ראשי » חדשות » דעות

שופטי בג"ץ, אל תיגעו בחוק ההסדרה

איזה תיקון ראוי יותר – זה שיחריב את בית הפולש, יעניש את ילדיו שלא חטאו ולא יעניק דבר לבעלי הקרקע, או זה שלפחות ייתן לבעל הקרקע פיצוי משמעותי?

אין בעיה מוסרית בחוק ההסדרה עצמו. הראיה לכך היא שהוא משקף בדיוק את המצב המשפטי הנוהג בישראל במצבים דומים: כשאדם בונה על קרקע השייכת לאדם אחר, הסעד המקובל הוא תשלום פיצויים ולא הרס הבניין החדש.

חוק ההסדרה גם אינו "חוק גזל", כפי שכינו אותו רבים, שהרי הוא מפצה בנדיבות את בעלי הקרקע ב־125 אחוזים מערכה. אדרבה, דווקא ללא החוק אכן מתקיים גזל, שכן ברוב המקרים הרלוונטיים בעלי הקרקע לא יזכו לקבל חזרה את אדמתם, שהרי זו נמצאת בלב יישוב יהודי – כמו תשעת הבתים בעפרה - או בגבעה השולטת על היישוב היהודי, כמו במקרה של עמונה. בהיעדר חוק הסדרה בעלי הקרקע לא יקבלו פיצויים - אלא אם כן יצליחו להוכיח את טענתם בהליך ארוך וסבוך של תביעות אזרחיות - וכך יישארו קירחים מכאן ומכאן - מה שמחזק את ההנחה שמטרת העתירות בנושא היא פוליטית, ואינה רואה לנגד עיניה את טובת בעלי הקרקע.
  
יתרה מכך, החוק לא מאפשר את המשך ההשתלטות על אדמות פרטיות, שכן הוא קובע במפורש שתחולתו רק על התיישבות שנבנתה לפני כניסתו לתוקף. מעצם ההסתייגות הזו ברור שהוא יעודד זהירות יתר עתידית מצד הרשויות והמתנחלים גם יחד בכל הקשור להשתלטות על קרקעות פרטיות.

הבעיה, אפוא, היא משפטית בלבד. רוצה לומר: המציאות המשפטית רואה בשטחי יהודה ושומרון "שטח כבוש", וכך ממילא כנסת ישראל לא אמורה כלל לחוקק חוקים כלשהם שנוגעים לתושבים הפלסטינים. אמנם אפשר לטעון שהמצב המשפטי הזה יוצר בעיה מוסרית, שכן בהיעדר אזרחות ישראלית מנועים התושבים הפלסטינים מלהיות שותפים בקביעת עתידם. מצד שני, כשבוחנים ברצינות במה היה משתנה מהבחינה הזו מצב הפלסטינים לו היו מקבלים אזרחות, התשובה העיקרית אינה נוגעת בשותפותם בהצבעות לכנסת, אלא בסעד שהיו מקבלים מבית המשפט העליון או מבתי המשפט האחרים. הדרך לתביעות כאלה פתוחה בפניהם גם כיום.

אם כן, הבעיה נוגעת בהתנגשות בין משפט למוסר. מבחינה מוסרית אכן אין לקבל השתלטות של בני אדם על קרקעות שאינן שייכות להם, בין אם מדובר בבני עמם ובין אם בבני עמים אחרים. אבל משנעשה הדבר ונדרש תיקונו, עומדת השאלה המוסרית במלוא חריפותה: איזה תיקון ראוי יותר – זה שיחריב את בית הפולש, יעניש את ילדיו שלא חטאו ולא יעניק דבר לבעלי הקרקע, או זה שלפחות ייתן לבעל הקרקע פיצוי משמעותי?

סביר להניח שבכל מקרה אחר התשובה של כולנו הייתה ברורה, ומכאן עולות שתי אפשרויות, ושתיהן לא מחמיאות: או שהשנאה והכעס כלפי המתנחלים עיוורו את עיניהם של רבים מאיתנו מלראות מצב מוסרי ברור לכאורה, או שהתיאוריות המשפטיות השתלטו גם על הראייה המוסרית.
  
לא טוב למוסר ולמשפט להיות רחוקים מדי זה מזה. לא במקרה נאמר ש"הצדק צריך גם להיראות, ולא רק להיעשות". סמכות המשפט נשענת על אמון הציבור, ומכיוון שהציבור אינו בקיא בתיאוריות משפטיות, הוא נשען על מה שנתפס בעיניו כהכרעה מוסרית. ברגע שהמשפט והמוסר מתרחקים, אמון הציבור מתערער.

שלוש מסקנות עולות מכך: ראשית, מערכת המשפט הישראלית צריכה לפסוק קרוב ככל האפשר למבט המוסרי. לפיכך, לא טוב היה שבג"ץ חרץ את דינו מלכתחילה בזכות החרבת המאחזים, ולא טוב יהיה אם יפסול את חוק ההסדרה. שנית, מכיוון שאלה שטחים שאינם בריבונות ישראל וגם למשפט הבינלאומי יש מה לומר בעניינם, אי אפשר לגמרי להתעלם מהנחות היסוד שלו. המשמעות היא שההצדקה היחידה לפסילה גורפת של חוק ההסדרה אינה השיקול המוסרי, אלא הכפפת הראש לתכתיבי המשפט הבינלאומי. גם אם שופטי בג"ץ ילכו בכיוון של פסילה, מן הראוי שינמקו באופן זה את עמדתם. אל להם להשתמש בנימוקים מוסריים, וכך יפחיתו את הכעס הצפוי על הפסיקה.

שלישית, המשמעות ארוכת הטווח היא שאי אפשר להמשיך לאורך זמן את מצב הביניים המשפטי של שטחי יהודה ושומרון. מי שרוצה שהנורמה המוסרית של המשפט הישראלי תחול גם שם צריך לגלות אומץ ולהחיל בשטחים אלה גם את הריבונות הישראלית, תוך כדי מתן אזרחות לתושבים הפלסטינים.

כל עוד הדבר לא נעשה, מן הראוי להיזהר במשנה תוקף מכל חקיקה הנוגעת לתושבים הפלסטינים. יש להיזהר כמובן גם מכל פעילות - כולל השתלטות על קרקע פרטית - שעלולה לחייב בעקבותיה חקיקה כזו. מדינת ישראל צריכה לקבוע את גורלה בסוגיות אלה בהחלטה עצמאית שלה, ולא לאפשר לקבוצות מיעוט לא אחראיות להשתלט על קרקעות, ואז לגרור את המדינה בעל כורחה לחקיקה שאינה בטובתה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג