 |
/images/archive/gallery/828/236.jpg
Nic Persinger , cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| כאשר אתה מחבק את מה שמוצא חן בעיניך, אתה מחבק את מה שלא ימצא חן בעיניך בעתיד. כאשר אינך מאושר אתה רוצה להיות אומלל. זה המנגנון וככה הוא עובד ! בארי לונג על תשוקות, דיכאון ומוות חי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרגע לידתו, כל אדם (כולל אתה) נאלץ להזדהות עם מה שנעים או לא נעים ולהיקשר אליו. זה נעשה בעידוד הבערות הרגשית של הוריך, מוריך והחברה. כבר מינקותך לימדו אותך "לאהוב כך או לאהוב אחרת" ולהגיב לגירויים בהנאה ובהתרגשות (גירויים שמהנים ומרגשים גם את ההורה - ילד האתמול בגוף מבוגר). כאשר הילד
(או המבוגר) לומד להיקשר לתחושה המהנה והמרגשת של מה שנעים (הנקרא "טוב"), הוא נקשר מבלי משים לצד ההפוך - לריגוש השלילי והמכאיב של מה שלא נעים. כאשר נעלם הדבר שאליו הוא נקשר, ההרגשה ה"טובה" מגיעה לקיצה. זה נקרא "רע". וההרגשה היא של דיכאון, כעס, תסכול, חוסר סיפוק או שעמום.
כאשר אתה מחבק את מה שמוצא חן בעיניך, אתה מחבק את מה שלא ימצא חן בעיניך בעתיד.
באותה מידה שבה המוצא-חן בעיניך מרגש אותך, כך תצטרך לסבול מאוחר יותר ריגוש שלילי (במידה שווה) ממה שלא מוצא חן בעיניך. כל הנאה שמורגשת או נגרמת בדרך זו תיגמר בכאב; והכאב חייב להסתיים בהרגעת הכאב או בהנאה. "טוב" יבוא בעקבות "רע" ו"רע" בעקבות "טוב", כפי שהיום בא לאחר הלילה והלילה בסיומו של יום.
מוצא-חן ולא-מוצא-חן הם ישות אחת - כפי ששני קצוות המקל הם מקל אחד. מוצא-חן ולא-מוצא-חן הם בדיוק אותה התעוררות של רגשות, מלבד העובדה שלאחד יש פלוס או איכות חיובית ולשני מינוס או איכות שלילית. הם שני הקצוות של אותה חיה - בקצה האחד הזנב, לא מזיק ברובו, לרוב רך ומלטף, ובקצה השני הראש שנושך. כאשר אתה משחק עם החיה אתה משחק עם כולה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מכורים להתרגשות
|
|
|
 |
|
|
|
הריגוש שבמוצא/לא מוצא חן שווה בדיוק לגירוי של הנאה/כאב, אושר/חוסר-אושר. כל אלה הן תחושות מלאכותיות ולמעשה הן אמצעי מפלט לאנושות, תחליף לשמחת החיים ההולכת ודועכת - לאהבה הטהורה שבפנים. מרגע שאיבדת את היכולת לחוש את מתיקות החיים, אתה זקוק לתחליף - להתרגשות. ההתרגשות יוצרת תחושת חיוניות מלאכותית שכולם מתמכרים לה.
וכך, מלידה, מרוכזת תשומת לבך כולה בתחושת הגירוי המלאכותי של מה שמהנה אותך או לא מהנה אותך בעולם, עד שלבסוף אתה נכנע לאשליה שהחיים או תחושת החיוניות זהים להרגשת הנאה: "אני מתרגש - אני מרגיש חי. תנו לי עוד - להרגיש יותר חי". בבערותך, אינך מסוגל לתפוס את חציה השני של המשוואה - את המתרחש בתת המודע. שם המודעות היא כזאת: "כאשר אני חש הנאה, אני מרגיש חי. וכאשר אני חש כאב, אני גם מרגיש חי. הטוב והרע - שניהם מעניקים לי תחושת חיוניות. ברובד זה לא אכפת לי אם אני מרגיש הנאה או כאב. מה שחשוב הוא שאני מרגיש חי".
אבל מה בדבר הדמעות שעל פני השטח? הבכי, התחינה להקלה והבעת המחאה. הרי אף אחד לא רוצה לסבול, נכון?
לא נכון.
כאשר אינך מאושר אתה רוצה להיות אומלל.
אחרת לא היית אומלל. אתה לא יכול להאשים איש או דבר. הסבל הוא בך ושלך. האמת היא שאתה אוהב את הסבל שלך. אתה נאחז בו ואינך מוותר. אהבתך לסבל היא אהבתך לעולם - היקשרותך למה שמוצא או לא מוצא חן בעיניך בעולם. כאשר אתה סובל, זה תמיד בקשר למשהו בעולם, אפילו אם זה רק חוסר חיבה לעצמך. כל עוד אתה אוהב את העולם, אתה עדיין קשור אליו דרך מה שמוצא ולא מוצא חן בעיניך. אינך יכול להרגיש את אהבת החיים העדינה שבתוכך, לפחות לא מספיק כדי לוותר על הקשר הזה. וכך אתה ממשיך להזדקק לריגוש של ההנאה והכאב.
אינך יכול לאהוב את החיים ואת העולם בעת ובעונה אחת, רק אחד מהם. אהבת העולם תערפל את אהבת החיים. כאשר לא תזדקק יותר לכאב שבעולם גם לא תזדקק להנאה הכוזבת שבו. אז תחווה שמחת חיים טבעית ללא סוף. ללא תלות בריגוש העולה-יורד של העולם.
אף על פי כן העולם לא ייעלם. אתה עדיין תהיה בו. עדיין תעשה את מה שאתה עושה ותיהנה ממעשיך, אך לא תהיה קשור אליהם. אתה תתפקד טוב יותר מכיוון שתהיה מאושר. תוכל לאהוב יותר, ושוב לא יהיה לעולם כוח לפגוע בך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאושר להיות חסר-אושר!
|
|
|
|
|
|
|
מרגע זה, האמת שעליך לראות בהתנסותך היומיומית היא זאת: כפי שאתה מאושר להיות מלא אושר, כך אתה מאושר להיות חסר אושר - כי זו הדרך היחידה שבה אתה יכול להרגיש חי (בבערותך העכשווית ההולכת ופוחתת).
בין אושר לחוסר אושר נמצא השעמום - מוות חי, ללא ריגוש של מוצא-לא מוצא חן, ללא פעילות בתת המודע. אבל אתה משועמם רק בגלל התעלמותך מהאמת; איבדת את התחושה הטבעית של החיים. אינך מסוגל לחוש חיים בתוכך ללא גירוי חיצוני, ולכן אתה מרגיש מת.
שני הקצוות המוכרים כל כך של התעוררות רגשית מפגינים את היעדר ההבנה הזאת של החיים, ואת היעדר המגע עם המציאות. אתה מכריז ברגעים של תענוג עז: "אלו החיים! עכשיו אני באמת חי!" וברגעים של דיכאון עז (באותה המידה): "החיים כואבים מדי. הלוואי שהייתי מת". אולי אפילו תבלע רעל או תחתוך את הוורידים כהוכחה לסבלך.
ולמרות זאת אפילו כאשר ברצונך למות, שמחת החיים שאיתה נולדת עדיין נמצאת בתוכך. מתחת לצורך האומלל בריגוש בכל מחיר קיימת אותה שמחה שגורמת לציפורים לשיר. שמחה, שלמרות אומללותך הנוראה, אין לה קץ.
כאשר תגיע האהבה, היא תלמד אותך - להיות מה שהנך.
כאשר לא תבלבל יותר בין אהבה ובין הפעילות של מוצא-לא-מוצא חן, כבר לא תחפש אהבה שתרגש ותגרה אותך. אז תמצא את אהבתך, או שהאהבה תמצא אותך - באותה הוודאות שבה זורחת השמש ללא הפרעה, מעבר לאשליה הארצית של יום ולילה.
האהבה תגיע אליך מבלי שתחפש אותה. לפתע היא תהיה שם. אבל תחילה, היא לא תשפיע עליך ולבטח לא תמשוך אותך. לזמן מה אפילו לא תשים לב אליה. ולמה שתשים לב - אם רק עתה למדת להבחין במשוואה של מה שמוצא או לא מוצא חן בעיניך?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אי אפשר לבחור אהבה
|
|
|
|
|
|
|
אהבה אפשר תמיד לזהות על ידי חוסר הברירה שבה. היא באה, היא מתרחשת. ולפעמים, מכיוון שהיא אינה מוצאת-חן או לא-מוצאת-חן בעיניך, אינך יכול להאמין שזה קורה. ולמרות זאת אתה רואה שזה קורה. אינך יכול לבחור אהבה כפי שאתה בוחר כלה או מאהבת. האהבה בוחרת בך ולעולם אינה טועה.
אבל אם אתה עדיין קשור מדי לרעיון של מוצא-לא-מוצא חן, אתה תשמור לעצמך אפשרות בחירה במה שמביאה האהבה. אתה תגיב באותה דרך נושנה, והיא תלמד אותך שוב את השיעור שהבוחר אינו לומד לעולם: הנאה תמיד תהפוך לכאב.
אהבה היא שִמחה ולשמחה אין צד שני.
אולי לא תוכל לומר שמה שמביאה האהבה מוצא חן בעיניך, אבל גם לא תוכל לומר שזה לא מוצא חן בעיניך. זה יהיה נכון. וזה יספיק לך.
תחילה תלמד אותך האהבה איך לאהוב את עצמך. היא תכריח אותך לוותר על חיבה או חוסר חיבה לעצמך. אתה תאבד את הברירה ותרגיש כאילו אתה הולך למות. ואז היא תלמד אותך לוותר על המשיכה או הדחייה למקום שבו אתה נמצא. גם ברירה זו תאבד לך ואתה תרגיש מת.
כל זה ייראה כמו כאב ולא כמו אהבה. אך הכאב יימשך כל עוד אתה בוחר להיאחז במושא או בדימוי של אהבה ולא באהבה עצמה. בכאבך ובבערותך ייתכן שתבחר לעזוב את האהבה למען מה שמוצא חן בעיניך (יחד עם מה שלא מוצא חן בעיניך) לעוד סיבוב בזמן. אך האהבה תמיד תחזור באותה דרך חסרת ברירה.
לבסוף, כאשר תהיה מוכן, כאשר מה שמוצא-לא מוצא חן בעיניך יאבד את מרבית ממשותו, תעניק לך האהבה - בלית ברירה - את ההזדמנות לשרת אותה בחייך, ולעולם לא תצטרך לבחור או לרצות שוב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| בארי לונג
| /images/archive/gallery/712/405.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מתוך "רק הפחד מת", הוצאת מדף. תרגום: ניצן מיכאלי
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה רוחני אוסטרלי שמשנתו יונקת את עוצמתה מחיי היומיום | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
