מופעי יום העצמאות: הציבור רוצה והציבור ישלם
חשוב לדבר על הסכומים המופרזים שרשויות מקומיות מוציאות על הופעות אמנים ביום העצמאות, אבל צריך לציין ביושר שלרוב לא מדובר בגחמה של ראש העיר אלא בתביעה אותנטית של התושבים
מדי שנה בשבוע שלאחר פסח עוסקת העיתונות בזמרים שיופיעו בבימות יום העצמאות, ובעיקר בשכר הגבוה שירוויחו על הופעתם. את כלי התקשורת מעניין בעיקר כמה יקבלו הזמרים, והטבלה שמתפרסמת מדי שנה מדרגת את הזמרים על פי גובה שכרם. אבל לא פחות מעניין ומטריד להסתכל על הצד השני בעסקה, ולדעת כמה כסף מוציאות הרשויות המקומיות על ההופעות הקצרות.
על פי הפרסומים, עיריית לוד למשל תוציא השנה 300 אלף שקלים כדי לממן את ההופעות של משה פרץ ועדן בן־זקן. קריית־מלאכי תוציא 270 אלף שקלים על הופעותיהם של הצמד סטטיק ובן־אל ושל ליאור נרקיס, ועיריית צפת תשלם 170 אלף שקלים לאייל גולן. המספרים הללו מקוממים משום שבחלק לא מבוטל מהמקרים מדובר ברשויות שאינן משופעות במשאבים, ושבימים אחרים בשנה מתדפקות על דלתות משרדי הממשלה בבקשות לסיוע כלכלי. מדי שנה נשמעים קולות הקוראים לרשויות להסתפק בכוחות יצירה מקומיים, ולשמור את הופעות האמנים המבוקשים לתאריכים אחרים שבהם נגבים תעריפים סבירים יותר. ובכל זאת, ההצגה היקרה נמשכת.
עם זה, צריך להיות הגונים ולציין שמדובר בדילמה לא פשוטה העומדת לפתחם של ראשי הרשויות. אירועי יום העצמאות הם אחד המבחנים שמעמידים להם תושבי עירם, כאשר חלק לא מבוטל מהתושבים מודדים את מידת הצלחתם כראשי מועצות או ערים בהתאם לזהות הזמרים שהם מצליחים להביא לחגיגות יום העצמאות בעיר.
ראשי רשויות שינסו למרוד ולחסוך בעלויות האירוע, צפויים לביקורת קשה שעלולה לרדוף אותם עד הקלפי.
מי שניסה ללכת נגד הזרם בשנה שעברה היה ראש מועצת מצפה־רמון, רוני מרום. מעט לפני יום העצמאות הוא הודיע לתושבים שהפעם לא תתקיים בעיירה הופעה של זמר מוכר, ועל הבמה יופיעו רק אמנים מתוצרת מקומית. מרום, שהגיע לתפקידו לפני שלוש שנים מעשייה צבאית, חקלאית וחינוכית, הסביר לתושבים שמעבר להוצאה המופרזת הכלולה בהזמנת אמן מוכר, הוא רואה בהופעות מתוצרת בית עניין חינוכי עקרוני. "אנחנו לא מוכרחים ללכת עם העדר וליישר קו עם כל תופעה תרבותית", אמר. "אפשר לחגוג וליהנות לא פחות מהופעה של בני העיירה".
התגובות הנזעמות שעמם נאלץ מרום להתמודד, הפתיעו גם אותו. תושבים האשימו אותו בניתוק והתנשאות, והוא ספג קללות ונאצות ברשתות החברתיות. בראיונות לתקשורת טענו התושבים שגם להם מגיע ליהנות ממופע של זמר מוכר ביום העצמאות, במיוחד במקום מבודד ומרוחק כמו מצפה־רמון שלא מתקיימים בו מופעים רבים במהלך השנה. "במקום להבין את הצורך שלנו, מרום מנסה לחנך אותנו", הם זעמו.
מרום לא נכנע. זמרים מוכרים לא הופיעו ביום העצמאות שעבר במצפה־רמון, אבל בשיחה איתו השבוע הוא נשמע קצת אחרת: "המהלך הזה גבה ממני מחירים אישיים לא קטנים. אמנם יצאנו מהתהליך מחוזקים והתבגרנו כיישוב, אבל גם אני למדתי שיעור", הוא מודה. השנה מרום הקדים רפואה, והחליט לשתף את הציבור בהחלטה על אופי אירועי החג. הוקמה ועדה ציבורית לתכנון אירועי יום העצמאות והציבור כולו הוזמן ליטול בה חלק.
הוועדה החליטה לקיים הופעה של זמר מוכר - אביהו שבת, אך כדי לחסוך בעלויות, ההופעה תתקיים ביום העצמאות עצמו ולא בליל החג, שבו התעריפים יקרים במיוחד. מרום מבהיר שאין לו התנגדות עקרונית להופעות, אלא למחירים המופקעים וליישור הקו עם הנוהג בערים אחרות. "אני לא יכול להתעלם לחלוטין מההרגלים ומרצונו של הציבור", הוא הודה השבוע, והתנחם בכך שעלות ההופעה תהיה צנועה באופן יחסי ושההחלטה התקבלה לאחר דיון משמעותי ובשיתוף עם הציבור. באופן אישי הוא עדיין מייחל לחגיגת יום עצמאות יישובית בלי אמנים מחוץ ליישוב. בעיניו, זוהי עצמאות אמיתית.
תוצאות הפריימריז לראשות הבית היהודי שיתקיימו ביום חמישי הקרוב צפויות, ובכל זאת, אפשר ללמוד משהו גם מהשיח שהתקיים לקראת הבחירות הללו. המתמודד הבולט שקורא תגר על מנהיגותו של נפתלי בנט הוא יונתן ברנסקי, אל"מ במילואים ותושב עלי. הקשבתי לכמה ראיונות שנערכו עם ברנסקי וקראתי דברים שאמר וכתב, ומצאתי שם שיח מגזרי ומצומצם למדי. ברנסקי מדבר על המאחזים ביו"ש, על סוגיית השירות המשותף ועל חיבור של המפלגה לבוחריה. לא מצאתי התייחסויות לסוגיות גדולות כמו חינוך, דיור, תקשורת או נושאים חברתיים. מי שמתמודד על ראשות מפלגה מרכזית בפוליטיקה הישראלית, ראוי שיפרוס משנה סדורה גם בנושאים לאומיים וחברתיים שאינם קשורים ישירות למגזר הדתי־לאומי. המועמד השני והמוכר פחות הוא הרב יצחק זאגא. באתר שלו ובראיונות המעטים שקיים איתרתי כמה מילים על כלכלה וחברה, אבל הם הופיעו רק בשולי הדברים.
ברנסקי וזאגא הם לא האשמים העיקריים בשיח המצומצם שמאפיין את הפריימריז. האשם העיקרי הוא ציבור הבוחרים הדתי־לאומי, שמצפה מהמפלגה המזוהה איתו להתעסק בעיקר בסוגיות מגזריות. הבוחרים של 'הבית היהודי' לא מניחים, ובצדק, לנציגיהם בכנסת ובממשלה לשמור על שתיקה כשמדובר בסוגיות כמו עתיד עמונה או פקודת השירות המשותף, אבל הם כמעט לא מבקשים מהם דין וחשבון בנושאים אחרים. השטח לוחץ על בנט וחבריו להביע עמדה על כל מאמר בעיתון 'הארץ' ולהתייצב מול כל מהלך ליברלי בתחום דת ומדינה. אתרי האינטרנט, עלוני בתי הכנסת וגם העיתונות הכתובה של המגזר לא יניחו לאנשי הבית היהודי להימלט מהתייחסות לאירוע לאומני או לאמירה אנטי־דתית, אבל הם בדרך כלל לא ידרשו מהם לומר משהו על סוגיית הדיור הרגיל והציבורי, סגירת מכל האמוניה, או צמצום פערי הבריאות בין מרכז לפריפריה. הציונות הדתית אוהבת לדבר על הובלה והנהגה של המדינה, אבל מול הפוליטיקאים שלה היא ממשיכה להתנהג כמו מיעוט שנלחם על זכויותיו המגזריות.
אקו"ם