ראשי » חדשות » דעות

ביהמ"ש כשל, דרוש גוף שיהיה המבוגר האחראי

כשהפוליטיקאים מפלרטטים עם גחמות ההמון ובית המשפט איבד את אמון העם, ראוי להקים גוף עליון, מגוון ומוסכם על הכול, שיפקח על הנעשה כאן

אחד הסימנים המובהקים של "משבר הדמוקרטיות" המאיים כיום על כלל מדינות המערב הוא הפוליטיקה הפופוליסטית. מדונלד טראמפ ועד מירי רגב, יותר ויותר פוליטיקאים אינם מעצבים את הרטוריקה שלהם, ולא פעם גם את מדיניותם, לפי איזון מושכל ורגיש של צרכי החברה, אלא מתוך היענות ליצרי ההמון.

הסיבה לכך פשוטה: עידן הרשתות החברתיות יצר דו-שיח ישיר בין הקהל והפוליטיקאים, תוך דילוג על התיווך של התקשורת המסורתית. לזו היה אמנם תפקיד בעייתי בחסימת קולות שלא מצאו חן בעיניה, אבל גם תפקיד חיובי במקרים של סינון קולות קצה בעיתיים במיוחד, או סתם גידופים והסתות.

ככל שתקשורת זו הולכת וקורסת, כך מתגלה לנגד עינינו היפוך תפקידים של יתרון וחסרון: הרשתות החברתיות אכן מאפשרות דמוקרטיזציה מלאה של השיח הציבורי, אבל המחיר הוא מעמדם העולה של ההסתה, השנאה, השיימינג, פוליטיקת הקצה ושאר תופעות מסוכנות. אם תרצו, יש כאן מצב שבו הדמוקרטיה הפורמלית פוגעת בדמוקרטיה המהותית. בהגדרה אחרת נאמר שהדמוקרטיזציה של השיח פועלת נגד הערכים ההומניסטיים שלו. אכן, דילמה דמוקרטית לא פשוטה.
 
מול התהליך הזה דרושה לחברה מערכת שתאזן את ההטיה הפופוליסטית, ושלא תהיה תלויה בבחירות. לכאורה, זה מזמין בדיוק את חיזוק האקטיביזם השיפוטי, אבל בית המשפט כבר הוכיח שאינו הגורם המתאים לשמש בתפקיד בגלל חוסר אמון ניכר מצד הציבור. להערכתי, חוסר האמון הזה לא נובע מהאקטיביזם כשלעצמו – אחת הראיות לכך היא שגם מתיישבי גוש קטיף ביקשו להישען על האקטיביזם בבקשם מבג"ץ את ביטול חוק ההתנתקות – אלא מקורו בהטיה הליברלית המובנית של בית המשפט, הנובעת מתפיסתו המסורתית את ייעודו ומהביוגרפיה האישית והמקצועית של שופטיו.

ההטיה הליברלית הייתה חיונית ובעלת ערך רב בזהותו המקורית של בג"ץ, כמי שמעניק סעד לאנשים פרטיים הנתקלים בעוול או בפגיעה שלטונית. אלא שבעשורים האחרונים ביטל בית המשפט את מגבלות 'זכות העמידה' ואפשר למגוון של ארגונים חברתיים לעתור בפניו נגד מדיניות הממשלה וחוקי הכנסת, ובכך הפך למעצב בפועל של המדיניות הישראלית בתחומים שונים ומגוונים. בתפקיד הזה ההטיה הליברלית היא אכן בעייתית. בצדק היא גם שנויה במחלוקת, מכיוון שלא ניתן לעצב את המדיניות הישראלית רק על פי שיקולים ליברליים. היא נזקקת לאיזון מורכב יותר, בעיקר בתחומי הביטחון ושימור הזהות הלאומית.
 
לפיכך, "המבוגר האחראי" הדרוש כאן צריך להיות חלק מן הרשות המחוקקת עצמה, ועם זאת אין לבחור אותו בידי הציבור - מצב שבו יהיה שוב תלוי בגחמות ההמון. בפועל, הכוונה היא ליצירת בית עליון לפרלמנט הישראלי, מעין "בית לורדים" שיורכב מאנשי הרוח הטובים ביותר של החברה הישראלית, מכלל המגזרים וממגוון של תחומי עיסוק: פילוסופים, רבנים, אנשי מדע המדינה ואפילו משפטנים. המוסד הזה יתבקש לבחון, ובמקרה הצורך גם לפסול, חוקים או סעיפי חוק שיתקבלו בבית התחתון, הנבחר בידי העם.

כל הצדדים יצאו נשכרים ממימוש ההצעה הזו: בראש וראשונה תרוויח החברה הישראלית, שערכיה ההומניסטיים יישמרו בידי גוף בעל מעמד נכבד הזוכה לאמון רחב, ושמעמיד לנגד עיניו מגוון של שיקולים נדרשים. בג"ץ יוכל להתפנות לתפקידו המקורי – הושעת האזרחים מעוולות נקודתיות של רשויות המדינה - וכך להחזיר לעצמו את מעמדו היוקרתי והאהוד, שהפגיעה בו הקרינה גם על תפקידיה השיפוטיים הרגילים של מערכת המשפט.

אפילו הפוליטיקאים, שמעמדם לכאורה ייפגע, ירוויחו משינוי כזה: הם יוכלו להמשיך לפלרטט עם ההמון ברשתות החברתיות, ביודעם שיש בסביבה מבוגר אחראי שיושיע אותם מידי עצמם וימנע מהם להיות אחראים בפועל למדיניות פופוליסטית מסוכנת.

אגב, לפי המסורת שהעניקה לבית הנבחרים הישראלי את השם "כנסת", על שמם של אנשי כנסת הגדולה, אולי ראוי שהבית הפרלמנטרי העליון המוצע כאן - 'בית הלורדים' של החברה הישראלית - יזכה לתואר העתיק והנכבד "סנהדרין".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג