 |
/images/archive/gallery/436/322.jpg
עטיפת הספר: alien autopsy inquest  |
|
|
| היום שאחרי רוזוול, חלק שני |
|
|
|
| גילי שכטר וחנן סבט על הטיוח הממוסד בחקר העב"מים משנות ה-40 ועד לסוף שנות ה-60: המעבר מ"דיסקים מעופפים" לעב"מים, הספר הכחול וה-X Files |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משנות ה-40 ועד לסוף שנות ה-60, קמו ונפלו פרויקטים רבים בחקר העב”מים. השבוע נזכיר את החשובים שבהם.
הפרויקט SIGN (סימן) נוסד ע"י הגנרל נייתן פ. טוויינינג. לפני כן, השלים גנרל ג'ורג' שולגן, בהוראת טווינינג, סקירה של דווחי העב”מים, שכונו באותם ימים "דיסקים מעופפים". מחקרו של שולגן, מיולי 1947, קבע שמדובר בכלי טיס ממשיים וביקש לערוך מחקר מקיף של התופעה.
 |
|
|
גילי שכטר וחנן סבט על היום בו שונתה ההיסטוריה של חקר העב''מים ועל תחילתו של הטיוח הגדול. חלק א' |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
טווינינג המליץ על חקירה, וציין שמדובר בתופעה ממשית. העצמים צורתם כדיסק, בגודל דומה למטוסים, ויתכן שחלק מהתצפיות מקורן בתופעות טבעיות - כלי טייס ארציים מפרויקטים סודיים שאינם ידועים לחיל האוויר, או כלי טיס סודיים של מדינות עוינות, לרבות ברית המועצות.
הפרויקט החל לפעול ב-22 בינואר 1948 תחת פיקודו של גנרל רוברט שניידר. האסטרונום פרופ' אלן היינק הועסק כיועץ לסינון מקרי זיהוי מוטעה.
אחת מהחקירות נגעה למפגש עם עב"ם, שנודע בשם "תקרית מנטל" - ב-7 בינואר 1948 תיאר טייס חיל האוויר תומס מנטל, תוך כדי מרדף, עב"ם מתכתי ענק. מנטל נהרג כשמטוסו התרסק בקרבת העיר פרנקלין שבקנטקי. חוקרי sign קבעו שמנטל רדף אחר כוכב "נוגה" - מסקנה תמוהה וחסרת אמינות. לימים אף נטען שהוא רדף אחר בלון ניסוי ענקי וסודי.
הערכת מצב שנשלחה לפנטגון קבעה, שחלק מהמקרים מעידים על מקורות חוצניים. הערכה זו נדחתה ע"י מפקד חיל האוויר, הגנרל הויט ס. וונדרבורג, שהורה להשמיד את כל עותקי הדו"ח. וונדרבורג נחשד שמחק את החלקים המשמעותיים של הדו"ח, בטרם עיין בו רשמית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| הגנרל נייתן פ. טוויינינג
| /images/archive/gallery/450/884.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
GRUDGE (טינה)
|
|
|
 |
|
|
|
פרויקט נוסד עם פירוקו של פרויקט SIGN ב-11 בפברואר 1949. להבדיל מ-SIGN, מטרת GRUDGEהיתה לפענח ולספק הסבר בכל מקרה לגופו – אולם בפועל נעשתה עבודה מזערית.
הפרויקט נסגר לאחר כ-8 חודשים, ובדו"ח הרשמי היחיד נסקרו 273 תצפיות, שמתוכן 23% סווגו כבלתי מפוענחות. הדו"ח קובע כי בהיעדר ראיות ממשיות לטכנולוגיה זרה, העצמים אינם מהווים סכנה לביטחון הלאומי.
הפרויקט הניב גם 16 כרכים של דו"ח בלתי רשמי. המפורסם שבהם - כרך 13, שלטענת יופולוגים (חוקרי עב”מים), מכיל חומר מסווג וקריטי, ומעולם לא הגיע לידיעת הציבור.
ניסיון לשקם את הפרויקט נעשה ע"י הקפטן אדוארד ג'. רופלט, שנטל את הפיקוד בספטמבר 1952. חודש לאחר מכן, גווע מאמץ זה לטובת הפרויקט הארוך ביותר בתולדות חיל האוויר - "הספר הכחול".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הקפטן אדוארד ג'. רופלט
|
|
|
|
|
|
|
Twinkle (נצנוץ)
|
|
|
|
|
|
|
הנצנוץ היה פרויקט שכלל רשת תצפיות וצילום, שהוקמה בדצמבר 1949 בעקבות דיווחים אודות כדורי אש ירקרקים בשמי דרום מערב ארה"ב, לרבות ניו מקסיקו ואזורים צבאיים רגישים.
