 |
הדרך השישית היא דרך המדיטציה, זו שלא עושים בה כלום. לא סופרים, לא משננים, לא ממקדים את הריכוז בדבר זה או אחר. לא מנסים לחשוב, לא מנסים לענות, לא מנסים להבין. רק יושבים בגב ישר ולא עושים דבר. זה משהו שהראש לא מסוגל לתפוס. לא לעשות כלום? מה יוצא מזה? אבל זהו בדיוק כל העניין. לשבת ולא לעשות.
יושבים ולא מחכים שיקרה משהו חגיגי או מיוחד. אבל השקט מוציא את האמת לאור, והאמת היא, שאין לנו שקט בראש.
אם מתמידים וממשיכים לתרגל, לפעמים נפתח גן של שקט, ובתוך השקט הזה, פוגשים מישהו שמאוד אוהבים, מישהו
שכמעט לגמרי שכחנו ממנו - את עצמנו, נקיים וללא תוספות.
אולם משהו בתוכנו, או יותר נכון מישהו בתוכנו, יעשה הכל כדי שלא נשב אפילו רגע אחד בלי לעשות דבר. הוא לא רוצה שנגלה את המצב האמיתי. יותר נוח לו ככה. הוא כבר יסביר לנו על החיים - הוא ינפח לנו את הראש, יסגור לנו את הלב, וישכנע אותנו שאנחנו בסדר. נחנקים קצת?
צפו בטלוויזיה, קראו עיתון. כל עוד תשומת הלב מכוונת החוצה הוא מרשה וזה בסדר. אבל מדיטציה, לבד, בשקט? זה כבר מלחיץ!
השקט הוא דבר מסוכן, האמת עלולה לצאת לאור ופרצופו האמיתי עלול להתגלות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
דרך ללא דרך
|
 |
|
 |
 |
 |
|
סיגופים, גורו, ידע נסתר, טראנס במסיבה, מדורה מעלה עשן, להסביר לאחרים איפה הם טועים ולכוון אותם אל האור, הכל יותר טוב מהשקט.
ואם כבר מדיטציה, אז עדיף לספור נשימות, לדמיין משהו, לחזור על מנטרה, רק לא השקט הזה, רק לא להסתכל במראה ולשתוק.
לאו טסה אמר שאם נתבונן בטבע, שרויים בדממה ומוקפים בחוק העולם, נוכל ללמוד את כל מה שצריך. אבל כדי להיכנס דרך שער הטאו צריך ללמוד לאהוב את השקט, ויש מעט מאוד קופצים על המציאה.
בזן קוראים לה שיקאן-טאזה - "רק לשבת" - המלכה של כל המדיטציות, אבל זה כנראה יותר מדי, ומנזרי השיקאן-טאזה כמעט ריקים מאדם.
הדרך השישית היא דרך ללא דרך, שער ללא שער. לא עושים כלום, ומניחים לטבעי לעלות.
אמר צ'אנג-וו-צ'ה: "בני האדם טרודים, בהולים. החכם הוא טיפש וחלול. הוא נשען על השמש והירח, נושא את העולם תחת זרועו, ואת הבלבול והמבוכה הוא מניח כמות שהם. במשך עשרת אלפי שנים, רק נוטל חלק בפשטות של האחד".
לאתר טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
|