי תחשוב שהגעת לסומליה או לקונגו. ובכן, אמנם צברנו לא מעט בעיות במדינתנו הקטנה בשלושים השנה שאתה לא איתנו, אבל במקביל פיתחנו נטייה קלה להלקות את עצמנו למוות. צריך גם להיות כנים: אם אתה בונה על לקנות פה דירה, אני מקווה שלא שרפת את כל הכסף על הקנטינה ושמת קצת המון בצד.

# בכל מה שנוגע לטכנולוגיה אתה יכול להירגע. עברו הימים שבהם היה צריך לצלם מסמכים במכונה בקצב של עשרה דפים בדקה. היום אתה יכול להזמין מונית בלחיצת כפתור, לבקש מהטלפון שלך שידריך אותך איך להגיע למקומות, להכניס לאנשים בלון קטן לעורק כדי שיוכלו להמשיך לדפוק המבורגרים, ולנסוע על אופניים בלי הקטע המבאס הזה של הדיווש. מה שכן, עדיין משתמשים בפקסימיליה ובמטריות. מאכזב, אני יודע.

# אני לא רוצה לבאס, אבל התספורת וחולצות הפלאנל שלך כבר קצת פחות באופנה. מצד שני, אם אתה מגדל זקן אתה יכול להגיד שאתה היפסטר - ואז הכול תופס.

# מבחינה מוזיקלית המצב די בקנטים. אין כבר להקות כמו לד זפלין, קווין ופינק פלויד. אגב פינק פלויד, זוכר את רוג'ר ווטרס? הבחור הפך מאחלה מוזיקאי לנודניק שכותב מכתבים לכל מיני אמנים בעולם ומבקש מהם לא להגיע לכאן. חושב שזה מבאס? חכה עד שאספר לך מה קרה לקאט סטיבנס, יוסוף איסלאם בשבילך. אה כן, וגם אריק הלך, היי פייב התפרקו, ושיר השנה האחרון היה על מישהי שמזמינה הפוך בדרך השלום.

# חשוב שתדע שכרטיס לקולנוע עולה המון כסף, שביבי ראש ממשלה כבר 879 שנה, שדודו טופז היה הראשון בבידור ומשם צלל כל הדרך למטה, שאין כבר קינלי, שהנמרה שלומציון ממדבר יהודה כבר לא איתנו, שעדיין אין רכבת תחתית בתל־אביב למרות שמנסים, שחרדים עדיין לא עושים צבא למרות שמנסים, ושהשמאל עדיין מפסיד פה בבחירות, למרות שהם מנסים. רפול טבע, בשר זה מסרטן, לארה"ב יש נשיא שחור, מגוש קטיף גורשנו, משה ואורנה דץ התגרשו, כוכב הילדים הכי גדול היום הוא איש קירח בגיל העמידה עם קול של קפה בוץ, מוטי קירשנבאום נפטר אבל עדיין קוראים לתוכנית של ירון לונדון "לונדון וקירשנבאום". טל מוסרי עבר לניקולודיאון, כוורת התאחדו איזה 300 פעם, זכינו בכמה נובלים ובנשיא משה קצב. כמו שאתה רואה, היה פה די מעניין. אבל תאמין לי, כשזה מגיע אלינו, לפעמים לא לדעת זו האופציה הטובה ביותר.

# אה, כן. הבחור הקורע שמפזר נשיקות בכנסת הוא אורן חזן. אתה עוד תכיר אותו.