ראשי > ניו אייג' > חייזרים
בארכיון האתר
חלליות רודפות אחריך
איבדתם זמן באופן בלתי מוסבר? יש לכם סימנים מוזרים על הגוף, דיכאון פתאומי או תופעות פיזיולוגיות שלא נמצא להן הסבר רפואי? אם עניתם בחיוב על שתיים ויותר מן השאלות הללו - יתכן ונלקחתם. גילי וחנן על על מפגשים מהסוג הרביעי. חלק א'
9/3/2006
גיליתם סימנים מוזרים על גופכם? יש לכם חלומות ביעותים שחוזרים על עצמם ואתם חשים בעייפות מוגברת, זיכרונות מעורפלים או דיכאון פתאומי? יורד לכם דם מהאף? איבדתם זמן באופן בלתי מוסבר? אתם סובלים מתופעות פיזיולוגיות שלא נמצא להן שום הסבר רפואי?

אם עניתם בחיוב על שתיים ויותר מן השאלות הללו - יש סיכוי שנחטפתם.

למרות שסימפטומים אלו ואחרים עשויים להתלוות למחלות שונות של הגוף והנפש, הרי ששילובן הוא דפוס החוזר על עצמו בקרב מי שחוו, או לפחות נחשדים שנפלו קורבן לחטיפה חוצנית.

בליל ה-15 באוקטובר 1957, חל מפנה לרעה בקשר עם חוצנים ועב"מים. עובד חווה בברזיל, צעיר בן 23 בשם אנטוניו וילאס בואס, חווה חוויה ששינתה את מהלך חייו ואת מהלך חקר העב"מים. בפעם
הראשונה חוקרי העב"מים עמדו בפני תופעה חדשה ומאיימת - חטיפות. סיפורו של החטוף אנטוניו וילאס בואס  נחקר רק בינואר 1958 ופורסם ב-1965.

בשנת 1957, נודע ברבים מקרה חטיפה אחר - סיפורה של סינטייה אפלטון מבירמינגהם שבאנגליה. עד לפרסום מקרה בואס, וכפי שעלה מחקירת מקרה אפלטון, סברו החוקרים כי פני החוצנים ל"טובת האנושות". עם חטיפתו של בואס, התפתח החשש כי כוונותיהם אפלות בהרבה. 

תופעת החטיפות (מפגשים מהסוג הרביעי והחמישי), הציבה בעיה רצינית בפני חוקרי העב"מים. מדובר באירוע טראומטי לקורבנות ובעייתי מאוד לחוקריו.

אנו נסקור, על קצה המזלג, מקרים בולטים שנחקרו לעומקם. סקירה זו תפתח צוהר קטן אל תופעה שרבים מנסים להתעלם ממנה ולשלול את קיומה.
וילאס בואס נבדק ע''י ד''ר אולאבו פונטאס
שלושה יצורים נמוכי קומה ולבושי סרבל
הצעיר הברזילאי בן ה-23, חגג אירוע משפחתי בליל ה-5 באוקטובר 1957. בשעה 23:00, כשעלה על ייצועו, הבחינו הוא ואחיו ז'ואאו, כי חצר הבית מוארת באור חזק ביותר שנע אל הבית וחלף מעליו.

ב-14 באוקטובר, בשעת חריש לילי, הבחינו האחים באור אדום שריחף בקצה בשדה. משהתקרב אנטוניו לעבר מקור האור, קיפץ האור לקצה השני של  השדה וחוזר חלילה. לאחר כמחצית השעה בהן ביצע תמרונים אלו, נעלם מקור האור.

למחרת בשעה 1:00 לפנות בוקר, יצא אנטוניו לבדו לשדה. הוא הבחין ב"כוכב" אדום, שלפתע נע לעברו במהירות. בעודו ישוב אחוז אימה בטרקטור, נחת כלי הטיס לידו. אנטוניו תיאר את הכלי בדומה לביצה מוארכת, בעלת שלושה זיזים בקצותיה, ועטוף בזוהר אדמדם, שהפך ירקרק כשהעצם נחת. מנוע הטרקטור נדם, ואנטוניו החל לברוח. לפתע חש שלופתים את זרועו, ואז קרבו אליו שלושה יצורים נמוכי קומה ולבושי סרבל ונשאו אותו אל כלי הטיס.

