פרשת פקודי: שמור על האמונה
גם אחרי שהמשכן נבנה, זקוקים ישראל ליציקת תוכן רוחני ועולם של ערכים שמתאים לעם הזה ולארץ הזאת
מעניין השם הזה של הספר, ספר הגאולה. הלוא רק חציו הראשון של הספר עוסק בסיפור הגאולה ממצרים שהיא ללא ספק הייתה אם כל הגאולות. שתי הפרשות הראשונות "שמות-וארא"עוסקות בסיפור השעבוד, השתים הבאות "בא-בשלח" עוסקות ביציאה ממצרים וקריעת ים סוף, גם פרשות יתרו ומשפטים העוסקות במתן תורה שייכות באופן מובהק לגאולה מאחר ומתוך ארבע הלשונות של גאולה "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי", הלשון הרביעית מתייחסת למעמד הר סיני - "ולקחתי אתכם לי לעם", מה שקרה בפועל במעמד המדובר. אולם חמש הפרשות האחרונות של הספר מ"תרומה" ועד "פקודי" עוסקות בעיקרן במלאכת המשכן ולכאורה הקשר שלהן לספר הגאולה ולסיפורה בודאי איננו קשר ישיר, אז מה להן ולספר הגאולה?
לצקת גם תוכן רוחני. בית המקדש
הרמב"ן עונה על כך במשפט קצר האומר כי הגלות החלה בירידה הרוחנית של בני ישראל ממעלתם של האבות, וכל זמן שלא ישובו בחזרה למעלת האבות הקדושים טרם נשלמה הגאולה. מה היא אפוא מעלתם של האבות? מאין באנו? ולאין עלינו לשוב?
"האבות הם הם מרכבה לשכינה" - כך לשון חכמי המדרש כמובא בדברי רש"י הקדוש בסוף פרשת לך לך שבספר בראשית. מעלת האבות הייתה בכך שהקב"ה השרה שכינתו ביניהם, הם היו קרובים אליו וחשו אותו קרוב קרוב אליהם. רק אחרי שבני ישראל יבנו את המשכן והקב"ה ישרה בו את שכינתו, אז, ורק אז, ישובו למעלת אבותיהם, ובכך תושלם גאולתם.
אכן, בני ישראל במרץ רב, בלהט של קדושה ועם ים של נדיבות לב, תרמו, נתנו, עבדו ובנו את המשכן ואחרי כל זה נוכחו לבשתם לראות כי טרם שרתה בו שכינה, רק אחרי שנכנסו משה ואהרן התפללו וברכו את העם "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" ירדה אש מן השמיים על גבי המזבח, ונוכחו הכל לראות ששורה שכינה בבני ישראל. תם ונשלם סיפור הגאולה.
ללא מעשה ידיהם של ישראל קרי בנין המשכן, לא הייתה שורה שכינה אולם למדנו כאן שעם כל החשיבות של בנין הבית, בלי השראת שכינה, בלי יציקת התוכן, בלא השלמת הייעוד של הבית, עיקר חסר מן הספר.
הא למה הדבר דומה? לאולם מפואר ערוך ומסודר, תאורה מדהימה, עיצוב יפהפה, תזמורת יוצאת מן הכלל, אורחים נכבדים, ובקיצור כל מה שצריך לחתונה מושלמת. רק דבר אחד חסר, הכלה עוד לא הגיעה... לכשתגיע הכלה ימלאו כל הפרטים הנ"ל את ייעודם, והשמחה תעלה על גדותיה.
זכינו בחסדי שמיים לשוב לארץ חמדת אבות לכונן בה את מושבם של ישראל על כל חלקי ורובדי העם מתוך כבוד הדדי ומתוך הכרה בדברי הנביא "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". בנינו את המשכן את הבית של העם היהודי אולם גם אחרי שהמשכן נבנה זקוקים ישראל לתפילתם המתמדת של משה ואהרן: ”יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". זאת על ידי יציקת תוכן רוחני ועולם של ערכים שמתאים במיוחד, אבל במיוחד, לעם הזה ולארץ הזאת.
בימים אלו בהם עולה וצף הדיון הציבורי אודות מעמד חיי הרוח של עם ישראל, וקביעת מקומו של ערך לימוד התורה בחיי החברה הישראלית, נתפלל כולנו כי אחדותו של העם תישמר סביב השאיפה למלא באמונה את יעודה של ארץ הקודש על-פי כוונותיו וקורת רוחו של אבינו שבשמים שהעניק לנו חבל ארץ זה במתנה. ובתקווה ליישום כל המוטל עלינו בכדי לזכות להבטחת התורה בפרשת בחוקותי שבסוף ספר ויקרא "וישבתם לבטח בארצכם".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
