 |
/images/archive/gallery/243/604.jpg נעל של ריבוק.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| איך הפכו מיליוני נשים את ריבוק מחברה בריטית כושלת, ליצרנית הסניקרז הרווחית ביותר בשנות השמונים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ניסן שור
19/1/2005 11:05 |
|
|
|
|
|
|
|
כמעט כמו כל דבר בחיים, הנרטיב של תרבות הסניקרז מוכתב ונשלט גם הוא באופן מוחלט על ידי גברים. הם אלו שהגו את רעיון הנעליים הספורטיביות עם סוליית הגומי עבור בני מינם והם אלו שמתפקדים בתור קהל היעד המרכזי שלהן. המנטליות הסניקרית מונעת על ידי כוחות זכריים - בסך הכל, מדובר כאן בעוד משחק שבנים אוהבים להשתעשע בו בזמן שהם לא מתעסקים עם איבר המין. הסניקרז נועדו כדי לשדרג תכונות גבריות במהותן - החבר'ה נעזרים בהן כדי לקפוץ גבוה יותר, לרוץ יותר מהר, לייפות את הרגליים השעירות והמכוערות שלהם ולשפר את יכולות הרדיפה אחר נערות קלות רגליים.
הזכר המודרני, הלבן, המערבי, הוא מאוד נינוח בהתנהלותו, ספורטיבי לפחות באספירציות הכורסא שלו, והסניקרז הן חלק בלתי נפרד מהמלתחה אותה הוא עוטה כשהוא יוצא לסמן את הטריטוריה שלו. גבר כזה, הנותן את דעתו לסניקרז אותן הוא נועל ומשקיע בהן מחשבה ודעת, הוא בדרך כלל אדם בעל חוש מידה אסתטי לא מבוטל, לעיתים על סף הגנדרני; היודע להבדיל בין עיקר ותפל ומבין את עקרונות הקוליות בעידן החדש. בנות והומוסקסואלים, אני ממליץ לכן לשכב איתו. ובגלל זה, אגב, ראוי להיזהר מגברים צעירים שאינם נוהגים לנעול סניקרז אלא כל מיני מוקסינים ונעלי לאק שחורות ולא נוחות - אלה אנשים שהוציאו את עצמם מהעדר ולרוב סובלים מרמת אמינות נמוכה מאוד, שלא לומר חשד להתחכמות כרונית ואפילו ממזריות.
אז אחרי שסיכמנו שהסניקרז שייכות לעולם הגברים, איפה נכנסות הבחורות לכל העניין הזה? ובכן, הן בהחלט נמצאות
שם, אם כי פחות מושקעות מבחינה רגשית. ככלות הכל - לנשים יש עולם שלם של כיסויי רגליים והן גם הרבה פחות טובות בספורט. אבל בוא נודה באמת: המראה של נערה בגיל העשרה שנועלת זוג סניקרז של אדידס עם גרבי התעמלות שמגיעות כמעט עד לברך, בואך חצאית קצרצרה, יכול לטמטם כל אדם נורמלי.
אני אוהב בחורות שנועלות סניקרז על בסיס של קבע (ולא נעלי ספורט אורטופדיות. זה קצת מגעיל) - הן תמיד עושות רושם הרבה יותר נעים מכל הביצ'יות האלה שסובלות בנעליים עם עקב של 12 סנטימטר כדי להוכיח את הנשיות המזויפת והגירל פאוור השברירי שלהן, כשבסופו של דבר מדובר באמת בלוזריות רציניות שהחיים המודרניים לועגים להן בפנים מדי יום ביומו.
החלוקה הג'נדרית הברורה של קהלי היעד של הסניקרז היא חשובה לא רק ברמה התדמיתית או כדי להגדיר שוב את שוק הזהויות שבו אנו חיים - יש לה כמובן משמעות צרכנית ושיווקית ממדרגה ראשונה. ההצלחה הכבירה של מותגים ענקיים כמו אדידס ונייקי מתבססת על קהל גברי כמעט לחלוטין עם אסטרטגיות שפונות ליצרים הכי קמאיים שלו. בשנות התשעים, נשים אמנם הפכו לפלח שחברות הסניקרז מטווחות בצורה ישירה ואגרסיבית, גם בגלל שהן מייצרות מוצרים ספורטיביים נילווים (עיין ערך, למשל, קו הנעליים וההלבשה המוצלח של מיסי אליוט לאדידס והחסות הסקסית של נייקי למאריה שארפובה), אבל הקמפיינים הענקיים עם כוכבי הכדורסל והכדורגל המיוזעים ואינספור הדגמים שיוצאים לעיתים תכופות ביותר - מיועדים לזכרים ומנצלים היטב את המוח הרפה שלהם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נעל כסופה, מהוהה ויפה של ריבוק
|
|
|
 |
|
 |
|
הכל התחיל בבולטון
|
|
|
 |
|
|
|
בגלל זה הסיפור של ריבוק (Reebok) הוא יוצא דופן. זאת חברת הסניקרז היחידה שחייבת את קיומה ורווחיה העצומים למין הנשי ולא לחבורת ז'לובים. אבל לפני כן, כמה פרטים מטרימים, בכל זאת עסק שרץ כבר יותר ממאה שנה.
המיזם החל ב-1890 בבולטון, אנגליה, על ידי ג'וזף וויליאם פוסטר, חבר במועדון הריצה המקומי בעיר שפיתח נעלי ריצה ממוסמרות שעזרו לו לשפר את יכולותיו. השמועה על הנעליים המצויינות פשטה בקרב אתלטים בסביבה וב-1895 הוא כבר ייצר אותן בצורה יותר המונית והקים לשם כך מפעל נעליים וחברה בשם JW Foster and Sons. המוניטין של המפעל המשפחתי צמח והופץ בקרב קליינטורה ברחבי העולם והנעליים אף שימשו את האתלטים באולימפיאדה ב-1924 בפריז (עלילותיהם, כולל הנעליים, תועדו בסרט "מרכבות האש" מ-81').
השנים עברו בלי אירועים מיוחדים, עד שב-1958 החליטו נכדיו של פוסטר לשנות את שמה של החברה הלא כל כך מתרוממת ל-Reebok, על שם איזשהו זן של צבי אפריקאי (ולוגו שנודע בכינוי "וקטור"). זה לא ממש עזר והחברה המשיכה לדשדש בשולי שוק נעלי הריצה. ואז הגיע המהלך שעזר להוציא את ריבוק מהבוץ והרבה יותר מזה. מכיוון שלאנגלים שניהלו את החברה הזאת היה כנראה מוח עסקי של צבי אפריקאי, הם הכניסו ב-1979 איש עסקים אמריקאי לביזנס.
פול פיירמן היה שותף בחברה להפצת מוצרי ספורט שהבחין בנעליים של ריבוק ביריד מסחר בינלאומי והחליט לקנות את הזיכיון הבלעדי להפצת הנעליים בארצות הברית. מטרתו הראשונית של פיירמן היתה לשווק לאמריקאים את הנעליים האנגליות בתור מוצר יוקרתי ובמחיר של 60 דולר, הן אכן היו הסניקרז הכי יקרות בשוק באותה שנה. אבל, כידוע, מי שרוצה לפנות להמון לא ממש יכול להסתמך על יוקרה. הרווחים של החברה עמדו על 1.5 מיליון דולר מסכנים עד שפיירמן החליט לעשות עוד מהלך מבריק (כאן נכנס התפקיד המכריע של הבחורות לעניין).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נעלי פריסטייל האגדתיות. מכוערות, אם כי יעילות
|
|
|
|
|
|
|
ותודה לקתח"ר
|
|
|
|
|
|
|
פיירמן זיהה את שיגעון האירובי והג'וגינג ששטף את תרבות הפנאי בארצות הברית בסוף שנות השבעים והחליט למקד את כל כוחותיו בשוק הזה שהורכב, רובו ככולו, מנשים אנרגטיות שנכנסו חזק לאווירת שפגטים בסגנון ג'יין פונדה. ב-1982 הציגה ריבוק את ה"פריסטייל" - נעל האתלטיקה הראשונה שיועדה אך ורק לאוכלוסיה הנשית שהציפה באותה העת את שיעורי האירובי. העובדה שנשים החלו להתעסק בצורה מאסיבית בספורט וכושר גופני בעקבות האטרף האירובי (כפי שהתבטא בצורה הכי מדויקת בלהיט "Let's Get Physical" של אוליביה ניוטון ג'ון מאותה שנה) וגם התפתחותה של מודעות לנעילה של נעליים מעוצבות היטב על ידי מבוגרים יאפים בשעות הפנאי שלהם, הפכו את הפריסטייל ללהיט ענקי והן נחשבות עד היום לסניקרז הנמכרות בכל הזמנים, וגם לאחד מהסמלים הבולטים של שנות השמונים. המראה של ג'ניפר בילס בתפקיד אלכס ב"פלאשדאנס" מ-83' עם הפריסטייל והחותלות, בהחלט מייצג נאמנה את רוח התקופה.
ויש גם זווית ישראלית מצחיקה - דגם הפריסטייל של ריבוק, בגרסתו השחורה, אומץ מאז על ידי חיילות צה"ל הצעירות, שימושו אושר על ידי קצין תחזוקה ראשי (או משהו כזה) ועד היום הן מהלכות בו כאילו שהאייטיז מעולם לא הסתיימו.
ההצלחה הענקית של הפריסטייל בקרב הקהל הנשי הזניקה בצורה שלא תיאמן את החברה והפכה אותה למשגשגת ביותר מבין כל יצרניות הסניקרז בשנות השמונים (נייקי עברה אותה אך בקושי בניינטיז). ב-1985 היא החלה להיסחר בבורסה ועד 1988 דיווחה ריבוק על רווח עצום של 1.8 מיליארד דולר. ב-1986 נכנסה ריבוק לשוק נעלי הכדורסל וכמה שנים מאוחר יותר המציאה את דגם ה-Pump עם המשאבה המנפחת שבניינטיז לא יכולת לתפוס אף צפונבון בלעדיו. וזה הכל לבינתיים כי צריך להשאיר עוד חומר לפרקים הבאים וכי אני עדיין מלקה את עצמי על שלא קניתי את נעלי הגלידה המדליקות שפארל וויליאמס עיצב לריבוק בשנה שעברה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
