בין מנצ'סטר לדולפינריום: מה הניע את מבצעי הפיגועים?
16 שנה אחרי הפיגוע בדולפינריום שבו, בדומה לפיגוע במנצ'סטר, נפגעו בעיקר צעירים. באירופה מנסים לבנות את הפרופיל של המחבל החדש, אך לא מזכירים את ההשפעה של האיסלאם הקיצוני
בימים אלה יש מי שיציינו 16 שנה לטבח ההמוני בדולפינריום. סעיד אל חוטארי, צעיר מקלקיליה, התברג בין נערים צעירים, שיצאו לאחד ממחוזות הבילוי ההמוניים של תל-אביב, ופוצץ עצמו ביניהם. התוצאה, 21 הרוגים. רובם נערים צעירים בגילאי העשרה, ממש כמו במנצ'סטר. צורת הפיגוע מאוד דומה, מספר הפצועים בתל-אביב הגיע קרוב ל-150.כשרואים כמה מניצולי אותם פיגועים המוניים של האינתיפאדה השנייה, מתעוררת תדהמה למראה נסים רפואיים. אבל הפצועים שחזרו לתפקד, גם אם במוגבלויות רבות, מזכירים את המחיר העצום של אלפי פצועים מאותה מתקפת טרור על החברה הישראלית, שארכה קרוב לארבע שנים.
המטרה של המחבל מנצ'סטר ובדולפינריום הייתה דומה, פינת הזיכרון לנרצחים בפיגוע במנצסטר.
צילום: Getty Images/ Jeff J Mitchell
המטרה של המחבל מהמופע במנצ'סטר, וזאת של המחבל מהדולפינריום הייתה דומה. זו הייתה מתקפה על סמל של תרבות מערבית. הנוער שאוהב ליהנות גם הוא ייצוגי לתרבות המערב. אבל המחבל שתקף ישראלים צעירים, לא עשה זאת משום שקרא את קרל מארקס, ולטר בנימין וסיד כותוב, מייסד האחים המוסלמים. הוא ידע שמדובר ביהודים, והיהודים גם לא התחבטו יתר על המידה בפרשנויות – מדוע מוסלמים רוצחים יהודים בארץ ישראל.
עוד הבדלים ראויים לאזכור קלוש: בעוד כל העולם עמד שטוף דמע וצער, למראה הנעורים שנגדעו בקונצרט. הפיגוע בדולפינריום קיבל מיד תגובה תקשורתית-פוליטית הולמת. הזוועה של רצח 21 נערים נמוגה לפתע. כשהופיעו כמה עשרות, ואחר כך כמה מאות שצעקו סיסמאות של "מוות לערבים", וערכו צעדה עלובה לעבר מסגד חסן בק.
הנה הסיפור האמיתי, מובילי התקשורת של אז מצאו לפתע את הכיוון, איך לספר על הפיגוע ואיך שוב להטיף לעם ישראל על התנהגותו הקלוקלת. הציבור הישראלי בכללותו כבר היה נואש לראות לאן נעלם צה"ל, ואולי במקרה תבוא מתקפת נגד על בסיסי טרור ביהודה ושומרון או עזה. הזעם הציבורי על מתקפת טרור אנטי-ישראלית, שנמשכה כבר תשעה חודשים בערך, נבלם בידי המדינאים ששהו בדיוק אז בארץ.
מסנים להסביר כמה הנושא האיסלאמיסטי לא שייך לפיגוע. סטרסלמן עבדי, המחבל שביצע את הפיגוע במנצ'סטר.
צילום: AP
שר החוץ הגרמני יושקה פישר, יחד עם שמעון פרס, ומפגשים נרגשים עם יאסר ערפאת. קשה להאמין אבל חלפו עוד תשעה חודשים בטרם יצא צה"ל למבצע התקפי נרחב, 'חומת מגן'.
אבל העולם המערבי השתנה מאז. נוכח מתקפת מנצ'סטר מעטים האינטלקטואלים, מנתחי המצב ומומחי הטרור שמעזים להעלות על הנייר, או על דל שפתותיהם את הגורם האיסלאמי, כחלק מהטרור המציף את המערב. בשיח האקדמי בארצות הברית, לגעת בנושא המוסלמי זה כמו להתעסק עם מוקש, שאיך שלא תטפל בו הוא יתפוצץ בפניך. לכן איסלאם זה אחד מנושאי הטאבו בדיון האקדמי בקמפוסים.
בתוך הניסיון המאולץ של הפרשנים והמדינאים, להסביר כמה הנושא האיסלאמיסטי לא שייך לרצח ההמוני במנצ'סטר. בולט חוקר צרפתי דווקא בשם אוליבייה רוי, שהצליח במאמר גדול בגארדיאן לצייר פרופיל מעניין של בני דור המחבלים החדש במערב. הם דור שני או שלישי של מהגרים מוסלמים, צעירים שהתערו כבר בסביבה תרבותית אלימה, מהסוג שמאפיין חלקים נרחבים בחברה האמריקנית, הצרפתית, הבלגית או האנגלית. חבורות פשע, מוזיקת ראפ, ופה בכל זאת אולי הסביבה האינטלקטואלית הניהיליסטית הרדיקלית משפיעה: מחבלי הדור החדש קלטו שיש מי שרואה בפשיעה לשם פשיעה סוג של "מחאה".
הטענות שהפיגועים באירופה הם לא איסלאם רדיקלי, אלא רדיקליזם שעבר איסלאמיזציה.
צילום: AP
רוי טוען, שהפיגועים של דאעש באירופה הם לא איסלאם רדיקלי, אלא רדיקליזם שעבר איסלאמיזציה. הוא סוטה רק במעט מהנתיב השגור היום בתקשורת ובפוליטיקה: מאמץ אינטלקטואלי להכחיש ככל האפשר שיש קשר בין מתקפות הטרור לאיסלאם. המוביל הוא כמובן הנשיא האמריקאי לשעבר, ברק אובמה.
מה שבכל זאת עולה ממחקרו של רוי, זה שאחרי הפרופיל המקורי של מפגעי הדור החדש, הוא כאילו שוכח שכשיש לך את כל המאפיינים של מוסלמי צעיר מתמערב, שהיה פעם או פעמיים בכלא. בלי הברגת הרכיב האיסלאמי אתה מקבל צעיר שהוא לא יותר מגנגסטר קטן בשיקגו. ברגע שנכנס השתל האיסלאמי למכונת הבליינות האלימה, אתה מקבל את מופע האימים שקורע היום את החברות במערב אירופה ובארצות הברית מבפנים.
זה חוסר היכולת להסביר: מה תוקף אותנו? חוסר היכולת לגבש מדיניות מוסכמת. במלים אחרות, כניעה זוחלת להתקפה שפעם זיעזעה את כולם, והיום המרשם המקובל של החכמים הוא: חזל"ש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם