כשתל-אביבים גזענים מנסים למכור לירושלמים את חלוקת העיר
יושבי השפלה שכתבו את הסלוגן הגזעני בעד חלוקת ירושלים, במטרה לפנות אל הלב הדתי-מסורתי-פרימיטיבי-לאומני של תושביה, לא מבינים את השפה הירושלמית. חשקה נפשכם בדו קיום בלתי מודע לעצמו שלא עושה עניין או דאווינים מוסרניים? פשוט בואו לירושלים
לאחרונה החל קמפיין חדש שנקרא "שומרים על ירושלים יהודית". מדובר בקמפיין שמדבר "ימנית" אבל הוגיו שייכים באופן מובהק לצד השמאלני של המפה, בדרך כלל כשיש בכותרת רמז לטיהור אתני, הוא יגיע מהשמאל. אני ממש יכולה לראות את הקופירייטר שהגה את הרעיון הזה מתלהב ואומר – "תראו, הבבונים בחיים לא יסכימו לחלק את ירושלים אז בואו נבהיל אותם ונדבר אל הלב הדתי-מסורתי-פרימיטיבי-לאומני שלהם".הצרה עם הקופירייטר הזה היא שהוא לא מדבר ירושלמית. את השפה הירושלמית אי אפשר ללמוד באוניברסיטה, צריך להיוולד בעיר הזאת ולגור בה כדי להבין, ואז להעריך את הניואנסים של השפה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הייתי בפריז וגם ברומא וירושלים יפה יותר
- למרות הרעש: ליברמן נכנס נכון למשרד הביטחון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם לתמצת באופן גס – הירושלמים לא מעוניינים למות כתוצאה מפיגוע טרור כזה או אחר, אבל מעבר לכך הם לא עושים עניין מכלום.
''בעבור הירושלמי ירושלים איננה פוליטית – היא הבית הכי מגוון שיש כרגע בעולם''.
צילום: שאטרסטוק
כולם מדברים עליהם, מדברים על העיר שלהם, מדברים פוליטית, אבל בעבור הירושלמי ירושלים איננה פוליטית – היא הבית הכי מגוון שיש כרגע בעולם, יותר מניו יורק, יותר מלונדון, יותר מברלין, יש כאלה שיכנו אותה קוסמופוליטית אבל מי שיכנה אותה כך לעולם לא יהיה ירושלמי.
אם אתה ירושלמי מבטן ומלידה סביר להניח שמתישהו קמת באמצע הלילה ושמעת את המואזין הקרוב לביתך. הקולות של המואזין אינם פוליטיים עבור הירושלמי, הם נוף ילדות כמו הקובה של מורדוך בשוק, כמו הפלאפל בקיר ברחוב בצלאל, כמו הדוס עם הניילון על הכובע שרודף אחרי האוטובוס בינואר, כמו הצופרים של המכוניות עם הסרטים הצהובים שגורמים לפקק תמידי בצומת פת במוצאי שבת אחרי משחק של ביתר.
אם חשקה נפשכם בדו קיום בלתי מודע לעצמו שלא עושה עניין או דאווינים מוסרניים – לכו לבית חולים ירושלמי, כל בית חולים כזה יעשה את העבודה. אם תטיילו במחלקות תמצאו מציאות שאין לה ביטוי בעולם המתעתע של התקשורת – רופא ערבי משוחח עם אחות דתיה לאומית, שיש לה סרט פרחוני על הראש, על הפציינטית החרדית עם הפאה בשעה שבעלה עם החליפה עסוק בלקחת את הטושים מהשולחן של האחות כדי שהילדים שלו והילדים של האישה המוסלמית שמאושפזת באותו חדר עם אשתו, יהיו עסוקים קצת בלצייר ויתנו לכולם איזה רגע של שקט.
''לא ירושלים שלנו''. מתוך הקמפיין. ''לא מדבר ירושלמית''.
צילום מסך
אני הייתי עדה לרגע כזה לפני מספר חודשים, רגעים כאלה יש מלוא החופן, כל מה שצריך הוא לדעת להתבונן בהם בעיניים נכונות. כי אם מתבוננים בהם בעיניים נכונות מגלים שלירושלמים יש יכולת מופתית לא להתעכב על פריטי לבוש מגזריים – יום שישי הוא יום קצר, צריך להספיק את הקצב ואת המאפייה שבמחנה יהודה שבלי החלות שלה השבת איננה שבת, יש מיליון ילדים על הראש, והחיים אמנם לא קלים אבל פשוטים מאוד בבסיסם.
הירושלמים אכן לא מעוניינים למות מפיגוע באוטובוס אבל מעבר לכך הנוף הערבי לא מפריע להם, הוא מפריע רק לקולגות מערי החוף שיושבים במשרד פרסום ממוזג וכותבים סלוגן בשפה גזענית שאיננה שפת המקום.
ואולי בגלל שהירושלמים חיים לצד הערבים ופוגשים אותם על בסיס יומי ברכבת, באוטובוס, במרכז העיר ובתור לביטוח הלאומי – הם יודעים דבר אחד שאנשי השפלה לעולם לא יבינו – הם יודעים שגם הערבים שחיים בעוטף ירושלים שונאים את רעיון החלוקה של העיר.
הם יודעים יותר טוב מהפוליטיקאים, אנשי הבוהמה, המוסר והאינטלקט בדיוק מה יקרה ברגע שבו תקום חומה שתחצה את העיר כדי "לתת לערבים את הזכויות שמגיעות להם" – אותם ערבים יתנפלו על החומה הזאת כדי לחיות בצד היהודי של העיר, הצד שנותן להם פרנסה מכובדת, שלא עושה מהם עניין, שרואה בני אדם לפני שהוא רואה מגזר. הצד שמדבר ירושלמית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם