 |
/images/archive/gallery/626/853.jpg חוקר חייזרים.
Rafaria 100, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| להיות חוקר עב"מים זה מקצוע מסוכן. מסוכן מאוד. גם תוחלת החיים לא משהו. גילי וחנן על מותם בנסיבות מסתוריות במיוחד של כמה מחוקרי העב"מים המופרסמים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם זה מסוכן להיות חוקר עב”מים? כנראה שכן. התדמית המבודחת אותה מדביקים רבים לתופעה ולחוקריה, שונה מאוד מהמציאות. במהלך השנים מצאו את מותם מאות חוקרי עב"מים, עיתונאים, סופרים ומדענים שעסקו בתחום, ומי שהיו עדים לאירועי עב"מים - מרביתם בנסיבות מסתוריות ומחשידות.
 |
| ימי הרדיו |
|
החוקרים בפרוייקט SETI הבזבזני מאמינים, משום מה, שחייזרים משתמשים כמונו בגלי רדיו. גילי שכטר וחנן סבט סוקרים את החובבנות של הקהילה המדעית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
לפנות בוקר ה-22 במאי 1949 צנח אל מותו מהקומה ה-16 של בית החולים הצבאי "בתסדה" מי שהיה מזכיר ההגנה הראשון של ארה"ב, ג'יימס וינסנט פורסטול, שם אושפז בשל מה שהוגדר כדיכאון עמוק. מותו אפוף המסתורין, שלא פוענח עד ימינו, הביא לסופה את אחת הפרשיות הראשונות של עידן חקר העב"מים המודרני.
פורסטול היה מקובעי המדיניות הראשיים בכל הנוגע לחקר העב”מים הממוסד, שהחל לאחר תקרית רוזוול. האיש נמנה על חברי ה-Majestic-12 המקוריים, ויש הסוברים שהתמוטטותו הנפשית נבעה מחשיפתו למידע אודות עב”מים וחוצנים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דמות מסוכנת, בלתי יציבה ובעלת ידע רלוונטי
|
|
|
 |
|
|
|
בעקבות מספר תקריות עב"מים יוצאות דופן, שנחקרו ע"י פאנל הייעוץ המדעי של חיל האוויר בלוס אלאמוס, הוחלט ב-1948 כי הנושא הינו בעל חשיבות גבוהה ביותר, ושמדובר בכלים חוצניים (ולא רוסיים, כפי שחשדו). פורסטול עצמו, כמי שניצב במרכז זירת האירועים הללו, החל לגלות סימנים של הפרעות נפשיות, והפך לנטל מסוכן ובלתי צפוי על מעסיקיו.
פרט לטענותיו שמתבצעים אחריו מעקבים, אותם ייחס לגורמים שונים, הרי שפורסטול נחשב ל"אויב" על ידי מזכיר חיל האוויר דאז, סטיוארט סימינגטון. שיחה שערך סימינגטון עם פורסטול, תוך נסיעה משותפת לפנטגון, היוותה את הקש ששבר את גב הגמל. מספר שעות לאחריה החל פורסטול לטעון כי סופו קרב, הוא איבד אחיזה עם המציאות ואושפז זמן קצר לאחר מכן. מה אמר (או עשה) סימינגטון לפורסטול שערער אותו סופית, איננו יודעים, אך ישנה לפחות עדות של איש צבא בכיר אחד, הגנרל ארתור אקסון, המקשרת
בין סימינגטון לבין קבוצת "פיקוח על עב"מים". בראיון מ-1990 טען אקסון שסימינגטון נמנה על קבוצה שכונתה ה"Unholy-Thirteen", שחבריה היו מעורים בחקר העב"מים. סימינגטון ראה בפורסטול דמות מסוכנת, בלתי יציבה ובעלת ידע רלוונטי, ולכן יתכן שהחליט לחסלו.
מותו של פורסטול היה האירוע המוכר הראשון, אך לפניו התחוללו עוד כמה מקרי מוות והיעלמויות בלתי מפוענחות, של מי ששמם נקשר לעב"מים וחוצנים. די אם נזכיר למשל את האחות שנכחה בנתיחת החוצנים מרוזוול, ושעקבותיה נעלמו.
