כבוד הנשיאה, את לא חושבת שהגזמת?
החלטת נשיאת העליון להחרים את אירוע היובל להתיישבות פוגעת בבית המשפט ובדמוקרטיה. כשמדובר בטקס ממלכתי, העדפותיה של נאור אינן רלוונטיות
אחריה המבול. השבוע החליטה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, לשבור עוד קו עדין של אמון בבית שעליו היא מופקדת, ולהחרים טקס ממלכתי של מדינת ישראל. האירוע, לציון "יובל שנים לשחרור יהודה, שומרון, בקעת הירדן ורמת הגולן", התקיים ביום רביעי השבוע ללא השתתפות נציג הרשות השופטת, כפי שמחייבים כללי הטקס.
דבר כזה עוד לא היה. כבר ראינו פסיקות פוליטיות בלתי הגיוניות ובלתי הוגנות של בג"ץ, חווינו ביטול חוקים, ספגנו התבטאויות פוליטיות שנויות במחלוקת של השופטים, ונאלצנו לעמוד דום נוכח פרשנות פוליטית מרחיקת לכת של שופטי העליון, המתבססת על פרמטרים מעורפלים של סבירות ומידתיות.
ההזמנה לרשות השופטת לשלוח נציג לטקס ממלכתי איננה עניין אישי. אין כאן שיקול דעת פרטי, אלא מה שמחייבים כללי הטקס וצו הפרוטוקול. הגוף היחיד המוסמך לקבוע אם טקס הוא ממלכתי או לא הוא הוועדה לטקסים וסמלים, ומהרגע שהוחלט שטקס הוא ממלכתי, הוא מחייב את כל רשויות השלטון - המבצעת, המחוקקת והשופטת. אבוי לנו כאשר קמה הרשות השופטת ומתחילה לברור בין טקסים ממלכתיים בהתאם לאג'נדה הפרטית של הנשיאה. היום זה הטקס הזה, מחר זה יהיה טקס הזיכרון לרצח רבין או טקס "איחוד ירושלים", ומחרתיים טקס יום העצמאות.
אין בעולם נושא שנמצא במאה אחוז קונצנזוס. כל נושא נתון לשיקול דעת או להגדרה כ"שנוי במחלוקת", כאשר מישהו מציב מעליו סימן שאלה. לכן הוכנס הממד הממלכתי, ומשהוחלט להגדיר את האירוע ככזה - הוא מחייב, נקודה. החלטת נשיאת העליון היא ניעור נוסף של הממלכתיות של בג"ץ, הגובל באנרכיזם.
מתי גילינו שהנשיאה החליטה להחרים? יממה אחת בלבד לפני האירוע. בתשובתה לפנייתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' ממרצ, כתבה נאור: "לפני מספר ימים התקבל נוסח הזמנה מפורט. בעקבות זאת, לאחר בחינה מחודשת של הנושא, הוחלט שאין מקום להשתתפות נציג של הרשות השופטת באירוע". לטענתה ההחלטה התקבלה לפני פנייתו של פריג', אבל תודו שצירוף הזמנים והמקרים מחשיד, ונופח חיים חדשים במושג השחוק "בג"ץ הוא סניף של מרצ".
עשיתי בדיקה קטנה. גיליתי שהפנייה ללשכתה של הנשיאה לא הייתה "לפני מספר ימים" אלא הרחק, בתחילת חודש אוגוסט. הפנייה נעשתה באופן מדויק, רשמי ויבשושי, וכללה בקשה לשלוח נציג מטעם הרשות השופטת, כמקובל. גם נוסח ההזמנה המפורט לאירוע לא נשלח "לפני מספר ימים", אלא בתחילת ספטמבר. 18 ימים עברו מאז קיבלה הנשיאה את נוסח ההזמנה, והעסקים היו כרגיל. ההזמנה כללה את שמו והשתתפותו של השופט הנדל, והודפסה והופצה ברוב עם. זה לא היה מסמך סודי שניסו להסתיר. ביום התשעה־עשר, לאחר שחברי האופוזיציה החליטו לתקוף וח"כ פריג' שיגר מחאה, החליטה לפתע הנשיאה לבטל ולהחרים, יממה בלבד לפני האירוע עצמו. אלה העובדות, ישפוט הציבור.
"נושא הטקס נתון במחלוקת ציבורית, דיני האתיקה לא מאפשרים השתתפות", טענה נאור, והרחיבה את החוצפה והאקטיביזם השיפוטי גם לאקטיביזם טקסי: "אין לבחון את מהותו של אירוע זה או אחר אך ורק לפי הגדרתו או כותרתו, אלא לפי מהותו". מי שמך לקבוע את מהותו של הטקס, בניגוד לכל כלל ונורמה קיימת? איזו מין אתיקה מעוותת את מנהיגה? האם יש נושא שאיננו נתון במחלוקת ציבורית? במה עולה דעתך על דעתה של ועדת הטקסים?
אגב, הנה משהו שכן עמד ב"דיני האתיקה" של השופטת נאור: השתתפותה בכנס של "המרכז לאתיקה בירושלים", הנמצא תחת הנהלתה של רות חשין, חברת הנהלה במועצה הציבורית של ארגון 'יש דין', ארגון שמאל רדיקלי. נאור השתתפה בכנס הזה בדצמבר 2016, שעות ספורות לפני שדנה בעתירה שבה מעורב ארגון 'יש דין' בעניין עמונה. אתיקה בתפארתה.
כבוד הנשיאה, לא הגזמת? האם את לא מבינה שאת פוגעת בעצמך? איך את לא רואה שאת מזיקה למוסד הכל־כך חשוב הזה שהפקידו בידייך, פוגעת באמון הציבור בבית המשפט, מורדת בממשלה ובמדינה, מועכת כל בדל ממלכתיות שעוד נשאר לכם, ופותחת פתח לאנרכיזם כולל? איפה האחריות שלך? אלף התבטאויות על D9 לא יעשו את הנזק שאת במו ידייך מחוללת לבג"ץ. אולי גם ראש הממשלה יודיע שהוא לא מוכן לאכוף את החלטת בג"ץ בעניין הריסת בתי נתיב האבות כי היא "לא הגיונית" (היא באמת לא), "שנויה במחלוקת" (ועוד איך שנויה) או "מהותית פוגעת בזכויות האדם אף שהיא מתיימרת לדבר בשם זכויות אדם וצדק" (היא באמת כזו)?
יש חוקי משחק, כבוד הנשיאה. אני הקטנה הייתי מאד רוצה שהממשלה לא תקיים את פסק הדין ההזוי, חסר ההיגיון והפוגעני שנתת בעניין נתיב האבות, שגורם למשפחות לאבד את בתיהן ללא כל תכלית, אבל אני משקשקת מהיום שבו ממשלה לא תקיים פסק דין של בית משפט. זה מדרון חלקלק מאוד, ואת במו ידייך מקרבת את האסון הזה.
ואולי יש פה היבט חיובי של הסרת המסכות. לא מדובר בעוד ביטול חוק או פרשנות מרחיקת לכת, לא תושבי דרום תל אביב או עמונה חטפו הפעם מבג"ץ; יש פה מרד פוליטי ואינטרסנטי בממשלה ובממלכתיות, שבירה של הכלים. הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, הרשומה על שם השופטת נאור, היא קשה, אבל הדמוקרטיה תשתקם. כדי לשקם את הדמוקרטיה, ההתנגשות היא בלתי נמנעת, וככל שבג"ץ יגזים - כך תגבר הלגיטימציה הציבורית לחברי הכנסת ולשרי הממשלה לשנות את חוקי המשחק ולהפחית את כוחו. אם לא בחיוכים ובדרכי נועם, אז בכיפוף ידיים, ואם הם לא עושים זאת לבד, אז באמצעות נבחרי הציבור, שבגיבוי הציבור יראו להם את הדרך לריסון עצמי. מי ייתן ותהיה זו שנה של שינוי.
אקו"ם