 |
/images/archive/gallery/509/201.jpg זו לא הדרך למצפה רמון. כביש 375 – כביש החוצנים המהיר
 |
|
|
|
|
|
|
| אי שם במעמקי מדבר נבאדה, תחת מעטה אבטחה כבד, באזור שאף אחד לא מורשה להיכנס אליו למעט נשיא ארה"ב, מתקיימים מפגשים בין חוצנים לאנשי ממשל. גילי וחנן על "אזור 51". חלק א' |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בכל בוקר מימות השבוע מגיעים למעלה מ-500 איש לטרמינל השמור בדרום שדה התעופה מק'קארן של העיר לאס וגאס, משם הם ממריאים בצי קטן של מטוסי בואינג 737 בלתי מסומנים, בדרכם ליעדם - אחד האתרים הסודיים ביותר עלי אדמות.
"ארץ החלומות", "אגם גרום", "הקופסה", "חוות גן עדן" ועוד, הם רק חלק מהשמות שהוענקו למתחם העצום השוכן במדינת נבאדה בארה"ב, והמוכר בשם "אזור 51". הכינוי ניתן, ככל הנראה, בשל הימצאות האזור במשבצת שמספרה 51, במפות צבאיות ששורטטו בעבר.
 |
| מוצץ העיזים |
|
השחתות בעלי חיים נעשו גם בכלבים, חתולים, שועלים, עכברים ואפילו דולפינים. יש מי שמאמין שהצ'ופקאברה, בעל חיים חוצני-תבוני שהגיע לכדור הארץ לפני עידנים, הוא שאחראי לתופעה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
מדובר במתקן כה סודי, עד שעצם קיומו מוכחש גם על ידי הרשויות הפדרליות. בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש האזור למטרות אימוני ארטילריה והפצצות. בשלהי 1955 הוכשר המקום כאתר לניסוי מטוסי הריגול 2U מתוצרת לוקהיד. מאז ועד היום, עבר המתחם התרחבות עצומה והפך להיות אתר הניסויים לכלי טיס בטכנולוגיה המתקדמת ביותר בעולם. ביניהם Sr-71 (הציפור השחורה), מטוס הקרב החמקן F-117, המפציץ החמקן מתוצרת נורת'רופ B-2, מטוסי פרויקט "אורורה" (שעצם קיומם עדיין מוכחש נמרצות), וכפי הנראה גם כלי טיס חוצניים.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/509/188.jpg
שלט רשמי בכביש 375 המוביל לאזור 51 |
|
שלט רשמי בכביש 375 המוביל לאזור 51 |
|
|
|
 |
|
 |
|
הכביש החוצני המהיר
|
|
|
 |
|
|
|
הפרשה שהעלתה את "אזור 51" לתודעת הציבור לראשונה הייתה עדותו של מהנדס אווירונאוטיקה בשם בוב לזאר. לזאר טען כי נשכר ע"י ממשלת ארה"ב על מנת להנדס-לאחור ספינות חוצניות שהתרסקו בתחומי ארה"ב. לטענתו של לזאר, תשע ספינות דמויות דיסק הוטסו במתקן סודי ביותר באזור אגם פאפוס, מרחק 17 ק"מ מאגם גרום.
ברבות השנים נצפו תופעות חריגות רבות מעל אזור 51 – בכללן הופעה מרובה של עב"מים, אורות מסתוריים ורעשים בלתי שגרתיים.
ישנן ראיות נסיבתיות רבות התומכות בכך שבאזור נעשים ניסויים בכלי טיס היפר-סוניים (במהירות של מאך 5 ומעלה), טכנולוגיית אנטי-כבידה, מסוקים חמקנים, מערכות לשליטה על מזג האוויר, הסוואה מוחלטת ומערכות נשק המבוססות על קרני פרוטונים - פיתוחים שהם קרוב לוודאי תוצר הינדוס לאחור של טכנולוגיה חוצנית.
בשלושת המאמרים הקרובים ננסה לעמוד על טיבה של "ארץ החלומות", לעמוד על עדותו של בוב לזאר, ולפענח מה באמת מתרחש מאחורי מסך האיפול הכבד המוטל מזה למעלה מ-40 שנים על המקום.
אזור
51 משתרע על שטח של כ-155 קמ"ר במחוז לינקולן, והינו חלק מהמתחם העצום בסך 12,139 קמ"ר של בסיס חיל האוויר הגדול ביותר בארה"ב, "נליס". מערבית לאזור 51 שוכן "אזור הניסויים של נבאדה" – מקום בו עורך צבא ארה"ב חלק גדול מהניסויים בכלי נשק גרעיניים.
האזור עצמו מורכב מחלק גדול של עמק המהגרים הרחב, ותחום ע"י הרי גרום ופאפוס מדרום ומצפון, כשבמרכזו שוכן אגם גרום – אגם אלקאלי יבש בקוטר של 5 ק"מ.
בפינתו הדרום מזרחית של האגם נמצאים בסיס צבאי גדול ושני מסלולי המראה עשויים בטון – אחד מהם נמשך עד לתוך ערש האגם.