המומחה למטאורים, לינקולן לה-פז, שעמד בראש החקירה, קבע שמדובר בגופים מלאכותיים, שעשויים להיות מתקני ריגול רוסיים, ואף קבע את מסלול טיסתם.
מדעני לוס אלאמוס העריכו שלא מדובר בריגול רוסי, אלא בגשושים (probes) שמקורם בספינת חלל, מחוץ לכדור הארץ.
הפרויקט נפסק כשנתיים מאוחר יותר, בטענה שמקור התופעה הוא טבעי (למרות שהכדורים המשיכו להופיע). לה-פז והחוקרים האחרים התנגדו למסקנה זו - אך לשווא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
Blue Book (הספר הכחול)
|
|
|
|
|
|
|
פרויקט grudge דשדש כשנתיים, ובאוקטובר1951, החליט הסרן אדוארד רופלט "לקחת את העניינים לידיים". רופלט לא היה מחסידי העב”מים, אך חיפש תשובות לתופעה, והבטיח למפקדיו שתוך מספר חודשים תיפתרנה התעלומות.
אולם כשהחל בעבודתו, הבין שהבעיה סבוכה ולא ניתנת להסבר פשוט. לפיכך, ביקש הקצאת משאבים. מאחר ומפקדיו העריכוהו והיו בטוחים שהוא ישים סוף לעניין העב”מים, החליטו לספק את מבוקשו.
הפרויקט החדש נשא את השם "הספר הכחול", ונפתח במרץ 1952, במקביל לגל העב”מים העצום ששטף את ארה"ב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| הספר הכחול
| /images/archive/gallery/461/140.jpg |
|
|
|
 |
| ג'י אדגר הובר, ראש האף.בי.איי
| /images/archive/gallery/461/128.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
הגל הגדול - 1952
|
|
|
|
|
|
|
יולי 1952 התאפיין בגל עצום של דיווחי עב”מים, ואילץ שינוי גישה של ממשל ארה"ב. גם בריטניה החלה בהקמת פרויקטים סודיים משלה, ואילו המגאזין "LIFE", פתח את מהדורת מרץ 1952 בכתבה הנושאת את השם "האם יש לנו אורחים מהחלל החיצון?".
רופלט החליף את המונח "צלחת מעופפת" במונח "עב"ם", ומיד עם פרסום הכתבה במגזין "לייף", פרסם הצהרה זהירה ולפיה המאמר פורסם תחת מטרייה בלתי רשמית של חיל האוויר.
המאמר ציטט קצינים רמי דרג, שטענו ש"אולי הם מכוכבים אחרים", בהתייחסם לעב”מים.
גל העב”מים לא פסח גם על וושינגטון. במאי 1952 במסיבת גן של איש CIA בכיר, צפו כל הנוכחים בעב"ם שהופיע ונעלם. תצפית זו סווגה ע"י רופלט כ"בלתי מוסברת".
בשעה 20:12 ביום ה- 14 ביולי 1952, חוה צוות מטוס DC-4 של "פאן-אם" מפגש קרוב עם שישה עב”מים. עוד בטרם יבש הדיו בדיווחיהם של הטייסים, ויליאם נאש וויליאם פורטנברי, החלו צגי מכ"ם בבירה לגלות אותות בלתי מוסברים. הדיווחים הגיעו ביום ה-19 ביולי בשעה 23:40 ונמשכו כל הלילה.
שלוש מערכות המכ"ם באזור תיעדו את העב”מים בו זמנית. חלק מהעב”מים נעו במהירות של כלי טיס, ולפתע האיצו ונעלמו במהירות של כ-7000 מיל לשעה (כמאך 9).
הפאניקה החלה ברגע שהעב”מים לא פסחו על שטח האוויר הסגור, מעל הבית הלבן וגבעת הקפיטול. כמעט מייד עם עזיבת מטוסי היירוט שהוזנקו ללא הצלחה - החלו העב”מים שוב להופיע על המכ"ם. התקריות באותו הלילה לא הגיעו לידיעת צוות "הספר הכחול", אלא דרך התקשורת, ורופלט לא השיג תגובה מהפנטגון.
מכיוון שכך, עולה חשד שמקרים אלו ואחרים נחקרו בדרגים גבוהים יותר, ו-"הספר הכחול" שימש למקרים חסרי חשיבות, שהותרו לפרסום.
רופלט נענה ב-"אין תגובה", כשניסה לחקור אירועים אלו. תשובה זו, נמסרה גם לתקשורת, והביאה להאשמות בדבר טיוח.
רופלט גילה שמונעים ממנו להגיע אל מידע מערכות המכ"ם. הוא הבין שהוא מתומרן בידי הקצונה הבכירה, והחליט לעזוב את וושינגטון.
שבוע לאחר מכן, בליל שבת ה- 26 ביולי, שוב החלו העב”מים מופיעים על צגי המכ"ם. גם הפעם הגיעה הידיעה לרופלט דרך עיתונאי. למזלו, הפעם היו בוושינגטון שלושה קצינים מהפרויקט, והם נשלחו אל מערכות המכ"ם: אל צ'ופ - דובר הפרויקט, רס"ן דיואי פורנט - עוזרו של רופלט, ומר הולקומב (קצין בדימוס) - מומחה הצי למודיעין ואלקטרוניקה.
עוזריו של רופלט הגיעו למכ"ם, יחד עם צבא עיתונאים. העיתונאים פונו בתואנה של סודיות, אך חוקריו של רופלט נותרו.
מפעילי המכ"ם, טייסי היירוט והמומחים במקום, היו משוכנעים באמיתות קיומם של העב”מים. נשללו אפשרויות של תקלות או אינברסיות (שכבות אוויר חם העולות מעל אוויר קר, ולוכדות חומרים מזהמים בסמוך לקרקע). כולם ציפו לפרסום הממצאים.
ב- 28 ביולי 1952, כינס חיל האוויר את מסיבת העיתונאים הגדולה ביותר מעודו בעת שלום. איש מהקצינים שהיו נוכחים באירועי העב”מים לא הוזמן. לעיני העיתונאים הופיע מומחה למכ"ם, שמעולם לא פגש איש מהעדים, לא נכח במקום האירועים, ולא ראה את הממצאים. המומחה העלה את רעיון האינברסיה, שאומץ בחום ע"י חיל האוויר כהסבר רשמי לעב”מים. פרט למומחה, איש לא קיבל תיאוריה זו - לא אנשי "הספר הכחול" (שסיווגו את המקרים כלא מוסברים), לא מומחי המכ"ם שהפעילו את הציוד, ולא מרכז החיזוי המטאורולוגי של ארה"ב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ה-FBI נכנס לתמונה
|
|
|
|
|
|
|
"ציד המכשפות" של מק'ארתי היה בשיאו. העב”מים יכלו להיות כיסוי לפלישה רוסית ולכן היוו סכנה. רופלט הציע לשתף במחקר את "המכון ע"ש באטל". חיל האוויר הציע לשתף גם קבוצת דיון, שתורכב מבכירי המדענים. רופלט הסכים (עם עמיתו אלן היינק), אך לא ידע שמאחורי "קבוצת הדיון" עמדו ה- FBI והעומד בראשו - ג'י אדגר הובר.
בינואר 1953, התכנסה הקבוצה בראשות ד"ר ה.פ. רוברטסון, והחלה לעסוק דווקא בסודיות שמאחורי התופעה ולא בחקר התופעה. אלן היינק, שהיה יועץ המדע של חיל האויר מאז 1948 ומומחה בחקר עב”מים, זומן לפגישות מעטות של הקבוצה, בשל חוסר סיווג ביטחוני מתאים.
ד"ר רוברטסון, היה מדען תורת היחסות ומעורב בפיתוח הפצצה האטומית. יחד עימו היו בקבוצה מומחים למדעים מדויקים - הד"ר לואיס אלוורז (חתן פרס נובל בעתיד), פרדריק ס. דורנט, לויד ברקנר, סם גודסמיט, ות'ורנטון פייג'. נוכחותם בלבד, איששה את ההנחה שהתופעה ממשית.
הקבוצה התכנסה לכנס שארך 12 שעות בלבד, הוצגו בו 30 מקרים שנחקרו מספר דקות כל אחד, ואז נכתב הסיכום.
רופלט לא ידע שמפקדיו הונו אותו, וכי המסקנות (ללא צורך באישורו) יועברו לנשיא ארה"ב, במידה ויוחלט שמדובר בתופעה אמיתית.
הקבוצה החליטה בסודיות כי התופעה ממשית. לכן הוחלט לפתח שיטות להפחתת דאגת הציבור והסטת תשומת הלב - תעמולה בקולנוע, טלוויזיה ועיתונות, ומעקב אחר "חובבי עב”מים" (תהליך שנמשך גם ב-1976, ע"פ מסמך FBI).
בדצמבר 1953, פורסם דו"ח סודי המציין שבעקבות פעולות אלו, היתה ירידה במספר דיווחי העב”מים. לציבור נאמר שמרבית הדיווחים הוכחו כמוטעים.
"הספר הכחול" נסגר רשמית במרץ 1969 בעקבות פרסום ממצאי ועדת קונדון (להלן).
רופלט עצמו, כשהבין שרומה, עזב את חיל האוויר ב- 1953, וב-1955 פרסם את זיכרונותיו, ובהן העלה את התמיהה ש"אולי הייתי רק הכיסוי לטיוח אחד גדול".
בתמונה: "תזכיר הובר" - בקשה למידע מלא על העב"מים שהתגלו. למטה: כתב ידו של הובר.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/461/144.jpg
תזכיר הובר, 22.3.1950 |
|
|
|
|
|
|
|
|
רופלט יורד מעל במת ההיסטוריה
|
|
|
|
|
|
|
רופלט הוציא מהדורה מחודשת של זיכרונותיו (1957), ובה שלל את התופעה כולה. לטענת היסטוריונים כיום (ולדעת אלמנתו), רופלט הושפע מפעולותיהם של קבוצות "חובבי עב”מים" שנוסדו והופעלו ע"י ה- FBI, וכן בשל איומים על עתידו בתעשיית המטוסים - ולכן שינה דעתו.
לרוע מזלו, הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן מהתקף לב, בגיל 37 בלבד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבוצת "באטל" וה-"X Files"
|
|
|
|
|
|
|
לעומת ה-FBI, ערכה "באטל" מחקר מזהיר. היינק, שהיה מאנשיהם, הוזהר לבל יפרסם את תוצאותיו, אחרת יפוטר מחיל האוויר.
הקבוצה חקרה אלפי מקרים. חיל האוויר השתמש בדו"ח שלהם דווקא לניגוחו של רופלט. למרות ש"באטל" קבעו כי 22% (!!!) מתוך 2,199 הדיווחים היו בלתי מוסברים (עם סיכוי של 1 למיליארד, שזהו עצם מזוהה!!!), פרסם חיל האוויר דיווח, ולפיו נותרו "מספר קטן של דיווחים לא מוסברים".
התיקים הבלתי מוסברים, כונו "תיקי X". סדרת הטלוויזיה "תיקים באפילה", קיבלה את שמה בהשראתם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דו"ח קונדון ופרויקט "קולורדו"
|
|
|
|
|
|
|
ב-1966 בעקבות לחץ ציבורי, מונה הד"ר אדוארד קונדון (פיזיקאי, חבר הקבוצה שבנתה את פצצת האטום, ו"איש הממסד"), לעמוד בראש פרויקט סיכום תופעת העב”מים, באוניברסיטת קולורדו. קונדון, עוד בטרם החלה הוועדה בעבודתה, הצהיר כי הוא ממליץ לממשלה "לעזוב את העניין... מכיוון שאין דברים בגו".
העניינים הסתבכו כשקבוצת מדענים פרשה, לאחר גילוי תזכיר שנכתב בידי מנהל האוניברסיטה ומנהל הפרויקט בפועל - רוברט לאו. בתזכיר התעקש לאו שהמחקר ייערך אצלו, מאחר ואחרת הוא ינוהל ע"י "אנשים קטני אמונה", ש "יוסיפו ראיות...לפיהן אין ממשיות בתופעת העב”מים".
"תזכיר התחבולה", כפי שכונה, הודלף. המדליפים פוטרו והואשמו בבגידה (ביניהם אלן היינק). מדענים נוספים התפטרו מתוך סולידריות, ביניהם ד"ר דייוויד סונדרס, שפרסם את התזכיר בכתב העת "LOOK".
לאחר כשנתיים, כתב קונדון בעצמו את הדו"ח בן 1000 העמודים, ובו נאמר שאין מדובר בחלליות ובתופעה אמיתית, ואין טעם להמשיך במחקר.
ה"מוסד האמריקני לאווירונאוטיקה ולאסטרונאוטיקה" קרא תיגר על ממצאיו, ובדצמבר 1969, לחלחלתו של קונדון, פתחה "האגודה האמריקאית לפיתוח המדע" (AAAS) סמינר לעב”מים בבוסטון.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/461/136.jpg
דו''ח קונדון |
|
|
|
|
|
|
|
|
סוף דבר
|
|
|
|
|
|
|
ימים מספר מפרסום דו"ח קונדון, נסגר לכאורה פרויקט "הספר הכחול", וחוזהו של היינק הסתיים. דיווחי העב”מים המשיכו להיחקר בסודיות, הרחק מעיני הציבור.
אלן היינק עצמו, הקים את ארגון CUFOS (כיום "המרכז לחקר עב”מים ע"ש ג'. אלן היינק"), והמשיך את עבודתו ומחקריו עד למותו ב-1986.
ב-20 השנים האחרונות הוקמו מספר פרויקטים לחקר עב”מים. בשונה מבעבר, הפעם דובר בניסיון ממשי לחקור את התופעה. צרה היריעה מלהרחיב על פרויקטים אלו אך נזכיר שניים מהם. פרויקט COMETA הצרפתי שנערך בשנת 1999. ומבצע Saucer שנערך ע"י צבא ברזיל בשנת 1977.
בשבוע הבא: הפרויקט האמיתי: שניים עשר המלכותיים (MAJESTIC-12)
תודה לד"ר בני הרטמן, על סיועו הרב בהכנת הכתבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