לטענת בואס, הוא היה בהכרה ומצא עצמו במעין חדר ריבועי קטן, שהיה מואר באור יום. הפתח בעדו נכנס נאטם באופן שלא ניתן היה להבחין בו עוד.

משם הוא הובל לחדר גדול יותר בו נמצאו עמוד מתכת מרכזי ומעין שולחן מתכת בעל צורה מוזרה, מוקף כיסאות מתכת מסתובבים וחסרי משענת.

בואס תיאר כיצד היצורים התבוננו בו ו"שוחחו" ביניהם בקול שהזכיר לו נביחות. הוא הופשט בכוח וגופו נמשח בנוזל סמיך שהתייבש במהירות. דם נלקח ממנו ולאחר מכן הונח על מעין ספה אפורה. אדים שנפלטו מצינורות באחד הקירות גרמו לו להקיא.

אנטוניו הופתע, כשלתא נכנסה נקבה עירומה ו"יפהפייה". לטענתו, היא הייתה בלונדינית, בעלת עיניים כחולות מוארכות, שפתיים דקות ביותר וגוף נשי יפה במיוחד. ה"אישה" אילצה את אנטוניו לקיים עימה יחסי מין פעמיים, ולמרות שהוא לא התנגד, הוא חש שהוא נמצא עם "חיה".

לפני שיצאה מהתא, היא הצביעה על בטנה, ולאחר מכן הצביעה לעברו בחיוך ולעבר השמים (החוקרים סבורים כי תיאור זה רמז כי הנקבה מתכוונת ללדת את בנו בכוכב מוצאה. בואס האמין שהכוונה הייתה שהנקבה מתכוונת לחזור ולקחתו עימה בעתיד).

אנטוניו קיבל את בגדיו והוחזר לשדה ממנו נלקח ארבע ורבע שעות אחרי כן. אז נסק העצם ונעלם. 

פרט לאימו לא סיפר אנטוניו לאיש על האירוע, עד שיצר קשר עם העיתונאי ז'ואאו מרטינס . בפברואר הביא העיתונאי את אנטוניו לבדיקה אצל ד"ר אולאבו פונטאס, מבכירי רופאי ברזיל ומומחה בעל שם עולמי במחלות קרינה.

ד"ר פונטאס גילה על גופו של בואס פצעי וסימני הרעלת קרינה. בואס עצמו סירב לקבל תשלום עבור פרסום סיפורו, ועמד מאחוריו ללא כל שינוי.

לימים, בואס סיים לימודי משפטים והיה לעורך דין ובעל תואר דוקטור. בשנת 1978 חזר שוב על סיפורו ללא כל שינוי. מעבר לכך, סירב לדון בנושא אפילו עם בני משפחתו. לפני מותו, אישר כי בשנות השישים הוזמן לארה"ב, ושם הוצגו לפניו שרידי עב"ם. אנטוניו וילאס בואס נפטר בשנת 1992 בברזיל.
איור של העב"ם בו נתקל בואס
תרשים של פרצופי העב"ם, כפי שתוארו על ידי בואס
"הם עומדים לתפוס אותנו!"
סיפורם של בטי ובארני היל הוא המקרה הידוע ביותר בעולם, הראשון שנחקר לעומקו ע"י מומחי עב"מים ואנשי רפואה, והראשון שנעשה בו שימוש ברגרסיה היפנוטית לחקר תופעת "הזמן האבוד". זהו גם המקרה הראשון שהביא פרסום עולמי לתופעה ולשיטות בדיקתה.

בדרכם לביתם בניו-המפשייר בארה"ב בחצות ליל ה- 19 בספטמבר 1961, בשעה שנסעו בכביש מספר 3 ב"הרים הלבנים", הבחינו בני הזוג בטי ובארני היל באור נע בשמים. בארני עצר את רכבו וצפה בעצם במשקפת. הוא סבר שמדובר במטוס, אך הם הבחינו כי אותו עצם עוקב אחרי רכבם. לפתע שינה העצם כיוונו והחל להתקרב למכוניתם. הם עצרו, ובטי הבחינה מבעד למשקפת כי העצם, שטס בשקט מוחלט, היה בעל צורת דיסק מוקף טבעת אור.  כשהתקרב העצם, הבחינה בטי בדמויות המביטות אליה מבעד לחלונות בכלי הטיס. "הם עומדים לתפוס אותנו!", נשמע בארני צועק בפאניקה, בעת ההיפנוזה שעבר ושהוקלטה. בני הזוג ניסו להימלט ברכבם, כששמעו מספר צפצופים חדים.
הם מצאו עצמם במרחק 35 מייל ממקומם הקודם, כשהם אינם מסוגלים לזכור מה עשו בשעתיים האחרונות לנסיעתם. למחרת היום, בארני גילה כתמים על מכוניתו, חבורות על עורפו, ונעליו היו בלויות. בטי החלה לסבול מסיוטים חוזרים ונשנים.

הזוג נבדק על ידי שני רופאים במשך למעלה משנה. לאחר מכן הופנו השניים לד"ר בנג'מין סיימון, שערך היפנוזה רגרסיבית, על מנת לשחזר מה אירע להם.
בטי ובארני היל. החטופים הכי מפורסמים
אי אפשר להמציא אירוע כה טראומטי ולשחזרו תחת היפנוזה
בני הזוג הופנטו בנפרד ונחקרו בתהליך שארך מספר חודשים, ובמהלכו שוחזרו פרטי חטיפתם. במהלך ההיפנוזה נאלצו לעתים מספר אנשים לאחוז בבארני הצועק. מצב זה, אינו ניתן לזיוף ע"י שום הליך היפנוטי, וקשה לשער כי מישהו מסוגל להמציא אירוע כה טראומטי ולשחזרו תחת היפנוזה. בני הזוג הועמדו במבחן במשך חודשים רבים, אך לא ניתן היה לסתור את עדותם שהוצלבה פעם אחר פעם, וכל זאת בשעה שנחקרו בנפרד ותחת היפנוזה.

התברר כי הם נלקחו על ידי יצורים דמויי אדם, בעלי ראשי "אגס" ועיניים גדולות ביותר. הם הופרדו ונבדקו מספר בדיקות רפואיות, שחלקם לא היה מוכר אז, כגון נעיצת מחטים בבטנה של בטי (הליך זה, הדומה לבדיקת מי השפיר  וללפרוסקופיה כיום, פותח בשנות החמישים אך נכנס לשימוש באמצע שנות השישים). בדיקה זו איששה חלק מהנחות החוקרים, כי החוצנים מבצעים בדיקות שמטרתן גנטית, ושייתכן כי מטרתם היא יצירת בני כלאיים, או השגת מידע אחר. 

בין הממצאים הרבים שעלו מההיפנוזה, הייתה מפת כוכבים שבטי טענה כי ראתה בכלי הטיס. עד היום לא הוכח לחלוטין האם מפה זו תואמת מציאות קיימת של סידור כוכבים או לא.

עם גילוי מערכת הכוכבים "זטה רטיקולי" מספר שנים מאוחר יותר - ערכה החוקרת מרג'ורי פיש השוואה בין המפה ששרטטה בטי היל ומפת המערכת ומצאה דמיון מדהים בין המפות. דמיון זה הוא שהעניק לסיפור החטיפה של בני הזוג היל, את השם "תקרית זטה-רטיקולי".

רבים טענו כי סיפורם של בני הזוג היל מקורו בחלומות ובסיוטים שנבעו ממתח ולא מאירוע ממשי. בארני היל נפטר עוד בשנת 1969, ואילו בטי היל נפטרה בשנת 2004. הסימפטומים שאפיינו את חטיפתם חזרו על עצמם באירועי חטיפה אחרים.

חוקרים רבים ניסו לראות במקרה זה אירוע ייחודי ויוצא דופן, אולם דמיונו לאירועים נוספים מקשה על שלילתו והוצאתו מןהכלל. חוקרי עב"מים מהשורה הראשונה, כגון פרופ' אלן היינק וסטנטון פרידמן, חקרו אישית את המקרה, והגיעו שניהם למסקנה בדבר נכונותו. 
מפת כוכבי זטה-רטיקולי
שתי דמויות שנראו כילדים, עטויות בגד לבן
ביום שישי, ה- 24 באפריל 1964, בעת שנסע ברכבו בסוקורו, ניו-מכסיקו, שמע קצין המשטרה לוני זמורה פיצוץ. הוא הבחין בלהבה כחולה וזוהרת ומיהר למקום בו היה צריף לאחסון דינמיט.

כשהגיע למקום, ראה מה שחשב בתחילה לרכב לבן השוכב על צידו או במהופך. בסמוך לעצם ניצבו שתי דמויות שנראו כילדים, עטויות בגד לבן. אחד מהם פנה אליו לפתע בבהלה, משהבחין בו.

זמורה התקרב אליהם ברכבו, בעודו מודיע בקשר על תאונת דרכים אפשרית. ככל שקרב לעצם, החל להבין כי אין זה כלי רכב. בעודו אוחז במכשיר הקשר, החרישה שאגה את אוזניו. הוא היה במרחק של כ-15 מטרים מהעצם, כשלהבה כחולה פרצה מתחתיתו של העצם, והוא החל להתרומם באוויר, בעודו מותיר ענן אבק.

זמורה הבחין שהעצם עשוי מחומר מתכתי לבן דמוי אלומיניום, וצורתו אליפטית. סמל מוזר בצבע אדום היה חקוק על פניו ולא ניכרו בו פתחים כלשהם.
זמורה, שחשב שהכלי עומד להתפוצץ, החל לרוץ במורד הגבעה בעודו מבחין בכלי המתמרן מעל לבקתת הדינמיט, וחולף נמוך מעליה. הוא שב למכוניתו ויצר קשר עם משרד השריף.

בעקבות דיווחו, הגיעו למקום הסמל צ'אבז ותת-ניצב ג'ימס לאקי. תת-ניצב לאקי יצר קשר עם בסיס "וייט סנדס", הממוקם דרומית לסוקורו, והודיע על התקרית לסרן ריצ'ארד הולדר - האחראי על תחנת המעקב בבסיס הטילים במקום.
 
באתר הנחיתה התגלו וצולמו 4 טביעות בקרקע, ובסמוך התגלו כמה שיחים חרוכים. את האירוע בסוקורו חקר פרופ' אלן היינק, שקיבל את המידע מידיו של סוכן ה-FBI ארתור ברנס. היינק אימת את הנתונים והסיק כי מדובר באירוע ממשי.

למשטרה המקומית הגיעו שלושה דיווחים בלתי תלויים, מאנשים שצפו בלהבה מוזרה בשמים, וכן מהעדים פול קיס ולארי קרצר מהעיר דיבוקו, שטענו שראו כלי טיס מוזר הטס מעל הכביש המהיר. 
רב-סרן הקטור קווינטנילה, שעמד באותה תקופה בראש פרויקט "הספר הכחול", חשב שמדובר בכלי טיס ניסיוני של  נאס"א. מעניין לציין שגם ד"ר דונאלד מנזל (שהיה מראשי אנשי המדע בארה"ב, וגם חבר ב- MAJESTIC 12), שלח מכתב לפרופ' היינק ובו ניסה לשכנעו כי מדובר בבלון שבנו תלמידי בית ספר מקומי, במטרה לשים את זמורה ללעג.

מקרה זה  נותר ברישומי "הספר הכחול" כמקרה בלתי מפוענח. המקרה היה יוצא דופן גם בשל העובדה שמספר שבועות מאוחר יותר, נצפה אותו העצם בצרפת והמקרה תועד גם הוא.
איור של העצם בו נתקל זמורה

בפעם הבאה: בטי אנדרסון, טראוויס וולטון והחטיפה הכפולה במיסיסיפי
חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים

  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

חייזרים
תיק פתוח  
לרציניים בלבד  
קח אותי למנהיג שלך  
עוד...

כותבים אחרונים
אבולוציה עכשיו
אביתר שולמן
ארז שמיר
בארי לונג
גבריאל רעם
ד''ר דבורה צביאלי
דוד מיכאלי
יונתן לוי
מיכל גזית
ערן גולדשטיין
סקר
ג'וינט ומדיטציה
שילוב מנצח
חס וחלילה