הפתרון של ד"ר מוטי קידר: שבע אמירויות ביו"ש
את הבעיות במזרח התיכון אי אפשר לפתור באמצעים אירופיים, קובע ד“ר מרדכי קידר. המתווה שלו לניהול הסכסוך כולל הקמת ערי-מדינה בשכם, בחברון, ברמאללה ובערים נוספות, וכולן יחייבו נאמנות לשבט ולא ללאום הפלסטיני הפיקטיבי. כתבה רביעית בסדרה
ברומא התנהג כרומאי, וכשעוסקים במזרח התיכון - כדאי לדבר עם מזרחנים. ד“ר מרדכי קידר, מזרחן מוכר מאוניברסיטת בר-אילן וממרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים, הפך לדמות ציבורית בולטת בזכות מאמריו והופעותיו הרהוטות בתקשורת הערבית. לא מפתיע לגלות שיש באמתחתו גם מתווה מדיני מומלץ להתמודדות עם הסכסוך.
לפרקים הקודמים בסדרת "המסע המדיני":
- פרופ' אומן: "לא צריך להזיז אף אחד מהבית שלו"
- יועז הנדל משוכנע: "ירושלים המאוחדת שלנו היא פיקציה"
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כבר בתחילת הריאיון חשוב לקידר להבהיר ש“כל מי שמנסה לפתור את בעיות המזרח התיכון באמצעות שיטות ומנגנונים אירופיים דומה למי שמנסה לתקן את השברולט שלו במוסך של קיה. את הבעיות במזרח התיכון צריך לפתור באמצעות השיטות של המזרח התיכון. וזה עיקרה של התוכנית שאני מציע“.
ובאמת, התוכנית שמציע קידר עשויה להישמע משונה קצת לאוזן מערבית ולהעלות הרבה סימני שאלה. היא בעצם יותר מודל או דגם מאשר מתווה מפורט, אבל עיקרה נכון ורציני: הסתכלות סוציולוגית על החברה הערבית ושאיפה למתווה שמתאים לאופי האוכלוסייה, ולא רק מעתיק דגם מצליח מהמערב. דמוקרטיה בנוסח האירופי שלה, לטענת קידר, היא שיטת ניהול חברה באופן זר לתרבות המזרח התיכון, לכן כל ניסיונות המערב לכפות דמוקרטיה במדינות אסלאמיות עלו בתוהו. “אבני היסוד של הדמוקרטיה מעוררות אלרגיה בחברות אסלאמיות“, הוא אומר.
ד“ר קידר הגה את תוכנית “שמונה האמירויות הפלסטיניות“ בתחילת שנות האלפיים, והוא דבק בה עד היום. “הסכסוך הוא דתי ואין פתרון דתי כל עוד יש יהדות“, הוא פותח. “הפתרון הוא סוציולוגי ונובע מהתכונות של העולם הערבי. אפשר לגזור מהן תובנות כלפי הסכסוך הערבי ישראלי“.
“כיום יש שני טיפוסים עיקריים של מדינות ערביות: כושלות ומצליחות. הסוג הראשון, הכושל, הוא 'קונגלומרט' - צירוף לא ממוקד של גופים קשים. אפשר לראות את הדגם הזה בסוריה, בעיראק, בלוב, בסודן ועוד - אלה מדינות מתפרקות, הן פיקציה. האוכלוסיות שם לא נאמנות למדינה אלא לשבט, לקבוצה האתנית הדתית או העדתית. הזהות המאחדת של המדינה המודרנית נכשלה בניסיון להחליף את הנאמנויות הסותרות. ניסו ליצור מסגרת מדינית אחת, אבל היא מלאכותית ומתפרקת לנגד עינינו“.
קידר לוקח את המלאכותיות צעד אחד קדימה, לא רק למדינה אלא גם לעם עצמו: “אין עם סורי, אין עם עיראקי ואין עם לובי. בתוך האסלאם יש שבטים וזרמים דתיים שקשה להם לחיות באותה מסגרת עם אותה נאמנות. אני גם טוען שאין עם ישראלי, כי למרות שיש כאן מערכת חוקים וסמלים אחת עדיין יש כאן שתי קבוצות עיקריות - יהודים וערבים. וכמובן, אין גם עם פלסטיני. בעזה התרבות דומה מאוד לתרבות הבדווית, וביהודה ושומרון כמעט אין בדווים, רק עיר וכפר. גם חתונות בין הערים וערבוב בין עיר לכפר הם דברים לא נפוצים.