אופן מותו של פורסטול לא היה חריג. ב-1948 חוסל העיתונאי ג'ורג' פולק ע"י גורמי צבא לאחר שחשף שחיתות פנימית, וב-1953 "צנח" אל מותו מהקומה העשירית במלון סטטלר שבניו יורק, מומחה הנשק הביולוגי, פרנק אולסן. ה-CIA טען שהוא התאבד לאחר נטילת מנת יתר של LSD, אך עדויות מוכיחות שהוא הפך ל"סיכון בטחוני" בעיני מעסיקיו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/626/505.jpg
ג'יימס פורסטול |
|
|
|
|
|
|
|
|
חניקה באמצעות קטטר
|
|
|
|
|
|
|
ב-1971 כתב הסופר והחוקר הנודע אוטו ביינדר תחקיר למגזין "סאגה" בו תאר את ממצאיו ב-137 מקרי מוות של חוקרי עב"מים שחקר בעצמו. המקרים כללו התקפי לב לכאורה, עלייה חשודה במחלות סרטן ובעיקר - רציחות בלתי מפוענחות.
המסקנות היו ברורות: אורח חייו של חוקר העב”מים הממוצע והרציני מסוכן, ותוחלת חייו קצרה יחסית לממוצע הלאומי. קצרה היריעה מלהכיל את סיפור מותם הידוע מראש של אותם חוקרים, ולכן נסקור רק מקרים בודדים ומפורסמים.
העב"מולוג פיל שניידר, גיאולוג ומומחה לחומרי נפץ, עבד לטענתו ב-13 מתוך 129 המתקנים התת קרקעיים שנבנו על ידי ממשלת ארה"ב, שאחד מהם הוא המתקן הביו-הנדסי בדולצ'ה ניו-מקסיקו. זמן קצר לפני מותו, טען שניידר בראיונות מצולמים שבמתקנים אלו הועסקו יחדיו חוצנים אפורים וטכנאים אמריקניים. לדבריו, נעשו מספר ניסיונות להתנקש בו, ולכן הצהיר שהוא "מסומן" ולא נותר לו זמן רב לחיות.
שניידר גרס שממשלת ארה"ב חתמה ב-1954 עם האפורים הסכם שכונה "הסכם גרנדה", וכי מרבית טכנולוגיית כלי הטיס החמקניים היא תוצר הנדסה-לאחור של כלים חוצניים. כמו כן טען כי בידי ממשלת ארה"ב מתקן המסוגל לחולל רעידות אדמה באמצעות פולסים. לדבריו, הדמוקרטיה שכה אהב נעלמה ואיננה ואת מקומה תפסו טכנוקרטיה וממשלת צללים. שניידר האמין שכל חבריו נרצחו בתוך 22 שנים - שמונה מקרים נקבעו כהתאבדויות.
בין אם דבריו של שניידר נכונים ובין אם לאו, אין ספק שהוא היווה מקור התעניינות ומעקב ל-FBI ול-CIA. לדברי אלמנתו, סוכנים סרקו את ביתם זמן קצר לאחר מותו והחרימו כשליש מתצלומי המשפחה. פיל שניידר נמצא מת כתוצאה מחניקה באמצעות קטטר ב17- בינואר 1996.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מכתב התאבדות מפוברק ושבץ מוחי בלתי סביר
|
|
|
|
|
|
|
רון רומל, סוכן מודיעין חיל האוויר לשעבר ומו"ל מגזין”Alien-Digest”, התאבד לכאורה בירייה ב-6 באוגוסט 1993. למרבה הפלא, בדם שנמצא על האקדח, לא נמצאו טביעות אצבעות ומכתב ההתאבדות שהשאיר נכתב על ידי אדם ימני, בעוד שרומל היה שמאלי. עותקי המגזין, שכמעט בלתי ניתנים להשגה כיום, עסקו בנושאים "רגישים" במיוחד כמו יחס הטורף-נטרף בין חוצנים ובני אדם והשימוש בבני אדם כמקור מזון. אחד מחבריו הטובים של רומל היה פיל שניידר המנוח, והם אף עבדו יחדיו.
