האם הבירוקרטיה הישראלית תכניע את נובל אנרגי'?
חברת חיפושי הגז והנפט נובל אנרג'י כאן כבר כמעט שני עשורים, ועדיין מנסה להתרגל לרגולציה ולבירוקרטיה הישראלית. רשמים מביקור באסדת הגז 'תמר' בלב ים
אם ביני זומר (44) לא היה נשוי באושר ואב לארבע בנות, הוא היה החלום של הרבה אמהות יהודיות לבנות שהגיעו לפרקן. זומר, חובש כיפה סרוגה, הוא בחור חייכן ונמרץ שנולד בישראל לאב ישראלי ולאם אמריקנית. הוריו ירדו לטקסס לאחר מלחמת יום כיפור, הוא גדל באוקלהומה ולמד בטקסס. את דרכו המקצועית החל כעוזר פרלמנטרי לסנטור הרפובליקני דן ניקלס, ובהמשך פנה ללימודי משפטים ולעבודה כלוביסט בקונגרס. משם המשיך לאיפא"ק, שם עסק בקידום שיתופי פעולה בין ישראל לארה"ב במימון פרויקטים של אנרגיה מתחדשת.
הדרך ממרכז העצבים של השלטון בוושינגטון לריאיון במשרדי נובל אנרג'י בטקסס הייתה קצרה: "הם חיפשו אדם שגדל באוקלהומה, למד בטקסס ודובר עברית, וזה כולל בערך אותי ואת אחותי", התבדח השבוע במסוק הסיקורסקי שלקח אותנו לביקור באסדת 'תמר'.
עבור הצעיר שבילה חלק ניכר מחופשותיו אצל קרובי משפחה בארץ הייתה זו הזדמנות להגשים חלום לעלות ארצה. אל המטוס הוא עלה עם משפחתו ב־2009, בתחילה כיהן כמרכז קשרי הממשל של נובל מול ישראל וכיום כמנהל הפעילות שלה במזרח התיכון.
מנכ"ל נובל אנרג'י ישראל הוא אחד התפקידים הכלכליים הרגישים והחשובים פה: האחריות המוטלת עליו כוללת לא רק דאגה לרציפות אספקת האנרגיה לחברת החשמל הישראלית ולשלל מפעלי תעשיה נוספים, אלא גם צליחת המשוכות הבירוקרטיות והרגולטוריות האינסופיות שהפקידות הישראלית מעמידה בפניו. אפשר ללמוד הרבה על מתווה הגז מפסקי דין של בית המשפט העליון ומשלל פרסומים שמסתובבים ברשתות, אולם הביקור במפלצת הטכנולוגית המדהימה שחונה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל המחיש לי השבוע עד כמה אין תחליף ללמידה בלתי אמצעית.
נתחיל במספרים: סך כל היקף המאגרים המפותחים והפוטנציאלים של מאגרי הגז בחופים שמול מדינת ישראל עומד על כ־855 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים), קרוב ל־0.4% מכמות הגז הידועה בעולם. לאחר מיצוי השדות הקטנים שבאזור הקידוח של 'ים תטיס' כרגע מפותח רק שדה תמר, שגודלו עומד על כ־300 מיליארד מטרים מעוקבים. שדה לווייתן (בגודל של כ־500 BCM) נמצא בשלבים ראשוניים ביותר של פיתוח, וכמוהו גם שדות כריש ותנין (בגודל של כ־55 BCM). רק לשם המחשה, השווי הכספי של כל יחידה מה־855 BCM הוא כ־200 מיליון דולר.
נובל אנרג'י החלה את החיפושים באזורנו בשנת 1998. ב־99' היא גילתה את מאגר נעה הקטן, וב־2000 את 'מרי B'. בהמשך קדחה שני קידוחים, אנדרומנדה וחנה, שהתגלו כיבשים. ב־2004 החלה להפיק גז ממאגר ים תטיס ואז התמודדה עם תחרות של הגז המצרי שנפסקה בעקבות פיצוצים חוזרים ונשנים של הצינור בידי גורמי טרור.
התמונה השתנתה באופן דרמטי רק ב־2009 עם גילוי מאגר תמר, ושנה מאוחר יותר עם גילוי המאגר הענק לווייתן. לאחרונה החלה נובל לפתח את מאגר לווייתן ובמקבלי להזרים גז למפעלי ים המלח בצד הירדני.
צריכת האנרגיה של ישראל בשנה מגיעה כרגע לכל היותר לכ־10 BCM בשנה, אך יכולה לגדול פי שניים ויותר אם המשק הישראלי יעבור לתפעול מבוסס גז. יותר משנה עברה מאישור מתווה הגז ופעילי מחאת הגז טוענים טענות קשות נגד המדינה: האחת, הממשלה אמורה הייתה לקבוע מחירים הוגנים ומפוקחים למונופול, וליצור מִתאם בין המחיר שמשלם המשק הישראלי לשותפויות הגז למחירים בשווקים המערביים בכל רגע נתון. בפועל, תעריף הגז שמשלמת חברת החשמל לחברות עומד על 5־5.7 דולר ליחידה, מול מחיר שוק עולמי שעומד על 1.5־3 דולר, ו2.5־3 דולר בארה"ב. גם כשמסתכלים על המגמות: בזמן שמחירי הגז בעולם ירדו בעשרות אחוזים (50%־60%), מחיר הגז הישראלי עלה ב־20%. בעיתונות הכלכלית דווח כי מנכ"ל נובל אנרג'י סיפר למשקיעים שלו שהגז הישראלי הוא "גידור טבעי". כלומר שהרווחים מהגז הישראלי כל כך גבוהים, שהם מכסים הפסדים בגין ירידות מחירים בשאר העולם.
הטענה השנייה היא שהמדינה אמורה הייתה לדרוש מהשותפות להשקיע חלקים מרווחיהן להסבה של המשק הישראלי למשק מבוסס גז. זה כולל הנחת תשתיות הולכה עד לאזורי התעשייה, הקמת תחנות תדלוק בגז, הגברת ייצור החשמל מגז ועוד. מהלך כזה היה מגדיל את רווחיות המגזר העסקי, מגביר את כושר התחרות של היצואנים הישראלים, מוריד את יוקר המחיה, ומצמצם את זיהום האוויר הכבד שנוצר כתוצאה משימוש במזוט, בסולר ובפחם. אך נכון לעכשיו רק כ־25 מפעלים מתוך 2,000 מחוברים לגז. הרגולציה והבירוקרטיה תוקעות את הנחת הצנרת והתשתיות במין מסטיק שנמתח ונמתח ואיננו נגמר. מפעלים כדוגמת פיניציה שוקלים מחדש את כדאיות החיבור שלהם לגז לאור המחירים הגבוהים שלא עומדים בתחרות אפילו מול הדלקים המזהמים. חברת החשמל מייבאת גז מטרינידד כדי להשלים חוסרים ולהדביק את הביקוש בשעות העומס. "אין לנו שום בעיה לעשות את זה", אומר זומר, "אבל מישהו צריך לממן את התשתית היקרה. אם נקבל אישור לייצא גז בהיקפים גדולים נוכל להשתמש בכסף כדי לפרוס תשתיות בתוך הארץ".
השלישית, כשלים בחוזה ההתקשרות גורמו לכך שהרווחים למשק הישראלי יעמדו על כ־30 מיליארד דולר, וגם הם יגיעו רק בשנת 2030. הרביעית היא סוגיית הייצוא: ועדת צמח קבעה שלא יהיה ייצוא לפני הבטחת עתודות גז למשק הישראלי, אך הלחץ של ראש הממשלה והשר שטייניץ לייצא גז ממאגר תמר עוד לפני השלמת פיתוחו של לווייתן מעמיד בסימן שאלה את חזון העצמאות האנרגטית של ישראל.
לזומר יש תשובות טובות לטענות: נובל אנרג'י הסתמכה על מחקרים של גיאולוג יהודי אמריקני שעלה ארצה והחל למפות שדות עם פוטנציאל לגז. היא לקחה על עצמה סיכון עצום. כל אחד משני הקידוחים שקדחה והתגלו כיבשים עלה לה לא פחות מ־180 מיליון דולר, ואי אפשר שלא לקחת את זה בחשבון. לפער בין מחיר הגז בישראל למחירו בארה"ב ישנה סיבה נוספת: המאגרים שם כוללים גם נפט שאותו מוכרים במחיר הרבה יותר גבוה ומספר הצרכנים שם גדול הרבה יותר; ומעל לכול - הגז בארה"ב מופק ביבשה ולא דורש הקמת אסדות בלב ים ותהליך סינון יקר ומורכב.
"העלות של הקמת האסדה בים היא 900 מיליון דולר. באסדה אנחנו מפרידים בין הגז למים שמהולים בו, ולדאוג שהגז לא יקפא בגלל ירידת הלחץ הגדולה שהוא עובר בצאתו מהאדמה, שגורמת לו להתקרר מאוד. זוהי טכנולוגיה סופר־מורכבת שאנחנו צריכים לתפעל בלב ים מכיוון שראשי רשויות בישראל לא רצו לראות גז מול העיניים, למרות שרמת הבטיחות שלנו גבוהה עשרות מונים ממה שכבר קיים בחופים ברידינג ובמפרץ חיפה".
באופן מפתיע, לזומר אין בעיה עם מסקנות ששינסקי שהכפילו את היקף התמלוגים שגובה ישראל מהמאגרים. מה שהוא מבקש מהצרכניות הוא לכבד את החוזים שעליהם הן חתומות ולא לפתוח אותם כל פעם מחדש בהתאם לתנודתיות של השוק. "המשקיעים של נובל לא רגילים להתנהלות הזו, שהמדינה מתערבת ופותחת בכל פעם את החוזים מחדש".
"כשהגענו ארצה אמרתי לאשתי, יש לי כמה בעיות קטנות לפתור פה והכול יהיה בסדר. לא דמיינו עם מה נצטרך להתמודד. המדינה ביקשה מאיתנו להוביל את הגז לצפון, בין חדרה לחיפה, אבל התמ"א נתקעה ולא הגיעו אישורים. כשוועדת ששינסקי הקפיצה בחדות את תמלוגי המדינה אמרנו בסדר, אבל תעשו את זה על מאגר לווייתן שטרם פותח ולא על תמר שכבר פיתחנו על סמך ההבטחות שלכם. היא לא קיבלה את הבקשה ואז באה ועדת צמח שדרשה לצמצם את היצוא כדי להבטיח אספקה לשוק המקומי להרבה שנים. השיא היה עם הממונה על ההגבלים העסקיים דיוויד גילה שהגדיר אותנו כמונופול עתידי עוד לפני שהתחלנו למכור, וטען שהכניסה שלנו ללווייתן היא 'הסדר כובל'. אתה מבין את ההיגיון העקום? אם היינו נכשלים בתמר או בלווייתן הכול היה בסדר, אבל בגלל שהצלחנו בשניהם אנחנו עוברים על החוק.
"גילה דרש שהשותפים בלווייתן יתחרו זה בזה, שזו דרישה בלתי אפשרית טכנית. אנחנו שותפים ואת ההחלטה על ההשקעה אנחנו חייבים לקבל יחד. אף אחת מהשותפות לא יכולה לגייס משקיעים מוסדיים ולהעמיד את המימון אם היא לא מראה חוזי מכירה עתידיים, ואם אחת מהן לא מצליחה להגיע לרווחיות ויוצאת מהתמונה כל הפרויקט תקוע. בסוף נאלצנו למכור מניות. ירדנו ל־25% בתמר, ואת כריש ותנין מכרנו".
אקו"ם