“הדגם השני בעולם הערבי, הדגם המצליח, הוא אמירויות המפרץ. יש כיום את כוויית, קטאר ועוד שבע שמאוחדות באיחוד האמירויות. מדובר במדינות לגיטימיות ויציבות, ולא רק בגלל הנפט. גם בעיראק ולוב יש נפט, אבל הן מתפוררות וכושלות. לעומת זאת, בדובאי שיעור הנפט והגז זעום יחסית אבל היא משגשגת ועשירה. למה? כי יש שם שבט אחד דומיננטי ועוד יחידים נטולי שאיפות שלטון. המנהיגות היא אותה מנהיגות כבר מאות שנים, ולכן המדינה נתפסת כ‘שלנו‘ ואף אחד לא פועל נגדה“.
לדברי קידר, מדינת ישראל צריכה להחליט איזו מין מדינה ערבית היא שואפת שתהיה לצדה. "אם אנחנו הולכים על המודל הכושל ומנסים ליצור מדינה אחת מלאכותית, נקבל מדינה שחיה על שנאה לישראל, שזה הדבר היחיד שמאחד אותה", הוא אומר. "או שנלך על המודל המצליח, האמירויות, ואז כל שבט או קבוצת שבטים יקבלו מעין עיר-מדינה. אם רוצים לייצר מודל יציב, הוא חייב להתבסס על חברה הומוגנית, גם אם המדינה עצמה תהיה קטנה“.
השם של המתווה, "תוכנית האמירויות", נשמע קצת שאפתני ותלוש ממציאות חיינו, אבל כשצוללים פנימה רואים את ההיגיון. קידר שואף ליצור שבע אמירויות ביהודה, שומרון ועזה: ביריחו, ברמאללה, בשכם, בחברון, בטול-כרם, בקלקיליה ובעזה - שם, מבחינתו, כבר עשינו את הצעד הראשון: “זו מדינה מתפקדת. יש שם ממשלה ומערכת חוק, גבולות ומבנה שלטוני. הם אמנם לא נחמדים אלינו, אבל זה לא משנה את העובדה שהם מדינה. אגב, עזה היא הראשונה שפירקה את החלום הפלסטיני של מדינה מאוחדת, היא כבר בשלב אחר מכל הבחינות“.
לטענתו, אגב, הוא תמך ברעיון של עזיבת עזה - לאו דווקא באופן הביצוע, אבל במהות. “אני חושב שההתיישבות בעזה לא הייתה דבר נכון. רציתי לראות את עזה נפרדת מאיתנו, היא הייתה נטל דמוגרפי וביטחוני גדול מדי“.
אני מנסה להבין איך בדיוק יעבוד המודל של האמירויות, ולרדת לעומקם של פרטים: החל בביטחון עבור בסוגיית המים וכלה בחופש התנועה. קידר מבהיר לי בחביבות שהוא ארכיטקט ולא מהנדס, ושולף מפה של ארץ-ישראל. “אני לא יורד לשורש ההנדסה, שאת שואלת עליה בצדק. אני רק מתווה את הדגם הכללי“.
מה כוללת כל אמירות?
“כל אחת היא מעין עיר-מדינה. נניח: לשכם ועיירותיה הסמוכות יש דרכון וממשלה משלהן, ומבנה שלטוני וכלכלי. כל מדינה תחתום על הסכם שיסדיר כל נושא משותף רלוונטי, דוגמת מים או שדה תעופה. לכל אזור יהיו אינטרסים כלכליים ייחודיים שלו, ואנחנו כמובן נסייע“.
תתאר את המרחב כולו. איך הוא ייראה?
“תהיה לנו שליטה מסביב, במרחב הכפרי. המעברים בין ישראל לכל אחת מהמדינות יהיו מעין מעברי גבול, והתנועה במרחב תתאפשר באמצעות ויזות. המרחב הכפרי שישראל תחיל עליו ריבונות יכלול בערך 10 אחוזים מהתושבים הערבים, ותינתן להם אפשרות לקבל אזרחות ישראלית מלאה. אנחנו משחררים כ-90 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית משליטה ישראלית. אם הם ירצו ליצור דגם של פדרציה, בבקשה“.
מה עושים מחר בבוקר?
“ראשית, מבטלים את הרשות הפלסטינית - המעשה הכי לא מוסרי שישראל עשתה לערביי יש“ע. הרש“פ צריכה להתמוסס כי היא לא לגיטימית. היא לא התנחלה בלבבות ולא החליפה את הזהויות והנאמנויות המסורתיות לשבט. את יודעת שאבו-מאזן לא ביקר בחברון כבר שנים? הנשיא של הרשות הפלסטינית מפחד להסתובב בשטח, כי הוא לא לגיטימי. סילוק הרשות יפתח פתח לשייחים המקומיים לתפוס סמכות ולקחת אחריות. זה מצריך עבודת מטה ועבודת שטח. ישראל תצטרך ליצור קשר עם ראשי השבטים האלו ולהחיל מערכת שלטון נורמלית“.