סגן-מנהל MUFON לשעבר, רון ג'ונסון, נפטר לכאורה משבץ פתאומי בו לקה במהלך הרצאה, בתשיעי ביוני 1994. עדים סיפרו כי שמעו גניחה קצרה, ומשהודלקו האורות, ג'ונסון נמצא ללא רוח חיים בכיסאו. פניו היו סגולים ומאפו בעבע דם, בעוד הוא אוחז בפחית משקה ממנה לגם. ג'ונסון היה אדם צעיר ובריא, וזמן קצר לפני מותו עבר בהצלחה בדיקות רפואיות מקיפות. לכן לא סביר, בנסיבות אלו, כי לקה בשבץ.
בחינת עבודותיו האחרונות של ג'ונסון מעלות חשד שמותו לא היה טבעי; ג'ונסון עסק במחקר מערכות הנעה של עב"מים במכון ללימודים מתקדמים. לפני כן הועסק בצוות חשיבה פרטי בטקסס, שבראשו עמד הרולד פטהוף - פיזיקאי שעסק במכניקת הקוואנטים והוביל בשנות ה-70 וה-80 את מחקר ה-CIA בנושא יכולות פארא-נורמליות.
רון ג'ונסון היה בעל סיווג בטחוני גבוה ונדד תכופות בין סאן אנטוניו שבטקסס לבין וייט-סאנדס שבניו מקסיקו, שם נערכו ניסויים בליסטיים למכביר. כמו כן השתתף ג'ונסון בשתי ועידות חשאיות של NATO - אחת מהן, על פי השמועות, עסקה בתקשורת חוצנית. נראה היה כי ג'ונסון היה "משרתם של שני אדונים", ושילם על כך בחייו.
תוצאות הניתוח שלאחר המוות נותרו בלתי פתורות, כמו גם סיבת המוות הרשמית. האם חוסל ג'ונסון באמצעות רעל עצבי מהיר וקטלני? רוב הסיכויים שכן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מותו של הקפטן
|
|
|
|
|
|
|
ב-1977 פקד גל עב"מים את האי קולארס שבאמזונס. במקום נצפו עב"מים מכל הסוגים שגרמו לפגיעות פיזיות ובמספר מקרים אף למוות. האירועים נמשכו כחודשיים. צבא ברזיל החיש לאזור את חיל האוויר והורה על פתיחת חקירה. הקפטן אורנגה הולנדה, איש חיל האוויר, מונה למפקד המבצע, שכונה "מבצע צלחת".
אנשי הצבא שהגיעו למקום נתקלו באותם עב"מים והחלו לתעד אותם. לאחר כארבעה חודשים התקבלה פקודה להפסיק מיידית את המחקר. תוצאות המחקר החלקי הניבו כ-300 תצלומים ליליים, 15 שעות סרטי וידאו, ודו"ח בן 500 עמודים. מרבית המידע נותר חסוי עד ימינו, פרט למספר תצלומים ומעט פרטים ששוחררו ב-2005.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/626/491.jpg
אורנגה הולנדה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקפטן פרש ב-1992, אך המראות והמחקר שערך רדפו אותו גם לאחר פרישתו, וגרמו לו לדיכאון. ב-1997 העניק ראיון מצולם לשני חוקרי עב"מים ובו הציג איורים ופירט מעט מהמאורעות שרדפו אותו. כמו כן, חשף הקפטן את ידו ובתוכה מה שנראה כשתל תת-עורי מסוג כלשהו. לטענתו, שתל זה הוחדר לאחר מפגש ישיר עם חוצנים. היה זה הראיון הראשון והאחרון אותו העניק. כחודשיים לאחר מכן נמצא הקפטן מת בביתו, כשעניבה כרוכה לצווארו. איש אינו מוכן לקבל את ההנחה שהוא שם קץ לנפשו, ורעיון זה נדחה על ידי כל חוקרי העב”מים שחקרו הן את הקפטן והן את המאורעות בקולארס. לטענתם, קפטן הולנדה נרצח בשל חשיפת חלק מהמידע אותו נצר בליבו שנים רבות.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/626/492.jpg
איורי חלק מעב”מים בקולארס |
|
איורי חלק מעב”מים בקולארס |
|
|
|
|
|
|
|
האיש הכי מסוכן באמריקה
|
|
|
|
|
|
|
המקרה המפורסם מכולם הוא ללא ספק מותו של חוקר העב"מים, הסופר, שדרן הרדיו, תיאורטיקן הקונספירציות, המיליטנט, ומי שהוגדר על ידי ממשל קלינטון כ"איש הכי מסוכן בארה"ב" - מילטון וויליאם קופר.
