גזר הדין החמור של פרץ יעשה סדר בפופ המזרחי?
פעילים מזרחים טענו כי המאסר שהוטל על הזמר קובי פרץ נובע מאפליה עדתית. אבל אולי הגיע הזמן לעשות סדר בהתנהלות מאחורי הקלעים של המוזיקה הים־תיכונית
ראוי להיזהר לפני שמאשימים שופט באפליה על רקע עדתי. ראוי להישמר מאוד לפני שמסיקים מסקנות על רקע פסק דין נקודתי. השוואה בין הכרעות היא מלאכה קלה אך טריקית למדי. דעת לנבון נקל שגם בתיקים בעלי מאפיינים דומים חוש הצדק עשוי לגזור תוצאות שונות, שכן מכלול השיקולים העומדים לפני השופט היושב על מדין הנו רחב ומורכב. לא פעם כשקוראים פסק דין לעומק מבינים שהתמונה עשירה יותר ממה שדקר את העין במבט ראשון.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חשיפת עדויות 'שוברים שתיקה': צעד הכרחי לבירור האמת
- סתיו שפיר ממשיכה את מסורת הבוגדנות של העבודה
- 'סוכן הכאוס': מינוי ליברמן - מהלך נגד הצבא
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שני פסקים הוציאה לאחרונה השופטת לימור מרגולין־יחידי מתחת ידיה. האחרון ניתן השבוע בעניינו של הזמר קובי פרץ. פרץ הואשם בהעלמת מס בסכום מצטבר של 5.8 מיליון ש"ח. הזמר, בן למשפחת מצוקה מכפר־אחים עם אבא בתרדמת ו־12 אחים שאת חלקם הוא מפרנס, קיבל שנתיים מאסר וקנס של 175 אלף שקלים. "עדותו לא עוררה אמון", סיכמה השופטת.
שבוע לפני כן הכריעה אותה שופטת בעניינה של כנרת גיא־רון. הנאשמת היא אשתו של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר יורי גיא־רון, ומי שנחשב עד היום בעל השפעה רבה בלשכה. לפני שנגיע לגזר הדין בעניינה, כדאי להיזכר קצת בהיסטוריה של בני הזוג גיא־רון. עוד לפני זכייתו בבחירות לראשות לשכת עורכי הדין מיתג גיא־רון את עצמו כלוחם למען זכויות אדם. לשם כך הוא הקים במשרדו את "מרכז השופט חיים כהן להגנה על זכויות אדם", המעניק סיוע משפטי חינם בנושאי זכויות אזרח, ואף שינה את שם משרדו ל"אדם עורכי דין".
אבל כדי להגיע לצמרת צריך גם כסף, והרבה. את הכסף, מתברר, עשה גיא־רון מחברה בשם 'ג.פ אפיקי שיווק' הרשומה על שמו ועל שם אשתו כנרת. הונה של החברה הושג ממכירת שטחי פרסום בעיתונים לשיווק שירותי זנות ומכוני ליווי. השיטה הייתה פשוטה: החברה רכשה שטחי פרסום גדולים, ומילאה אותם במודעות שמכרה לסרסורים ולבתי בושת. השוק המפוקפק הזה מניב רווחים גבוהים לעוסקים בו. מחירה של מודעה בקטגוריה זו עולה עד פי ארבעה יותר ממחירה של מודעה רגילה. עובדים לשעבר בחברה מעריכים שגיא־רון הרוויח בשיטה זו מיליוני שקלים. עכשיו תשאלו: כיצד תמיכה בסחר בנשים ובניצול גופן בתנאי עבדות משפילים מסתדרת עם הגנה על זכויות אדם? אכן צריך עיון.
פרשת מודעות הזנות הגיעה בזמנו לסיומה כשוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין פרסמה את החלטתה בעניינו של גיא־רון. הוועדה קבעה שפעילותו העסקית של גיא־רון הייתה "התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין, בהיותה בלתי מוסרית ונוגדת את תקנת הציבור", אך קיבלה מחמת הספק את טענתו שהוא לא ידע מה עושה החברה שבבעלותו. חברי הוועדה כתבו: "החלטנו ליתן לך ליהנות מהספק ולא להעמידך לדין משמעתי, אך להעיר לך הערה חמורה בגין מצב דברים זה". לאור העובדה שאשתו היא המנכ"לית של החברה, המשמעות היא שלגיא־רון לא היה מושג מהיכן אשתו מרוויחה את הכסף שהופך אותו למיליונר. כל זה, כאמור, היסטוריה.
התיק שבו ניתן פסק הדין האחרון עסק בסיפור אחר לגמרי. לפני כשנה זימנה הפרקליטות את בני הזוג גיא־רון לשימוע בפרשת השחיתות בקופת חולים מאוחדת. כתב האישום שהוגש לאחר מכן תיאר כיצד שימשה חברת 'ג.פ אפיקי שיווק' השייכת לבני הזוג כצינור לגיוס מבוטחים בדרך האסורה על פי החוק. עמלת התיווך השמנה (35%) הגיעה לקופת החברה, וכך במשך השנים 2004־2008 הנפיקה החברה חשבוניות כוזבות בסכום כולל של 4 מיליון ש"ח.
המדינה טיפלה בבני הזוג בכפפות של משי. נגד יורי לא הוגש אפילו כתב אישום ("חוסר בראיות מספקות"), ומול כנרת אשתו נחתמה עסקת טיעון שבה ויתרה המדינה על סעיפי אישום חמורים כמו עברת מס וקבלת דבר במרמה, והסתפקה באישום קל יחסית של רישום כוזב במסמכי תאגיד. אף שהעונש המרבי הנקוב בחוק עומד על חמש שנות מאסר, כנרת קיבלה רק עבודות שירות מקוצרות וקנס סמלי בסך 40 אלף ש"ח. הסיבה להנחת הסלב: מצב רפואי מיוחד של בנותיה. נציין רק שהשופטת מרגולין־יחידי התמנתה לשיפוט כשגיא־רון היה חבר בוועדה לבחירת שופטים.
פעילים מזרחים טענו שפרץ הופלה לרעה על רקע מוצאו העדתי, אולם בחינה מעמיקה של הרקע לפסק הדין חושפת זווית חדשה. "צריך להבין איך עובד עולם הפופ המזרחי, ואיך הוא הפך בשנים האחרונות לאקס־טריטוריה מאפיונרית כמעט", הסביר לי גורם המעורה בתעשייה, שטען כי גזר הדין החמור בעניינו של פרץ מוצדק. "רוב הכוכבים הגדולים שאתה מכיר הם אנשי קש. מי שמנהל באמת את העסקים אלו המפיקים הגדולים. המפיקים הללו מממנים כותבי להיטים בסגנון 'אני אוהב אותך, שברת לי את הלב', ובוחרים בנפרד מבצעים מוכשרים מתוך מבחר גדול במיוחד.
"זוהי תעשייה שלמה שיוצרת להיטים ומפמפמת אותם ללא הרף ברדיו תמורת תשלומי שוחד לבעלי התחנות, עד שהם הופכים ל'להיט של הקיץ'. לפעמים המפיקים מוכנים להשקיע כסף בהופעה בקיסריה רק כדי לבנות את המוניטין של הכוכב, ואחר כך גוזרים את הכסף הגדול מאירועים ומהפקות. עד כאן הכול 'בסדר', אבל מדובר למעשה במנגנון מושחת ואגרסיבי שכולל איומים, אלימות ומעורבות של ארגוני פשע. אם אתה לא עובר דרכם אין לך סיכוי להמריא.
"נסה רק לדמיין מה היה קורה אם היו מגלים שזמרים ישראלים משלמים לוועדת הפלייליסט של גלגל"צ סכומי עתק כדי לקנות השמעות מסיביות של השירים שלהם? האדמה הייתה רועדת. אבל בפופ המזרחי ככה זה עובד. בתוך העולם הזה העלמות מס הן דבר שבשגרה כמעט, כי חלק גדול מהשוק מתנהל בשחור. כוכבים כמו קובי פרץ, משה פרץ, אייל גולן, מושיק עפיה ואחרים נכנסים ויוצאים מחדרי החקירות כי הם חלק משיטה שגדולה מהם. רשות המסים רוצה להעביר מסר לתעשייה שהמשחקים הללו לא משתלמים".
לאור הדברים הללו אני לא ממהר לקפוץ על עגלת הקמפיין של הפעילים המזרחים נגד השופטת לימור מרגולין־יחידי. אם אכן מדובר במקרה המשקף תת־תרבות עבריינית עם מאפייני פשע מאורגן, יש ערך ציבורי משמעותי ב"למען יראו וייראו" מהדהד. הבעיה עם מרגולין־יחידי היא ההנחה שניתנה לגיא־רון ולא התעריף שקיבל פרץ.
הסירוב של הפקולטה למשפטים להציב מחיצה בנשף הסיום לבקשת הסטודנטיות הדתיות איננו רק כפייה חילונית מכוערת, אלא משקף גם תודעת מצוקה. ליברליזם או רב־תרבותיות בוודאי אין כאן, מה שיש זו פוביה מהסוג החרדי של "פורץ גדר ישכנו נחש", שמיתרגמת לפגיעה לא מוצדקת בזכויות הסטודנטיות.
אסור לשתוק על זה. במאבק על עיצוב הפרהסיה הישראלית צריך לעודד שיח עם מי שמעוניין לדבר, אך גם לענות כאיוולתו לכסיל ששכח את כללי הכבוד. דווקא משום שמדובר בפקולטה מפוארת שרבים מבוגריה הפכו לשופטים או לבכירים בפרקליטות, לתקדים יש משמעות חינוכית. לכן טוב יהיה אם בעל יוזמה ייקח את הסיפור לערכאות כדי להציב גבול ליכולת של דמויות שנויות במחלוקת לעצב בצורה מעוותת את המרחב הציבורי.
אקו"ם