ראשי » חדשות » דעות

חג שמח - שמאלנים, חרדים וערבים יקרים שלי

כולכם גם יחד, מזרחים, אשכנזים, דתיים, חילוניים, ערבים ויהודים, שמאלנים וימנים, כולנו, פסיפס אנושי מרהיב. לא הייתי מוותרת על אף חלק ממנו. חג שמח ישראלים יקרים, בעיני לפחות - אתם נס גלוי

חג שמח שמאלנים יקרים, אתם האבן המעצבנת בנעל שלי, רציתי שתדעו. אני לא יודעת איך אתם מצליחים להסתכל למציאות בעיניים, להכיר את כל העובדות ואז להגיע פעם אחר פעם למסקנה הלא נכונה, אבל זה מה שאתם עושים ואתם עושים את זה כל כך טוב. לפעמים אני חושבת שאתם לא על באמת, שאתם סתם עושים את עצמכם כדי לעצבן. אבל לפעמים אני חושבת שאתם לגמרי מתכוונים לכל מה שיוצא לכם מהפה ואז אני נזכרת שיש כאן, למרבה המזל, מבוגר אחראי שקוראים לו ימין ואיזה מזל שהוא הרוב, אחרת – אללה יסטר.

אבל בלילה בלילה, כשאף אחד לא רואה אני די שמחה שאתם כאן. לפעמים אבן בנעל זה דבר מבורך, כדי שלא נרוץ מהר מדי, פזיז מדי, חזק מדי. אל תצטטו אותי בשום מקום כי אני מיד אכחיש, אבל כל עם זקוק לפלג החולמני שלו שמסוגל לראות קצת אור בקצה המנהרה שלא נגמרת, וכאן אתם נכנסים לתמונה. החלומות שלכם באוויר, הראש שלי באדמה – ביחד אנחנו קומבינציה לא רעה בכלל.
 
חג שמח חרדים יקרים, השנה גייסתי את הבת שלי לצה"ל וכשנפרדתי ממנה בבקו"ם הרגשתי בפעם הראשונה שאני ככה, איך לומר זאת בעדינות – ממש מתאפקת לא לזרוק לכולכם כפכף על הראש. הילדה שלי נכנסה לאוטובוס ונסעה למחנה שממוקם דרומית לטיזו של הנביא, תינוקת קטנה בדרך לבסיס במדבר שנראה כמו מחנה מבהיל באמצע מאדים ואתם מה? אתם אפילו לגשת ולהוציא את הפטור שלכם לא מוכנים. כלומר, תודו שקיים בכם שילוב די מעצבן של פינוק ויוהרה – לא מספיק שאנחנו מחזיקים אתכם, אתם גם כל הזמן כועסים בתמורה.

רק בלילה בלילה, כשאף אחד לא רואה, אני מצליחה להבין אתכם – אתם אכן חרדים, חרדים לשמור על הגחלת ואני הרי יודעת שאין עתיד בלי עבר ואף אחד לא שומר על העבר של העם שלי טוב מכם. לא, אתם לא מתנהגים ככה כי אתם פרזיטים, אתם באמת מאמינים בלב שלם שזה מה ששומר עלינו, על כולנו. ואם תצטטו אותי אני מיד אכחיש – אבל טוב לי לראות אתכם עם הלבוש השטייעטלי הזה ועם התשוקה הבלתי נלאית לאיזה דף גמרא. אתם מוותרים מרצון על לא מעט ממנעמי העולם ובעידן החומרני שלנו יש בזה אצילות ויופי בלתי מבוטלים. חוץ מזה אתם תעודת הביטוח שלי מול אלוהים, רק למקרה שאני טועה ואתם צודקים.
 
חג שמח אשכנזים יקרים, מה שלומכם? אתכם אני דווקא אתחיל בתודה – תודה על אלתרמן ותודה על אביחי, תודה על גידי גוב וערן צור ועל המורה שלי לבלט פנינה הונגימן. וגם על נועה פרלמוטר החברה הכי טובה שלי מכיתה א' – תודה. ותודה על בגין (שהוא אחת היציאות הכי מוצלחות שלכם) ותודה על דודלי מ"רגע עם דודלי" ועל אוהד נהרין ועל גרוסמן ועל מיקי ברקוביץ'. בעיקר תודה על היינך ופייגלה דיסטל שבזכותם יש לי את שני הילדים שלי בדיוק כפי שהם. אני לא יכולה לשנוא אתכם כי אני בעצמי אתם. אני אתם כי אתם עיצבתם אותי, בתכניות הלימוד בבית הספר, בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים.

אתם תבנית נוף הולדתי ומדובר בנוף מפואר שרק מטורף לא יוקיר עליו תודה. אבל הגיע הזמן לגוון קצת את הנוף – אני לא רוצה שתלכו לשום מקום, אני רק רוצה שתפנו קצת מקום על הספסל, לתרבות של ההורים שלי מפרס, להיסטוריה של ההורים של החברה העיראקית שלי, לאחד המפעלים הרוחניים העשירים ביותר שיש להם היהודי להציע – המפעל המרוקאי. עד עכשיו ראינו רק חצי תמונה, החצי השני היה מטושטש. תמונה מלאה תעשה טוב לכולנו, לא רק למזרחים, בעיקר כי בתמונה המלאה שלנו אנחנו הכי יפים.
 

חג שמח ערביי ישראל היקרים, אודה ולא אכחיש – כשאחד מכם מבצע פיגוע בישראל אני שונאת את כולכם באופן הכי מכליל וגזעני שיש, זה המנגנון שלי והוא לגמרי אוטומטי. אבל מדובר במנגנון רגעי. ברגעים הצלולים אני חושבת שלא יהיה לכם מנוס אלא לבחור בסופו של דבר למי שייכת הנאמנות הראשונית שלכם. זה לא קל, אני יודעת, ויש כאן סתירה, אני מבינה את זה, אני לא מקנאה בכם בשום צורה ולא הייתי נכנסת לנעליים שלכם בעד שום הון. לא קל להיות אתם, מצד שני במדינה הזאת טוב יותר מאשר בכל שאר המדינות שיש לעם שלכם להציע, אתם יודעים את זה, נכון? אתם חייבים לדעת את זה.

רק בלילה בלילה כשאף אחד לא רואה אני חושבת לעצמי שזה לא שיקול אמיתי אלא קצת דמגוגי, לפעמים אני גם מסוגלת להודות בפני עצמי שאנחנו, היהודים הישראלים, לא תמיד עושים לכם את החיים קלים. העניין הוא שאנחנו כאן ביחד, אזרחים של אותה מדינה וכשוחרת גיוון אמיתי אין לי שום רצון לחדגוניות – אני אוהבת את הכפרים שלכם שנטמעים בהר, אני מתה על האוכל שלכם והלב שלי מתרחב כשאני רואה אחד מכם עם חלוק הרופא בחדר המיון. זאת יכולה להיות שותפות מופלאה, והלוואי ותהיה.
 

חג שמח ישראלים רגילים וסבירים – מתה עליכם, מתה עליכם עם כל השלמה ארצי שלכם והעדן בן זקן שלכם והמנגל הלא טבעוני שלכם והדגלים שמתנופפים באוטו שלכם או במרפסת שסגרתם בלי רשות. מתה על הציונות הטבעית שלכם, על מסירות הנפש שבה אתם שולחים את הילדים שלכם לצבא, על המיסים שאתם משלמים בכל חודש, על הגבינה הבולגרית עם האבטיח שלכם, על המטקות המעצבנות שלכם, על הגרעינים במגרש והמנוי להבימה שלכם ועל הצמרמורת שעוברת בכם כשאתם צמודים לטלוויזיה בזמן שההוא מדליק משואה.

כולכם גם יחד, מזרחים, אשכנזים, דתיים, חילוניים, ערבים ויהודים, שמאלנים וימנים, כולכם, כולנו, פסיפס אנושי מרהיב. לא הייתי מוותרת על אף חלק ממנו. חג שמח ישראלים יקרים, בעיני לפחות - אתם נס גלוי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

גלית דיסטל אטבריאן

סופרת, פובליציסטית ואשת עסקים. הייתה מועמדת לפרס ספיר על ספרה "טווס בחדר המדרגות"

לכל הטורים של גלית דיסטל אטבריאן