קופר, שהיה בעברו איש מודיעין בצי האמריקני ואיש חיל האוויר, טען שמשנות ה-40 התרסקו כלי טייס חוצניים על פני כדור הארץ וכי לממשלת ארה"ב הסכם עם החוצנים האפורים. קופר טען ששר ההגנה פורסטול חוסל בשל כוונתו לחשוף את האמת בנוגע לחוצנים ולהסכם, שכן חש שהציבור חייב לדעת את האמת ולא יכול היה לחיות מוסרית עם הסוד.
ההסכם לטענתו הופר בגסות על ידי החוצנים, שחטפו בני-אדם והשחיתו בקר בניגוד למוסכמות. קופר פירט מקומות ותאריכי התרסקות של כלים חוצניים. לדבריו, הוא קרא במו עיניו את כרך 13 של פרויקט Grudge, שמעולם לא פורסם לציבור, ומתוכו דלה את האינפורמציה. שבועות ספורים לפני מותו טען קופר שבידיו מסמכים להוכחת דבריו וכי הוא מתכוון לפרסמם.
ב-5 בנובמבר 2001 הסתער צוות ימ"מ על ביתו שבאריזונה, בעקבות צו מעצר שהוצא נגדו בגין איומים לכאורה שהשמיע נגד אדם לא ידוע, ושזהותו מעולם לא פורסמה. לטענת המשטרה קופר התנגד למעצר, פרץ ברכבו מחסום וירה ופצע את השוטרים, ולכן לא נותרה ברירה אלא להשיב אש ולהרגו. איש מעולם לא הסביר מדוע נדרשה יחידת ימ"מ שלמה על מנת לעצור אדם בודד בעוון איום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא בריא לעסוק בתחומים שהשתיקה יפה להם
|
|
|
|
|
|
|
לסיום נציין גם את ד"ר ג'יימס מקדונלד, שניסה לשכנע את הקונגרס לבצע חקירה בנושא העב"מים, וכביכול ירה בעצמו זמן קצר לאחר מכן; האסטרונום מיל ג'סופ, שהיה הראשון לחשוף את פרשיית "ניסוי-פילדלפיה" וכביכול התאבד, למרות שנסיבות מותו ונתיחת גופתו מעידים את ההפך מכך; העיתונאי ג'ון מרפי, שחקר וחשף את פרשת קקסבורג ב-1965, ונהרג בתאונת דרכים מסתורית; חוקרות העב”מים אן ליווינגסטון וקרלה טורנר, שלקו בסרטן שחלות מהיר וקטלני מאותו סוג; והעיתונאית דורותי קיליגן, שסיקרה פגישה חשאית של בכירי הצבא ונמצאה מתה זמן קצר לאחר מכן כתוצאה משילוב של נטילת אלכוהול וכדורי הרגעה.
אין ספק - חקר עב”מים הנו עיסוק מסוכן. ומן הראוי לציין כי המקרים הנ"ל הם קצה קצהו של הקרחון. התפתחות האינטרנט יתכן וסייעה לחלק מחוקרי העב"מים לשמור על חייהם, בשל הפרסום המהיר והעולמי של מידע, אך עד היום רבים מהחוקרים וארגוני חקר העב"מים, נמצאים תחת מעקב מתמיד.
מי עומד מאחורי מעשים אלו? האם סוכנויות הביטחון הממהרות לנטרל כל גורם מאיים? או שמא גורמים פרטיים שאינם מעוניינים בהפצת המידע לציבור? או שמא קבוצות מנוגדות אינטרסים של חוצנים?
ואולי פועלים כאן כמה כוחות במקביל - חלקם בשיתוף פעולה וחלקם זה כנגד זה? כך או כך, דבר אחד ברור - לא בריא לעסוק בתחומים שהשתיקה יפה להם. יותר בטח, כפי שנוהגים האקדמיה הממסדית, הממשל והתקשורת הפופולרית, לבטל את התופעה כמזויפת, הזויה וחסרת בסיס.
בפעם הבאה: "עקבות מהחלל" - ממצאים פיזיים של עב"מים וחוצנים.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