הישוב הקרוב ביותר לאזור 51 הוא העיירה רייצ'ל, הנמצאת במרחק 3 שעות נסיעה בלבד מהעיר לאס וגאס. שמו של כביש 375 המוביל מרייצ'ל אל אזור 51, שונה באופן רשמי על ידי הממשל בנוואדה ל-Extraterrestrial Highway - הכביש החוצני המהיר, אולם כבר במרחק של 50 ק"מ מהאזור, יתקל התייר הסקרן בשלטים מאיימים אודות האזור הצבאי הסגור שלפניו, והסכנות הצפויות לו במידה ולא ישעה לאזהרות.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/509/191.jpg
מטוס ה SR-71 שגם קיומו הוכחש  |
|
מטוס ה SR-71 שגם קיומו הוכחש |
|
|
|
|
|
|
|
מחלקת הבואשים
|
|
|
|
|
|
|
ראשיתו של אזור 51 באפריל 1955, עת טוני לה-וייר, טייס הניסוי של חברת "לוקהיד" יצא לאתר אזור ניסויים נידח עבור מטוסי ה-U2, בהוראתו של קלי ג'ונסון, מפתח המטוס. לאחר שלה-וייר איתר את אגם גרום, הוחלט בעזרת ה-CIA לבנות מסלול תעופה בקצהו הדרומי של האגם - כך החלה מלאכת הקמת האתר בניצוחה של "מחלקת הבואשים" של לוקהיד – צוות העילית של מוחות החברה, המופקד על הפיתוחים הטכנולוגיים המתקדמים והסודיים ביותר עד ימינו.
שלושה חודשים מאוחר יותר, הסתיימו עבודות הבנייה ב"חווה", בעלות כוללת של 800 אלף דולר. ב-24 ביולי נשלח אב הטיפוס של מטוס ה-U2 למקום, ובארבעה באוגוסט התרחשה טיסתו הראשונה מעל לאגם.
ב-19 באוגוסט אותה שנה הורה הנשיא אייזנהאואר לראשונה לסגור את המרחב האווירי סביב אגם גרום בטווח של 8 מיילים ימיים (כ-15 ק"מ).
ב-20 ביוני 1958, הנפיק עוזר שר הפנים רוג'ר ארנסט את הוראת קרקע 1662 להלאמת 100 קמ"ר לשימוש "הוועדה האטומית בקשר עם האתר הניסויי שבנבאדה". האזור שהולאם, יצר את המסגרת סביב הבסיס שבאגם גרום, תחת תחום האזור האווירי המוגבל.
בספטמבר 1960 התחילה הרחבה מסיבית של מתקני אגם גרום בחסות ה-CIA, שהסתיימה ארבע שנים מאוחר יותר.
ב- 15 בינואר 1962, הורחב אזור הסגר האווירי לטווח של 22 מייל ימיים (כ-40 ק"מ) – זמן קצר לאחר מכן התחילו הניסויים במטוס ה- 12A , שבתוך חודשיים מצליח להגיע למהירות שיא של מאך 3.
באוגוסט 1968, צילמו אנשי הרשות הגיאולוגית האמריקנית תצלום אווירי מעל אזור 51. הצילום היה זמין לציבור עד שנת 1994 עת נאסר לפרסום ע"י ממשלת ארה"ב.
במהלך כל אותן שנים ולאחריהן מתרחבים הניסויים בכלי טייס במקום, לרבות המטוסים החמקנים: SR-71 (בלקבירד), F-117 ועוד.
בנובמבר 1977 מגיע אב הטיפוס הראשון של מטוס ה F-117 לאגם גרום, חודש לאחר מכן הוא טס לראשונה בשמי המתקן.
במרץ 1984, מספח הצבא שטח ציבורי נוסף של כ-280 קמ"ר למתחם גרום. בשימוע קונגרס שנערך כחמישה חודשים מאוחר יותר, הודה נציג חיל-האוויר ג'ון רייטהאוס, כי לצבא לא היתה כל זכות חוקית להלאמת השטח, אולם ההחלטה נעשתה בדרגים גבוהים בהרבה מזו שלו. הוא הסכים לפרט אך ורק בשימוע בדלתיים סגורות, ואין מידע נוסף בעניין.
מעניין לציין כי שנתיים לאחר מכן נתגלה בתקציב הפנטגון סעיף מסתורי העונה לשם "אורורה", ולו הוקצו מיליארדי דולרים. הסברה היא שההרחבה הפתאומית של אזור 51 ותפיסת השטחים ע"י חיל האוויר, נעשו כהכנה לטיסות ניסוי של מטוס הריגול, שבקיומו אין ממשלת ארה"ב מודה עד עצם היום הזה. כך או כך, הקונגרס אישר רשמית ב- 1987 את סיפוח השטחים הציבוריים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בוב לזאר. מהנדס-לאחור ספינות חוצניות
|
|
/images/archive/gallery/509/184.jpg
שלט אזהרה |
|
|
|
|
|
|
|
|
אין כניסה!
|
|
|
|
|
|
|
בספטמבר 2003 מאריך הנשיא בוש את תוקף צו האיפול החל על "איזור 51" ומתקניו, וקובע שהאזור ימשיך להישאר חסוי וחסין מדיווח לכל רשות, לרבות הסוכנות לאיכות הסביבה.
