 |
/images/archive/gallery/518/693.jpg אנדרו כהן
 |
|
|
|
|
|
|
| יותר ויותר אנחנו שומעים שעלינו לתרגל קבלה עצמית. האומנם? אנדרו כהן דווקא חושב שזו דרך מצוינת להיתקע עם האגו שלנו ולא לזוז ממנו, ושהדרך היחידה להיחלץ מהנרקיסיזם היא בעזרת משברים, מאמצים הירואיים וחשבון אישי נוקב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האגו הוא בעיה גדולה מאוד. למען האמת, האגו הוא הבעיה היחידה. עבור השלב הבא של ההתפתחות האנושית, עבור האבולוציה של התודעה, עבור האבולוציה של ההארה עצמה, האגו הוא הבעיה היחידה. וכנראה ששכחנו איזה אויב קשה הוא האגו להתפתחות רוחנית. ואין בכך פלא: בהקשר האישי והצר שבו חיים רובנו, האגו הוא הגרעין הרגשי והפסיכולוגי הבסיסי שאיתו אנחנו מזדהים.
מהו האגו? האגו הוא תחושה עמוקה
של נפרדוּת ועליונות. הוא צורך רגשי ופסיכולוגי כפייתי לראות ולחוש את עצמנו כנפרדים - וכטובים יותר - מהאחר, מהעולם ומהיקום כולו. הוא נקודת הייחוס שבה תחושת האינדיבידואליות שלנו היא גם תחושה של ניכור, שבה החוויה של עצמאות היא גם חוויה של בידוד ושבה אפילו חוויית החופש מועבת על ידי תחושות עמוקות של שעבוד, של מוגבלוּת ושל ייאוש השוכנים בלב הווייתנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אנחנו באמת מכירים בכך שהאגו הוא הגורם לכל הסבל?
|
|
|
 |
|
|
|
אם נביט על האגו מנקודת מבט התפתחותית, הרי שהוא הגיע לשיאו בעידן הפוסט-מודרני כתחושת האני הנפרד. בשום תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית לא הגיעו כה רבים לדרגה גבוהה כל כך של ייחוד אינדיבידואלי. תחושת האני הנפרד, כשהיא משוחררת מתודעה של הישרדות, מתודעה שבטית, ממסורת דתית ואפילו מלאומנות נלהבת, החלה סוף סוף לשחרר את עצמה אצל רבים מהעוגנים החברתיים או הקבוצתיים. מנקודת מבט אבולוציונית רחבה, זהו אכן הישג אדיר. הבעיה היחידה היא שתחושת האני הזו הפכה כעת לאי בודד. רבים מאיתנו סוברים שהייחוד האינדיבידואלי שלנו הוא סופו של התהליך ההתפתחותי. כתוצאה מכך, רבים מאיתנו בחוד החנית של התרבות תקועים ברמת ההתפתחות הגבוהה הזו - בתחושה הקיצונית של האני הנפרד - מבלי שאנחנו מודעים לכך.
מאז שהתחילה המהפכה התרבותית בשנות השישים אנו עדים לגל של עניין באבולוציה של התודעה. הרוחניוּת המזרחית פגשה בפסיכולוגיה המערבית ומהמפגש צמח מגוון עצום של תורות, של נתיבים, של טכניקות ושל סוגי טיפול ישנים וחדשים. רבים מהם כבר התבססו ואחרים ממשיכים להתפתח. בהקשר זה, לטעון שהאגו, או הנפרדוּת, הוא הגורם הבסיסי לכל הסבל והייסורים, הן האישיים והן הקולקטיביים, זה לומר דבר מה מובן מאליו. אבל האם אנחנו באמת מכירים בכך שהאגו הוא הגורם הבסיסי לכל הסבל והייסורים המיותרים? לא נראה לי.
למעשה, ככל שהבנתנו את המצב האנושי מתפתחת ואנו מתעוררים לפוטנציאל לחופש הטמון בנו, כך אנו שומעים יותר את המסר שהאגו אינו מהווה בעיה בהכרח. הפזמון שעליו חוזרים מומחים רבים במהפכת התודעה של מזרח-פוגש-מערב הוא: "ככל שאתה נלחם באגו כך אתה מחזק אותו", או "ככל שאתה מתאמץ להתעלות מעבר לאגו, כך אתה מזדהה עם הדבר שמעליו אתה רוצה להתעלות". בדרך כלל, הגרסה המקובלת היא שהדרך להתעלות מעבר לאגו היא באמצעות קבלתו, מה שנהוג לכנות "קבלה עצמית": קבלה של מי שאנחנו, של איך שאנחנו, של מה שקיים וכו'. נאמר לנו, שעלינו להפסיק להתנגד לאמת של מי שאנחנו ושהקבלה העמוקה הזו, שכוללת את האגו, היא שתחולל את השינוי מן היסוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפתרון היחידי למבוי הסתום האבולוציוני הזה
|
|
|
|
|
|
|
אין ספק שהתרגול של קבלה עצמית יעזור לנו להרגיש טוב יותר לגבי מי שאנחנו כבר אבל השאלה היא האם גישה כזו תאפשר לנו באמת להתפתח לרמת תודעה גבוהה יותר ולמעורבות עמוקה יותר עם החיים היא עניין אחר לגמרי. באופן פרדוקסלי, אני חושב שחלק גדול מהבעיה הקולקטיבית שלנו ברגע המסוים הזה בהיסטוריה נובע מעצם טבעה של רמת ההתפתחות הגבוהה שאליה הגענו. מידת האינדיבידואליות העמוקה שלנו, או הנרקיסיזם שלנו, שמתקיימת במסגרת תפישת עולם שאינה מסוגלת להכיר בדבר נעלה יותר מאשר האגו הפוסט-מודרני עצמו, מקשים עלינו מאוד לראות עד כמה קיצונית ההזדהות שלנו עם האגו. ובסביבה כזו, אפילו החוויה של מצבי תודעה גבוהים לא תאפשר לנו בהכרח לראות בבהירות את מצבנו.
נראה לי שעבור רובנו, הפתרון היחידי למבוי הסתום האבולוציוני הזה, הדרך היחידה שתוביל להתפתחות גבוהה יותר, טמון בהקשר של יחסי אנוש, יחסים המבוססים על פריצת-דרך לחוויה משותפת של תודעה מעבר לאגו. תודעה מעבר לאגו פירושה, כמובן, מצב ההארה עצמו. כך שאני מתייחס כאן לחוויה המשותפת של תודעה מוארת, בה נעדר כליל צילו של האגו או של תחושת האני הנפרד. בחוויה הזו של תודעה בינאישית מעבר לאגו מתרחשת קפיצת-דרך בעלת חשיבות עצומה. זו קפיצה מאני אל אנחנו, מאינדיבידואליות קיצונית אל הֶקשר חי של אי-שניוּת (אחדות) בינאישית – תודעה של אנחנו נשגב יותר, שבה כל המשתתפים חווים בו-זמנית את השקיפות האינדיבידואליות והקולקטיבית שלהם בעוד שהם נותרים לגמרי מי שהם.
בתודעה הזו, של האנחנו הנשגב, אולי בפעם הראשונה אנחנו מכירים בכך שהאגו הוא אכן הבעיה היחידה, המכשול היחיד להתממשות הפוטנציאל האבולוציוני הטמון בנו. בהקשר חי של אי-שניוּת בינאישית, האגו בולט כמו פולש זר – כנוכחות של התעסקות עצמית, שמטבעה היא הרסנית לשדה המאוחד הזה של תודעה ערה. ממצבנו הנוכחי של אינדיבידואליות קיצונית, או נרקיסיזם, הצעד הבא ההגיוני היחיד שנותר לנו לעשות הוא קפיצת-הדרך לאנחנו נשגב. אבל כדי שקפיצת הדרך הקריטית הזו תהפוך לשלב התפתחותי ממשי ויציב ולא תהיה רק מצב זמני, עלינו לטפח נכונות הרואית להתעלות באמת מעבר לאגו. כי אם להודות על האמת, רובנו שמחים לחוות את השיכרון האכסטטי של התעלוּת מעבר לאגו כחופשה קצרה ממצבנו הרגיל, שאותו כינה הבודהה 'סמסרה'. רק מעטים מוכנים לשלם את המחיר הנדרש כדי להרפות מהאגו אחת ולתמיד, כדי שהמצב שהתחיל כחופשה קצרה יהפוך לשלב שאין ממנו חזרה - לנירוואנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עד שכולנו נתעלה מעבר לצורך להיות נפרדים
|
|
|
|
|
|
|
במונחים אבולוציוניים, ההגדרה של האגו היא אינרציה. בהקשר אבולוציוני, בתהליך של קפיצת-הדרך מאינדיבידואליות קיצונית אל חוויה משותפת של תודעה מעבר לאגו, האינרציה מתבטאת כסירוב לא רציונאלי להשתנות, להרפות, להתפתח. להוציא אנשים בודדים, אצל רובנו כוחות האינרציה הם רבי עוצמה ועיקשים ביותר. מסיבה זו, כמעט תמיד נדרשים משבר הרסני ביותר וחשבון-נפש אישי נוקב וסופי כדי לחלץ את התודעה מהשעבוד ההיפנוטי שלה לפחדיו ולתשוקותיו של האגו.
כל עוד נותרים הפחדים והתשוקות של האגו במרכז תשומת הלב שלנו והדחף ההתפתחותי אינו אלא המיה חלושה ברקע תודעתנו, רק עוצמה מהממת תוכל להכניע את האגו. איזו עוצמה? העוצמה של אהבה בלתי אישית מוחלטת שאינה רואה דבר מלבד את עצמה. באהבה הזו מתעורר המצפון הנעלה שלנו וזועק שוב ושוב, קורא לנו להיכנע ללא תנאי וללא פשרות. והוא ימשיך לזעוק עד שכולנו נתעלה מעבר לצורך להיות נפרדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לרגל חג החירות תתקיים בשבת (12 באפריל) סדנה בנושא מי אני באמת? יציאה מעבדות לחירות – מהאגו לאני האותנטי. הסדנה תאפשר למשתתפים ללמוד באופן חווייתי להבחין בין החלק שבנו שהוא מותנה ומוגבל לבין החלק שבנו שאינו מוגבל ואוניברסאלי במהותו. היא תכלול מדיטציות, דיונים מונחים וקליפים קצרים מתוך סדנאות עם אנדרו כהן. את הסדנה יעבירו יעל טריידל ויגאל מוריה, שניהם מורים בכירים להארה אבולוציונית.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאז ראשית היקום נמצאת התודעה בתהליך של אבולוציה. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה מאפשרת לנו, לראשונה בתולדות היקום, להשתתף באופן פעיל בתהליך זה וליצור את העתיד. מדור זה מוקדש למאמרים מכתב העת "מהי הארה?" מייסודו של אנדרו כהן, המעוררים אותנו לאפשרות זאת – ולחובתנו המוסרית להיענות לה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
