ראשי » חדשות » דעות

אנחנו דור של בכיינים? לא רוצים רק לשרוד

דור ההורים הצעירים מדשדש אחרי המירוץ הטכנולוגי ועדיין מחפש את האיזון בין מחויבות ואחריות לבין הגשמת חלומות. קל זה לא

גדל פה דור, מקוננים חברבוקי הרשת. גדל פה דור נוראי שכזה, שאף פעם לא הכניס אצבעות לתוך חורים של טלפון חוגה. שמעולם לא צלצל לשכנים באינטרקום וברח. שלא התקשר ל-144 כדי לבקש את הטלפון של אורנה ומשה דץ. שאין לו מושג מה המיקוד של מערכת תוכניות הילדים והנוער. גדל פה דור נחות שבנחותים, שאף פעם לא הכה את עצמו בסרגל מתקפל ולא כתב מכתבים בעיפרון מזרק ולא יודע שנורא חשוב לכסות את המחשב אחרי השימוש.
 
הרי ברור שאנחנו, ילדי שנות התשעים, מעולם לא מרדנו ועשינו רק מה שאומרים. "על כן אני רוצה שבני יגדל כמוני", שר אמן הפואטרי סלאם אבנר קרסיק, "בדיוק מדויק, מין שחזור עצמי/ מין מינימי שלי. וככה זה חוזר כל דור/ אם תסתכלו גם לאחור/ אמרו אז עליכם אותם דברים. אין להם בכלל חוש הומור/ צוחקים מבדיחות של הקומדי סטור/ בטוח הם יצאו קצת מפגרים".

גדל פה דור שאנחנו לא יודעים איך לאכול. ילדים מסכנים עם עברית עילגת, שכותבים בווטסאפ "ממצב" ו"חחח" ו"מתתתה" אבל יודעים לערוך לבד סרטוני יוטיוב שגורפים מאות אלפי צפיות בזמן שאנחנו עוד לא הספקנו ללמוד איך לגרום לדייב המסוכן לקפוץ מעל שלוש מדורות אש. אבל הדור הזה, שעליו אנחנו בוכים כל כך במרחבי הפיד, כבר מזמן לא נמצא שם. הם עברו לסנאפצ'ט ולאינסטגרם ומי שנאלץ להתמודד עם השמש שתמיד זורחת בפייסבוק הוא דווקא דור הביניים, אנשים בעשור השלישי לחייהם שחווים את טראומת המעבר בצורה העוצמתית ביותר. מטלפון עם חוט למסך טאץ'. מחברים אמיתיים לחברים מדומים. מדיבור ארוך ומעמיק לדיבור קצר ודו־משמעי.
 
"כל מה שנמצא בעולם כשאתה נולד הוא נורמלי וחלק מהצורה שבה העולם עובד", כתב סופר המדע הבדיוני דאגלס אדמס, "כל מה שהומצא בעולם כשאתה בין גיל 15 לבין גיל 35, הוא דבר חדש ומרגש ומהפכני ואפשר לעשות ממנו קריירה. כל מה שהומצא בעולם אחרי שאתה בן 35, הוא נגד הדרך הטבעית שבה הדברים עובדים".

הורים צעירים ברשת שיתפו השבוע בהתלהבות את המונולוג של הסופר והתיאורטיקן סיימון סינק על ילדי דור ה-Y. הוא אמנם דיבר על אלו שנולדו אחרי שנת 84', אבל כמה מהאבחנות של נכונות גם לגבי דור הביניים שמתחתיו. סינק מדבר על ילדים שהתרגלו לקבל סיפוק מיידי - צעירים שלא מבינים למה לא ענו להם בווטסאפ אם יש שם שני וי כחולים, וכדי להחליט עם מי הם יוצאים לדייט הם צריכים להחליק את אצבעם ימינה או שמאלה. מה קורה כשהם נדרשים לשרוד במקום העבודה שלהם? "אחד הדברים שהצעירים האלו צריכים ללמוד הוא סבלנות. שהדברים הבאמת חשובים כמו אהבה או תחושת הגשמה עצמית בעבודה או שמחה - כל הדברים הללו לוקחים זמן", אומר סינק.

ילדי דור ה-Y הצעירים נדרשים ללמוד שפה חדשה, אבל מה קורה לילדי דור הביניים? אלו שזוכרים את האבות שלהם קמים בבוקר לעבודה משעממת רק כדי שהמשפחה תגמור את החודש ונשבעו לעצמם שלא יהיו כמוהם? הם מגיעים לגיל שלושים ומגלים שהם בנו לעצמם את אותו המסלול בדיוק. ואז הם נכנסים לפייסבוק, ונדמה שכולם חוץ מהם עושים חיים ופותחים איזה עסק מצליח, ורק הם נותרו מאחור.

אם יש תופעה שבאמת צריכה להיבדק לגבי הדור שלנו, דור ההורים הצעירים שמדשדש אחרי המירוץ הטכנולוגי, הוא כמות האנשים שעושים הסבת מקצוע. אני מוקפת באנשים בני גילי, בוגרי תארים מתקדמים ובעלי משרות נחשקות, שבבת אחת עשו סטופ לחיים, נטשו עבודה מכניסה ופנו לדרך עצמאית. מאיפה האומץ? אני שואלת אותם, והם עונים לי כמו בגין בשעתו: "לא יכולתי עוד".

צעירים בני דורנו נמצאים בתווך ומחפשים את האיזון - בין הצורך העתיק לקחת אחריות על המשפחה לבין הכמיהה העכשווית למצוא סיפוק מיידי בעבודה. קורות חיים של בן שלושים ממוצע יכילו מעבר עבודה כל שנתיים, אלף משרות במקביל ואינספור תארים בלתי נצרכים. אנחנו דור לא מפוקס, שלא הצליח להפנים שלימודים באקדמיה כבר מזמן אינם מתכון בטוח להצלחה ושאת הכסף הגדול לא תמיד אפשר להרוויח כשאתה שכיר.

המבוגרים עשויים להסתכל עלינו ולצקצק על מוסר עבודה ועל פינוק. אבל האמת היא שגדל פה דור שמחזיק את המדינה מבחינה כלכלית ופשוט נמאס לו לעבוד רק בשביל לשרוד. הוא מתעקש על הגשמת חלומותיו, ומלבד יציבות כלכלית הוא חותר גם לחיים מלאי משמעות. ובשביל דור כזה, העצה הטובה ביותר היא לא "תהיו רופאים כי זה יביא לכם כלה" וגם לא "תלמדו עריכת דין כי זה מכובד ויש שם אחלה כסף", אלא תמצאו את הכישרון שלכם, ולכו לעבוד בכל דבר שאתם יכולים להצטיין בו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רחלי מלק-בודה

כתבת בכירה ובעלת טור במקור ראשון

לכל הטורים של רחלי מלק-בודה