"אני מוצא זאת כאינטרס עליון לארה"ב…", כך כתב הנשיא במזכרו למנהל הסוכנות, "לפטור את בסיס חיל האוויר שליד אגם גרום ממסירת פרטים באשר לפעילות המתנהלת במתקניו".
באזור 51 מפטרלים בקביעות אנשי כוחות בטחון אנונימיים המצוידים בציוד מעקב מתקדם. חיישנים אלקטרוניים מזהים כל תנועה בכבישים ובדרכי העפר המובילות אל המתקן, ומסוגלים להבדיל בין בני אדם לבעלי חיים.
המרחב האווירי שמעל לשטח "אזור 51" הוכרז כמרחב אוויר סגור מאז שנות ה-60 וכל תנועה אווירית אזרחית ו/או צבאית סטנדרטית מעליו, אסורים בתכלית האיסור. המתחם מוגן ע"י תחנות רדאר, העוקבות בקפדנות אחר תנועת המטוסים באזורים הסמוכים, ומסוקי HH-60 חגים בקביעות באוויר. אורחים מוזמנים המגיעים למקום מלווים במסוקים וחיילים חמושים. אפילו טייסים המתאמנים בבסיס נליס אינם מורשים להיכנס למתחם אגם גרום, ונמצאים תחת פיקוח ומעקב מתמידים של סוכני המודיעין הצבאי.
שלטי אזהרה מאירי עיניים מופיעים כבר במרחק של עשרות קילומטרים לפני המתחם עצמו, והמפגשים עם אנשי האבטחה של אזור 51 עשויים להסתיים, במקרה הטוב, בקנסות גבוהים של מאות דולרים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/509/185.jpg
מטוס אורורה. אילוסטרציה |
|
|
|
|
|
|
|
|
אסור לצלם
|
|
|
|
|
|
|
לא מעט עיתונאים ואנשים סקרנים שהגיעו לתחומי האזור דיווחו על כך שזכו ל-"ביקורי המשך" של אנשי ה-FBI. צילום המתקנים אגב עשוי לגרור אחריו עיכוב וחקירה מקפת.
צילומי לווין אסורים אף הם מעל האזור, וכל צילומי הלוויין באינטרנט מצונזרים או מספקים רזולוציה נמוכה ביותר.
אחת התקריות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של האזור, נגעה לצילומים בלתי מאושרים שנעשו "בטעות" מתחנת החלל סקיילאב. יחד עם זאת, לווין רוסי הצליח לצלם את האזור עוד בשנת 1968 והתמונות זמינות לציבור עד עצם היום הזה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/509/189.jpg
1968. צילום הלווין הרוסי |
|
|
|
|
|
|
|
|
אז מה באמת קורה באזור 51?
|
|
|
|
|
|
|
ממשלת ארה"ב אינה מודה מפורשות בקיומו של המתקן בגרום לייק, אולם היא גם אינה מכחישה זאת.
אגם גרום אינו מופיע במפות אמריקניות ציבוריות, גם מפות השירות הגיאולוגי האמריקני מצונזרות, ומציגות את המתחם כחלק מבסיס חיל האוויר נליס.
אפילו רשויות המס אינן מורשות להיכנס לאזור לשם עריכת שומה לקבלנים שנכסיהם נמצאים באתר.
התמונה המצטיירת אפוא היא כי "אזור 51" הינו מתחם עצמאי בתוך מדינת ארה"ב, שאינו כפוף לשום גורם או רשות חוק, למעט נשיא ארה"ב עצמו.
ההנחה הרווחת היא כי אזור 51 משמש כמקום אחסון, בחינה, והנדסה-לאחור של ספינות חוצניות שהתרסקו, כולל הממצאים שנמצאו בהתרסקות ברוזוול-1947 (וחקר החוצנים - הן אלו שנמצאו בחיים והן אלו שמתו מאוחר יותר), ובניית כלי טייס בהתבסס על טכנולוגיה זו.
השערות נוספות נוגעות לכך שהאזור משמש למעשה כמנחת וכמקום מפגש בין חוצנים לבין אנשי הממשל והצבא, או לפיתוח כלי נשק אקזוטיים דוגמת אמצעי לוחמת מזג אוויר (כפי שמיוחס גם למתקן HAARP שבאלסקה).
יחד עם זאת, השערות אחרות גורסות כי למעשה מאז אמצע שנות התשעים, הועברה כל הפעילות הסודית מהאתר אל מתקנים אחרים במדינת יוטה וכי האיפול והאבטחה הכבדים מסביב לאזור 51 הם בבחינת הטעיה מכוונת.
בפעם הבאה: התצפיות מעל אגם גרום ופרויקט "אורורה" - מטוס חשאי בטכנולוגיה חוצנית. | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