יש הבדל גיאוגרפי בין יהודה ושומרון ובין מדינות המפרץ. אתה בעצם מציע מובלעות, כי מדינת ישראל היא עדיין השולטת בשטח.
“צריך לקרוא לזה בשם חיובי, שמגיע מתוך העולם והסוציולוגיה הערבית. אלה כללי המשחק. לא נהיה בתוך ערי המדינה אלא נדאג לאינטרסים שלנו ולביטחון. אם יהיה שקט, השמיים הם הגבול. ישבתי על התוכנית הזו עם גורמים ערביים, כולל ראשי שבטים, וכולם אמרו לי שיש בה הרבה היגיון. בטח יותר ממה שיש עכשיו עם הרשות“.
ומה לגבי סוגיית הפליטים?
מי שאחראיות על הפליטים הן מי שיצרו את הבעיה - מדינות ערב. הן נכנסו למלחמה ב-1948, בגללן יש פליטים. במחנות שנמצאים אצלנו נשקם מה שצריך, אבל הרוב כבר משוקם. הפליטות היא במוח שלהם ובמעמד הבינלאומי באונר“א.
"אונר“א הוא גוף שחייבים לבטל, כי הוא מנציח את בעיית הפליטות. הוא מעמיק במקום למזער אותה. לצערי מדינת ישראל עוצרת את ביטול אונר“א כי יש לה ראייה קצרת טווח. ממשכנים את העתיד כדי לקנות את ההווה, לקנות קצת שקט במקום לטפל בבעיה.
“ישראל צריכה להפסיק את המצב הזמני והנזיל הזה של פיקציית הפליטים והרשות הפלסטינית וללכת על מודל שבטי, תוך קיבוע שלו בחוק ובהסכמים“.
מה ההתיכנות הבינלאומית למימוש חזון האמירויות של קידר? הוא עצמו מודה שהסיכוי נמוך. ועדיין, לדבריו, לעולם אין פתרון טוב יותר.
"מדינה פלסטינית רציפה תהפוך למדינת חמאס דרך בחירות או השתלטות אלימה, כמו שראינו בעזה", הוא אומר. "ישבתי לאחרונה עם אחד הנציגים של הדסק המזרח-תיכוני במחלקת המדינה האמריקאית. שאלתי אותו אם יש להם דרך להבטיח שמדינה פלסטינית לא תהפוך למדינת חמאס. הוא נבוך וענה: ‘לא חשבתי על זה‘. עם התוכנית הזו הלכתי גם לראשי המערכת בישראל, כולל יועצים בכירים, והם הסבירו לי שהאמריקאים יבלמו את התוכנית. אבל כשהלכתי לסנאטורים אמריקאיים הם אמרו לי שקודם אני צריך לשכנע את ראש ממשלת ישראל“.
השאלה האחרונה שלי מופנית ללב - לירושלים ולהר הבית.
“ירושלים היא בירת העם היהודי מאז ומעולם. היא אף פעם לא הייתה מרכז שלטוני ערבי או אסלאמי. אני לא רואה שום סיבה לדבר או לוותר עליה. אסור שבתוך העיר תהיה חומה, אבל זה עניין טכני: אפשר להעביר אותה לתוואי אחר. בכלל, כשמדברים על גדרות, לא ברור לי למה אנחנו צריכים להקיף את עצמנו בגדר ולא את האויב, את מקור הטרור. גם בהר הבית ישראל חייבת לעשות סדר, להפסיק את זריקות האבנים ולהעביר מסר של חופש פולחן מוחלט. כל מי שרוצה להגיע להתפלל יוכל לעשות זאת“.
חשוב לו לסיים היכן שהתחיל, עם ההקשר המזרח-תיכוני שנשזר לאורך כל הריאיון. “שלום במזרח התיכון לא ניתן למי שרוצה ומתחנן לשלום, ובטח לא למי שרוצה שלום עכשיו. שלום ניתן רק למי שאיננו מנוצח: למי שיש לו כוח, רצון ונכונות להשתמש בכוח. שכניו נותנים לו שלום לא מתוך אהבה אלא מתוך הבנה שמחיר האי-שלום גבוה מדי עבורם“.
יש הרבה סימני שאלה ופרטים לא פתורים או לא תפורים בתוכנית של קידר, אבל היא כוללת מוטיבים חשובים של הבנת הסביבה בה אנו חיים, ושל תעוזה שכוללת חשיבה מחוץ לקופסה. שני המרכיבים האלה בוודאי לא מופיעים בדגם הקונבנציונלי והחד-ממדי שמוצג לגבי פתרון הסכסוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם