ההר ובית רה"מ: נתניהו ספג קשה פגיעה במעמדו
באירועי הר הבית ספג השבוע נתניהו מכה קשה בכל אחת מהתכונות שמבססות את מעמדו האיתן כראש ממשלה. ההתקפלות גרמה לו נזק חמור מפרשת הצוללות, השיקום עובר דרך דעת הקהל מימין
על שלושה דברים נתניהו עומד: על הביטחון, על שיקול הדעת ועל הימין. הוא עומד בראשות הממשלה זו תקופת הכהונה הרביעית בגלל מעמדו הבלתי מעורער כמר ביטחון הישראלי; בזכות ההערכה לזהירות והריסון שבהם הוא מתפעל אירועים צבאיים ומדיניים מסובכים; ובשל היותו ימני מלא־מלא.
באירועי הר הבית ספג נתניהו פגיעה קשה בכל אחת משלוש התכונות הללו. חמישה הרוגים ישראלים תוך שבוע פגעו בתחושת הביטחון אחרי תקופה ארוכה יחסית של שקט יחסי. שיקול הדעת שלו הועמד בסימן שאלה גדול נוכח הזיגזוג הבלתי־ניתן להסבר בפרשת גלאי המתכות. וכאשר 77 אחוז מהציבור הישראלי סבורים שישראל התקפלה ו־68 אחוז מתנגדים להחלטה על קיפול גלאי המתכות, די ברור שנתניהו נתפס במלכודת נבדל ברורה מול מצביעיו. הרעיון להציב שערי בידוק התגלה כשער עצמי.
גלאי המתכות נולדו כרעיון שלא הבשיל עוד בהסלמה הקודמת סביב הר הבית, בסוף 2014. הקבינט הורה אז להתקין גלאים, אבל ההנחיה לא מומשה. הנחיה נוספת, באמצע אינתיפאדת הסכינים, נעצרה שנה אחר כך בידי ראש הממשלה. כששני השוטרים הדרוזים נורו למוות בשערי ההר, לפני שבועיים בדיוק, העלה נתניהו עצמו את הרעיון להציב את מתקני הבידוק בהר. המשטרה, שבהמשך תילחם עליהם, לא התלהבה. השר גלנט סיפר באחת מישיבות הקבינט שכאשר שימש אלוף פיקוד הדרום, בידוק של 25 אלף פועלים דרך מגנומטרים בעזה ארך ארבע שעות ודרש כרטיסים מגנטיים. במכפלות הדרושות, המתנה של רבבות מוסלמים במשך 12 שעות בהר הבית היא מתכון לאסון.
אבל בין שישי לראשון זה היה האמצעי הזמין היחיד. במחסני המשטרה היו רק גלאים בודדים, אז נתניהו פטר אותה ממכרז. מעניין מה יעשו עכשיו עם עשרות השערים נטולי השימוש.
נתניהו יצא לאירופה. בתדרוך לעיתונאים בהונגריה הוא הצהיר בביטחון שהגלאים לא יוסרו, ויהי מה. הביטחון התבסס כנראה על הסכמות שקטות עם הצמרת הירדנית.
הרמטכ"ל וראש השב"כ שהיו על הקו לא התנגדו. ארגוניהם התעוררו רק בהמשך השבוע. כעומק השתיקה לפני, כך גודל הלהבות בתרחישי האימה שציירו אחרי. עם חזרתו מבודפשט כינס נתניהו את הקבינט. המטרה הייתה ברורה: למצוא דרך לרדת מהעץ. "אני מבין שמגנומטרים אתה מציב לבד, אבל כדי להוריד אותם אתה צריך אותנו", סנט בו שר האוצר כחלון בישיבת הקבינט. אבל התסיסה בדעת הקהל נגד המהלך המסתמן הרתיעה את השרים, והם החליטו במפתיע להותיר את הגלאים. ההחלטה התקבלה כשעמוד השחר כמעט עלה על ירושלים, דקות לפני שבהר מתחילה התפילה הראשונה של היום.
הנה מבוא למדינאות בעידן הפייסבוק: הלחץ של הגולשים בעולם הערבי כפה על מלך ירדן להתנגד לגלאי המתכות, והלחץ של הגולשים הימנים בישראל כפה על נתניהו להשאיר אותם.
