
עידן טראמפ יעזור לימין להיפטר מהאשליות שלו
כמו אותו ילד שצועק "תחזיקו אותי" ומגלה שאיש לא אוחז בו, עומדת "הממשלה הלאומית ביותר בתולדות ישראל", נבוכה ומבולבלת. בזכות טראמפ נגמרו העמדות הפנים והימין פוגש את המציאות
אם נתניהו היה נרדם באוקטובר ומתעורר אתמול הוא בוודאי היה מרגיש שהגיע לגן עדן. יותר חום ואהבה ממה שקיבל בשבוע שעבר בבית הלבן יחשב כבר להטרדה. אבל החום הזה עלול להתברר מהר מאד כבערה מסוכנת עבור ראש הממשלה והימין כולו.מדיניות ממשלות ישראל בנוגע להתנחלויות סבלה תמיד מהעמדות פנים וכפל משמעות, אבל תיאטרון האבסורד של השבועות האחרונים הגיע לשיאים חדשים. כידוע, מרבית שרי הממשלה ובראשם בנימין נתניהו מתנגדים לחוק ההסדרה, שמאפשר הפקעת קרקעות פרטיות של פלסטינים לטובת הלבנות מאחזים והתנחלויות. ראש הממשלה אפילו ניסה להוריד את ההצבעה על החוק מסדר היום, וכשלא עלה הדבר בידו, לדחות אותה ככל האפשר. מצד שני, בהתבטאויות פומביות תומך נתניהו בחוק, והוא אף הצביע בעדו בכנסת.

נתניהו וטראמפ בבית הלבן. יותר חום זה כבר היה הטרדה.
צילום: AFP
כך גם בנוגע ליוזמה לסיפוח מעלה אדומים. בימין מסתייגים ממנה בחשאי ותומכים בה בפומבי. ומה בנוגע להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים? ישראל הרשמית דורשת אותה בתוקף, ומיד, אבל בארצות הברית מתפרסמים מסרים מבכירים מישראל שמבקשים מהממשל החדש לחשוב עוד קצת, ובטח לא להזדרז. למה להבעיר את השטח? נחכה שנה, שנתיים או שלוש, ונראה.
מבולבלים? אתם בחברה טובה. הימין הישראלי תיעב את ממשל אובמה וייחל לניצחון של טראמפ, אבל נראה שכעת הוא בעיקר שרוי במבוכה. הנשיא החדש רוצה לשמוע מה ישראל רוצה, אבל לימין אין תשובות. מסתבר שקל מאוד לצעוק על בג"ץ בשם ארץ ישראל או לכעוס על האירופאים, האו"ם וכל יתר העולם, אבל כשצריך לשים על השולחן תשובה רצינית לאתגרים העומדים בפנינו, זה כבר לא כל כך פשוט.
במשך שנים לימדו אותנו נציגי הימין שמי שמונע מאיתנו להחזיק בשטחים, לספח ולהתנחל, אלו השמאל ובעלי בריתו. שוב ושוב אמרו לנו שלמציאות הגיאו פוליטית אין שום משמעות, ושאפשר להתעלם מהדמוגרפיה. לא חשוב מה יגידו הגויים, אלא מה יעשו היהודים, שיננו שרי הליכוד והבית היהודי, וקראו לסיפוח זוחל של הגדה – בהתחלה שטחי סי, ואחר כך נראה. מה שעבד במזרח ירושלים יעבוד גם בשכם ובחברון. כעת, כשהימין האידיאולוגי דורש (בצדק לגמרי מבחינתו) לפרוע את ההבטחות מרחיקות הלכת שניתנו לו, ודווקא עכשיו, פתאום לא אצה לממשלה הדרך.

מגרש השגרירות האמריקנית בירושלים. דווקא בזכות טראמפ, נגמרו העמדות הפנים.
צילום: מרים צחי
כמו אותו ילד שצועק "תחזיקו אותי" ומגלה שאיש לא אוחז בו, עומדת "הממשלה הלאומית ביותר בתולדות ישראל", נבוכה ומבולבלת, מתקשה להבין אם היא אמורה לקבוע מחדש את הגבולות או לספח, לפנות או לבנות, לשמור על המצב הקיים או לחתור לשינוי של חוקי היסוד מן היסוד.
במשך שנים הימין מכר לציבור הישראלי אשליות מתוקות לפיהן אפשר גם וגם, ולא צריך לשלם שום מחיר. אפשר להתנחל ולשמור על יחסים טובים עם העולם. אפשר לספח ולשמור על מדינה יהודית. השמאל והמרכז, בכירי המשק ומערכת הביטחון שהזהירו מהאשליות האלו הוצגו כרכרוכיים ומיושנים. נפסיק להקשיב להם, והכל יסתדר מעצמו.
לפתע, נתניהו והימין פוגשים את המציאות. דווקא בזכות טראמפ, נגמרו העמדות הפנים. עכשיו צריכה הממשלה להודות שלא השמאל מנע ממנה לערוך צעדים חד צדדים בירושלים, אלא החשש מהצתת אינתיפאדה ומאובדן הקשרים העדינים עם מדינות ערב. לא ארגוני השלום עצרו אותנו מלספח, אלא העובדה הפשוטה שמדינה דו-לאומית תהיה סופה של ישראל. ולא בית המשפט הוא שעוצר את הכפלת ההתנחלויות, אלא הצורך להתמודד עם תגובת ידידותינו ובעלות בריתנו.
שום העמדת פנים לא מחזיקה לעולם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, להחזיק בשטחים וגם לשמור על מדינה יהודית, לערוך צעדים חד צדדים וגם ליהנות משלום וביטחון. עידן טראמפ מצטייר כמסוכן ומטריד בהרבה מאוד חזיתות, אבל אם הוא יגרום לימין הישראלי להיפטר מהאשליות המסוכנות שהוא שיווק לציבור בשנים האחרונות, התועלת שבו עוד תעלה על זו של כל שליחי השלום מימי אובמה, בוש וקלינטון.
הכותבת הינה מנהלת הזירה הציבורית בקרן ברל כצנלסון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg