"הכותל אינו מקום קדוש"
פרשת שלח מלמדת אותנו שביהדות אין שום ערך שקדוש בזכות עצמו. לא מקום קדוש- כמו הכותל המערבי, לא חפץ קדוש כמו ספר תורה ואפילו לא אדם קדוש. רק דבר אחד באמת קדוש - רצון ה'
במרכז הפרשה – חטא המרגלים. מוצאי דיבת הארץ רעה אשר המיטו מורך בליבות בני ישראל והביאום למאוס בארץ חמדה. כתוצאה מכך נענשו בני ישראל שלא יכנסו לארץ כל אותו הדור של יוצאי מצרים. וימותו במשך 40 שנה במדבר. רק ילדיהם לכשיגדלו יזכו להצטרף ליהושע בן נון ולכלב בן יפונה ולהיכנס לארץ ישראל.
בני ישראל מבינים לפתע את חומרת תלונתם ואת הרעה שבמאיסת ארץ ישראל. ומחליטים לתקן את העוול ולהעפיל ארצה במסירות נפש. אכן חטאנו בכך שסירבנו לעלות לארץ ישראל. וכעת אנו מבקשים לשפר את גישתנו ואנו עולים לארץ בכל הכח. יפה, לא?! הרי הקב"ה מקבל שבים ובודאי יהיה מרוצה מתשובתם של בני ישראל וחשבון נפשם.
וראה זה פלא. משה מזהיר אותם להימנע מלהעפיל לארץ. "ויאמר משה למה אתם עוברים את פי ה'. והיא לא תצלח. אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תינגפו בפני אויבכם". אך בני ישראל מתעקשים לתקן את חטאם ולעלות "ויעפילו לעלות אל ראש ההר". ובתגובה – "וירד הכנעני והעמלקי היושב בהר ויכום עד החרמה" והדבר תמוה, למה? למה הקב"ה לא מקבל את שאיפתם זו הרי סוף סוף הוא רוצה שבני ישראל יחפצו לעלות ארצה?
יסוד עצום לימדה אותנו פרשת שלח. ביהדות אין שום ערך שקדוש בזכות עצמו! לא מקום קדוש. לא חפץ קדוש ואפילו לא אדם קדוש. זולתי דבר אחד- "רצון ה'"! הערך היחיד שיוצר עניין של קדושה וחרדת קודש זהו רצון הבורא. אם הוא רוצה בכך אזי יש לדבר חשיבות. ואם אין כאן יישום מובהק של רצונו, אין בכך שום ערך ועניין.
לדוגמא, ספר תורה! החפץ המקודש ביותר. זה הכולל את כל התורה כולה. אנו מפזזים ומכרכרים עימו מידי שנה. ומברכים עליו בחול ובשבת בבר מצווה ושבתות חתן. אותו הספר בדיוק אומרת עליו הגמרא ( גיטין דף מ"ה ) "ס"ת שכתבו מין יישרף". מין- אדם האדוק בעבודת כוכבים (רש"י). אדם כזה שכתב ספר תורה כדת וכדין, הספר יישרף. משום שנכתב בניגוד לרצון הבורא שאוסר לקבל ספר מאדם מפוקפק שכזה. כל ערכו ומעמדו של ספר התורה תלוי ועומד ברצון ה'.
בית המקדש- המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. המקום בו בחר ה', להשרות בו שכינתו. הבית שמהוה מקור טהרה וקדושה לכל יהודי. התורה מצווה עלינו "ומקדשי תיראו" להתנהג ביראת כבוד בבית הזה. ואעפ"כ אותו אלוקים מחליט פעמיים להחריב את הבית שהוא עצמו ציווה לבנותו. הוא בכבודו ובעצמו שולח את נביאיו ישעיהו ירמיהו ואחרים להתרות בעם כי התנהגות המנוגדת לרצון הבורא, תביא להחרבת הבית. למה? כדי שנדע היטב אין כל ערך במקום כזה או אחר זולת עשיית רצון ה'. אם אין עושים את רצונו אין שום משמעות למקום .
ו...כן. גם שריד בית מקדשנו שעלה לאחרונה לכותרות – "הכותל המערבי". אין בו כל קדושה ואין לו שום חשיבות ללא קיום רצון ה', רצון ה' כפי שנאמר לנו בתורה שבכתב ושבעל פה ונמסרה מאיש לאיש עד השולחן ערוך ונושאי כליו. התנהגות התואמת רצון זה, מצדיקה את הגדרת המקום כמקום קדוש.
ודוגמא נוספת, האדם- גם תלמיד חכם שנצטווינו בתורה לכבדו ביראת כבוד. כפי שלימדנו רבי עקיבא שהציווי להתיירא מהקב"ה מה שנקרא- יראת שמיים, כולל מורא מפני קדושתו של ת"ח. אולם ברגע שאותו תלמיד חכם רומס את ההלכה הפסוקה ומתנהג בניגוד מוחלט לרצון ה' הוא מאבד את כבודו ומעמדו ואף גרוע מכך. כפי שמספרים לנו חז"ל אודות אלישע בן אבויה שסרח, וכל ידענותו התורנית לא העניקה לו אפילו קורטוב של כבוד.
ובפרשתנו, ארץ ישראל. הארץ הטובה, "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה", כל חשיבותה ומעלתה רק כאשר רצון ה' מוביל אותנו אליה. אולם כאשר "אתם עוברים את פי ה'", לעלות בלי רצונו, " והיא לא תצלח".
פעמים רבות אנו שומעים את הציטוט "עלה נעלה כי יכול נוכל לה'" מוטיבציה רבה נושבת בין המילים הללו. אך טעות תהיה אם נגדע את הציטוט מדברי כלב בן יפונה שהוסיף ואמר " אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