האירועים ביום שישי תאמו יותר את תרחישי המשטרה המקלים מאשר את תרחישי הצבא והשב"כ המחמירים, אולם הדינמיקה עשתה את שלה. הרצח בנווה־צוף בליל שבת ותמונות המתפרעים מירושלים הותירו רושם קשה. כשהקבינט התכנס בראשון היה ברור לאן חותר נתניהו. הבעיה הייתה שאין עם מי לדבר: הירדנים לא הוטרדו מספיק מהאירוע כדי לסוכך בכנפיהם על פתרון מוסכם, והאמריקנים לא היו שם כדי להסביר לירדנים בנימוס תקיף שזה עניינם. מי שראה השבוע את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מפגין בורות של תיכוניסט מנברסקה כשעיתונאית לבנונית שאלה אותו מה עמדתו ביחס למהלכי חיזבאללה, מבין שגם על הר הבית לא בטוח שהוא שמע.
ואז הגיעה ההסתבכות ברבת־עמון. לו החיים היו 'בית הקלפים', היינו מגלים שישראל יזמה את התקרית המביכה בבית המאבטח ברבת־עמון רק כדי להכניס את הירדנים למשחק. אבל החיים הם יותר 'פולישוק' (או איחוד של 'פולישוק' ו'פאודה', כפי שהגדיר זאת השבוע כתב 'הארץ' אמיר תיבון). מה שנראה בהתחלה כניסיון פיגוע על רקע אל־אקצה, והתברר אחר כך כתגובת יתר פרועה לוויכוח עם מברג פיליפס, שיחק פעמיים לטובת השב"כ וצה"ל: הוא אפשר לצייר את האירוע כנקמה מוסלמית חריגה, רחוק מהבית, על אירועי הר הבית, כזו שמחייבת הרגעה דחופה; והוא סיפק עילה מוצדקת לוויתור ישראלי על הגלאים.
היה משהו קצת מביך בתמונות החיבוק של ראש הממשלה עם המאבטח. ממאבטחים מיומנים מצופה להפגין קצת שיקול דעת בטרם יירו למוות בשני אזרחים על אדמה זרה עוינת, רק בגלל ויכוח צעקות שהתחיל בהתקנת מיטה.
תרחישי הבלהות שהציג הקבינט בישיבה בין שני לשלישי היו כאלה שגם משתתפים ותיקים בפורום אינם זוכרים. משתתפים אחדים התרשמו שנתניהו, כמו ב'צוק איתן', מעדיף ללכת לעימות גדול, אם נגזר כזה, רק כשהעם משוכנע שלא הייתה ברירה אחרת.
העם הפתיע הפעם את נתניהו מימין. קשה להעלות על הדעת הרבה אירועים בעבר שבהם ראש הממשלה מצא עצמו לשמאלם של שלושה רבעים מהציבור, במקום שבו מצויים בדרך כלל יוסי יונה וסתיו שפיר. זה מזכיר את אירועי אלאור עזריה, ומהדהד למבצע 'צוק איתן'. בשני המקרים הצליח נתניהו להשתקם בדעת הקהל. אולי כך יקרה גם הפעם, אבל תגובותיו העידו שהוא מודע היטב למצוקה החריפה שנקלע אליה. מאז ההחלטה דובריו מפציצים בהודעות ימניות: חידוש עבודות עמונה, סיור עם חיילים בצפון, תמיכה בחוק ירושלים רבתי, הנחיה על בידוק ידני בהר, הודעות חריגות בחריפותן נגד טורקיה, ועוד היד נטויה. הוא יזדקק ליותר מזה בשבועות הקרובים. הנזק שנגרם לו השבוע חמור מזה שגרמה לו עד היום פרשת הצוללות, שכה העסיקה את הציבור והתקשורת בשבועות האחרונים.
הרתעה לא נהרסת ביום אחד, התנחמו שרים לפנות בוקר, כשישיבת ההתקפלות הסתיימה והשחר החוויר במזרח. או בפרפרזה: גם רומא לא נהרסה ביום אחד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם