 |
/images/archive/gallery/469/989.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| בחשאיות מופתית והרחק מן העין הציבורית, ממשלת צללים שהורכבה ממיטב המוחות המדעיים חיפשה באמריקה חייזרים. מי היו 12 המג'סטיים ומה הם מצאו? פרק נוסף בהיסטוריה של חקר העב"מים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בדצמבר 1984 הגיעה חבילה ללוס אנג'לס, שנשלחה אל במאי סרטי המדע הבדיוני, ג'יימי שנדרה. החבילה לא נשאה סימני זיהוי של השולח. מהחותמת ניתן היה להבין כי היא נשלחה מאלבוקרקי, ניו מקסיקו.
אחד המסמכים נשא את התאריך 24/9/1947 וסווג כ"סודי ביותר" ו"לעיניך בלבד". המסמך היה מיועד לשר ההגנה ג'יימס פורסטול, ונשא את חתימתו של נשיא ארה"ב דאז, הארי טרומן.
במסמך מורה טרומן לפורסטול לפתוח במבצע ששמו "MAJESTIC-12" (12 המלכותיים), ובו כל המשתתפים יהיו כפופים אך ורק לנשיא ארה"ב.
 |
| 12 המופלאים |
|
מי היו 12 האנשים שהרכיבו את ממשלת הצללים המכונה MAJESTIC-12 |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
המסמך נודע בשם "מזכר טרומן-פורסטול", והוא העומד בבסיס מה שכונה על ידי חוקר הע"במים סטנטון פרידמן "ווטרגייט ברמה הקוסמית".
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/469/270.jpg
מזכר טרומן-פורסטול |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
הממשל יצר קשר עם חוצנים
|
|
|
 |
|
|
|
המונח "MAJESTIC-12" או MJ12 וכן MAGIC-12, הופיע גם במסמך השני שנשא את התאריך 18/11/1952, ובו סוכם סדר יום לתדרוך עם הנשיא אייזנהואר. מסמך זה, אשר מוכר כיום בשם "מסמך התדרוך של אייזנהואר", חובר ע"י האדמירל רוסקו הילנקוטר, אשר היה גם ראש ה- CIA בעבר.
ב"מסמך התדרוך של אייזנהואר", מופיעה רשימה של 12 חברים המתעתדים להשתתף בתדרוך - ביניהם בכירי המדענים בארה"ב, מפקדי צבא וקציני מודיעין. אנשי הקבוצה
קיבלו את הסיווג הגבוה ביותר, ומטרתה היתה חקירת התרסקות העב"ם ברוזוול 1947, חקירת מקרים נוספים, וניהול מנגנון הסתרת המידע מהציבור.
ממסמכי ה- MJ12 עולה, כי ממשלת ארה"ב השיגה טכנולוגיה חוצנית במספר מקרים, וכי הממשל אף יצר קשר עם חוצנים הנמצאים על פני כדור הארץ. מסמך זה עלה בקנה אחד עם דעתם של חוקרי עב"מים עד לאותה תקופה, כי היה גוף סודי ובכיר ביותר אשר מונה לנהל את המידע אודות החוצנים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/469/261.jpg
מסמך התדרוך של אייזנהואר |
|
|
|
|
|
|
|
|
זיוף מתוחכם או אמת לאמיתה
|
|
|
|
|
|
|
שנדרה גייס לעזרתו את חוקרי העב"מים ביל מור וסטנטון פרידמן. שלושתם השקיעו בחקר מקורות המסמכים שלוש שנים מייגעות, וכל זאת על מנת לנסות ולהגיע לפתרון השאלה - האם המסמכים מזויפים או לא.
כולם ידעו כי במידה ותתברר נכונותם של המסמכים והמידע שבהם, הרי שתהיה זו אחת ההוכחות החותכות לקיומם של עב"מים וחוצנים.
פרידמן הבין כי כל עתידו כחוקר עב”מים, יושרו, אמינותו והישגיו עומדים כעת למבחן. פרידמן, בעברו פיזיקאי שהועסק בחברות ביטחוניות, החליט לנקוט משנה זהירות ולבדוק כל שבב מידע עד תומו.
צעד אחר צעד, תוך בדיקה מעמיקה של פרטי המסמכים, הצליח פרידמן להרכיב פאזל היסטורי של ה- MAJESTIC-12.
באמצעות מסמך התדרוך של אייזנהואר, ובעזרת תזכיר טרומן-פורסטול, החל פרידמן להתחקות אחר האישים המוזכרים בהם. לגבי חלק מהפרטים נדרשו שנים על מנת להגיע למסקנות. פרידמן אימת תאריכים, הערות זניחות וכל שביב מידע שיכול היה לאמת או לסתור את מהלכיהם ומעשיהם של אנשי הקבוצה.
פרידמן יצא מנקודת הנחה ראשונית כי המסמכים מזויפים, אך מיד עלה על הקושי שבזיוף. המסמכים הכילו מידע מפורט ומלא על אנשים, אירועים ומהלכים, שניתן היה לאמת גם במקומות אחרים. גם במידה ומדובר בזיוף, הרי שזיוף בקנה מידה שכזה לא יכול היה להיעשות על ידי אדם בודד ופרטי, אלא על ידי גוף בעל אמצעים, אינטרסים וגישה למידע מסווג רב.
ככל שהעמיק בחקר המסמכים, קיבל פרידמן את ההנחה כי זוהי ההוכחה לקיומה של קנוניה בדרגות הגבוהות ביותר של הממשל האמריקאי.
על פי המסמכים, תחילת פעילות הקבוצה היתה לאחר עדותו של קנת' ארנולד ביוני 1947 ואירוע רוזוול, אשר גרמו לסערה רבתי בארה"ב ובעולם כולו.
במסמכים מתואר כיצד ב-7 וב-8 ביולי 1947 נפתח מבצע לאיסוף גופות החוצנים והחללית ברוזוול.
במסמך התדרוך של אייזנהואר נאמר שנמצאו ארבעה חוצנים במצב ריקבון מתקדם, והם נלקחו למחקר. השיירים שנמצאו פרוסים לאורך 3 ק"מ בחוותו של בראזל, נשלחו לשדה התעופה רייט באוהיו, תוך חניה קצרה בבסיס חיל-האוויר פורט וורת' בטקסס. בבסיס זה, שמפקדו היה בריגדיר גנרל רוג'ר ריימי, צולמו ג'סי מרסל ושברי הבלון המטאורולוגי, לאחר שהחומר המקורי הוחלף במכוון - זאת על פי עדותם של מרסל עצמו ועדויות נוספות.
הגנרל ריימי סיפר לעיתונאים כי העברת השברים לשדה התעופה רייט בוטלה מאחר והתברר כי מדובר בבלון. בדיעבד התברר מתוך מזכר FBI, כי השברים אכן הועברו.
ממסמכי MJ12 עולה כי הטיוח ברוזוול היה מוצלח, וכי העיתונות הושתקה. אך היתה זו רק תחילת עבודת הקבוצה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| נשיא ארה"ב הארי טרומן
| /images/archive/gallery/469/268.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
פעולות הקבוצה: טיוח, השתקה, דיס-אינפורמציה
|
|
|
|
|
|
|
מהמסמכים עולה כי חברי הקבוצה קיבלו על עצמם את האחריות להסתרת המקרים, לחקירת הטכנולוגיה החוצנית ולהרגעת הציבור.
לטענת חוקרי עב”מים עולה כי הממשל נהג כפי שהיה אמור לנהוג: ראשית כל בדיקה האם מדובר בסכנה מיידית, לאחר מכן ניסיון ללמוד את הטכנולוגיה הנתונה, ולבסוף - הסתרת המידע מהציבור.
לטענתם של מהנדס האווירונאוטיקה רוברט ווד ובנו ריאן, שקיבלו את החומר לבדיקה מפרידמן, היה ממשל ארה"ב מחויב להסתיר את הנושא במיוחד בתקופת המלחמה הקרה.
צמד החוקרים יצא לבדוק ולאמת נתונים המוזכרים במסמכים ואימת נתונים אישיים של חברי הקבוצה. התברר כי אחד החברים, ג'רום הונסקר, היה האחרון מהקבוצה המקורית שנותר בחיים עד 1984. המסמכים התגלו שלושה חודשים אחרי מותו. פרידמן קושר את גילוי המסמכים לעובדת מותו של הונסקר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12 המופלאים
|
|
|
|
|
|
|
מהמסמכים עולה כי טרומן בחר את בכירי אנשי המדע והצבא. ביניהם היו שר ההגנה, שלושה מראשי ה- CIA הראשונים, גנרל בחיל האוויר, מזכיר הצבא, וחמישה ממדעניה הבכירים של ארה"ב.
שמו של אחד מהחברים צף ועלה מעל לאחרים - ד"ר דונאלד הווארד מנזל.
מנזל היה מרצה לאסטרונומיה מהרווארד, והיה אחד ממכחישי העב”מים החשובים, אשר פרסם שלושה ספרי הכחשה, בהם הסביר לכאורה את כל התופעה כולה. מהמסמכים עולה כי דווקא הוא היה אחד מחברי הקבוצה.
פרידמן נסע לארכיון הרווארד וחיפש מסמכים אודות מנזל. לתדהמתו גילה כי מנזל לא היה סתם איש אקדמיה, אלא היה גם בקשר עם הסוכנות לביטחון לאומי (NSA). ממסמכי הרווארד עולה כי ב-1960 שלח מנזל מכתב אל הסנטור ג'ון קנדי, ובו מוזכרים קשריו הארוכים עם ה- NSA. מנזל הוכח כמי שהסתיר יותר ממה שהיה גלוי. פרידמן טוען, ובצדק, כי זהו פרט מעניין מאוד בקשר לחייו של "מכחיש עב”מים" מקצועי. למרות שאין כל הוכחה פרט למסמכים כי מנזל היה מחברי הקבוצה, הרי שלא ניתן לשלול זאת, עקב מעמדו.
בשנת 1985, קיבלו שנדרה ומור מידע אנונימי לגבי מסמך מקורי הממתין להם בארכיון הלאומי בוושינגטון, ושלא נמצא במסמכים המקוריים של ה- MJ12. המסמך אכן התגלה וכונה בשם "מזכר קאטלר-טווינינג".
המסמך היה מקורי ונכתב ביולי 1954 ע"י רוברט קאטלר, שהיה עוזר מיוחד לענייני ביטחון לאומי של אייזנהואר. במקורו היה המסמך חסוי, אך כעת הוסרה סודיותו.
במסמך הוזכר תדרוך שנעשה לחברי ה- MJ12 והוא היה ממוען לגנרל נית'ן טווינינג שהיה אחד מחברי הקבוצה. המסמך שפך אור על מסמך התדרוך של אייזנהואר, בו נכתב כי ב- 18/11/1952 נפגש אייזנהואר עם טווינינג ל- 45 דקות תדרוך. פגישה זו אומתה גם ע"י מסמכים רשמיים מקוריים.
בדיקה של יומני הטיסה של הגגנרל טווינינג מה-7/7/1947 העידו כי הוא טס בבהילות לבסיס אלמאגורדו בניו מקסיקו ושהה שם עד ל- 11/7 (ראו את הפרק "היום שאחרי רוזוול").
מהמשך החקירה עלה כי שר ההגנה ג'יימס פורסטול ומדען הגרעין ונבאר בוש נפגשו עם הנשיא טרומן, ותזכיר טרומן-פורסטול מציין פגישה בין השלושה שנערכה ב-24/9/1947. הפגישה אומתה במסמכים הרשמיים של הנשיא והייתה היחידה שנערכה בין השלושה באותה חצי שנה .
במרץ 1949 התפטר פורסטול מהקבינט של טרומן. באפריל 1949 אושפז בתואנה של התמוטטות עצבים ולאחר שבעה שבועות נמצא מת, לאחר ש"קפץ" אל מותו מחלון הקומה ה-16 בבית החולים. טענות רבות עלו כי חוסל, עקב רצונו לפרסם את האמת ולחשוף את קיומה של הקבוצה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/469/266.jpg
12 חברי הקבוצה |
|
|
|
|
|
|
|
|
אחרית דבר
|
|
|
|
|
|
|
באביב 1987, לאחר שלוש שנות מחקר מעמיק ואובססיבי, הובאו המסמכים והמידע לידיעת הציבור. מיד עם פרסומם בכל רשתות התקשורת בארה"ב, נתקלו החוקרים בטיעונים כי המסמכים מזויפים וכי הוליכו אותם שולל. טענות הועלו לגבי מספרי התזכירים, אשר אינם מופיעים ברישומים רשמיים, וכן לגבי אופן הדפסת התאריכים, השונה לעתים מהשיטה שהיתה מקובלת. הועלו אף טענות כנגד פרידמן עצמו, שמאחר ושם את כל קרנו על מהימנות המסמכים, שתל מסמכים מזויפים בעצמו.
פרידמן הוכיח כי לא היתה אחידות בשיטת כתיבת תאריכים במסמכים באותה התקופה ועל כן טענת אי האחידות אינה רלוונטית. כמו כן, הוכיח כי רק אנשי מילואים, עורכי דין ואנשים בעלי סיווג מתאים, יכולים היו לקבל גישה למסמכי הארכיון הלאומי. לכן מי ששתל את "מזכר קאטלר-טווינינג", הרי שהיו לו גישה לארכיון ומניע לפרסום המסמך.
קיומה של הקבוצה עדיין שנוי במחלוקת, אך מעניין לציין את העובדות המעניינות הבאות:
א. במידה והמסמכים מזויפים, הרי שאין הם פרי עבודתו של אדם בודד אלא קבוצה שלמה בעלת ידע רב ומפורט ביותר. אנשים אלו הינם בעלי עניין ומניע בפרסום המידע המזויף, מאחר ואיש לא קיבל תשלום עבור חשיפת המסמכים.
ב. משרד החשב הכללי של ארה"ב, בתפקידו כאחראי החקירות מטעם הקונגרס, גילה ב- 1995 (לאחר חקירה ב- FBI, CIA, בחיל האוויר ובסוכנויות אחרות), כי כל מסמכי התקשורת היוצאת מבסיס רוזוול בין 1946-1949 הושמדו למרות שאמורים היו להישמר, וכן כי מסמכים רבים אחרים מאותה תקופה נעלמו לחלוטין. גם עובדה זו מעלה חשדות לטיוח ממוסד ולקיומו של גוף אחראי.
ביוני 2004, ביל ריצ'ארדסון, מושל ניו מקסיקו טען כי החקירות הרשמיות שפורסמו ע"י הממשל, מעולם לא הצליחו להסביר את אירוע רוזוול, ולכן דרש פרסום המידע במלואו ע"י הממשל. נכון להיום, בקשתו לא נענתה.
בפעם הבאה: מפגשים מהסוג הרביעי - על תופעת החטיפות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
