 |
/images/archive/gallery/469/989.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| היום ימלאו 60 שנה להתרסקות בבסיס רוזוול. המחלוקת סביב המקרה רק גוברת לאחר שהשבוע פורסם תצהיר של קצין שטוען שראה במו עיניו את העב"ם ואת גופות החייזרים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההתרסקות ברוזוול, שמחר, ברביעי ביולי, ימלאו 60 שנה להתרחשותה, מהווה את תחילתו של עידן חקר העב"מים המודרני.
תחילתו של הסיפור ימים ספורים לאחר שהטייס קנת ארנולד נתקל בעב"מים דמויי צלחת באזור הרי הקסקייד שבוושינגטון. נקודות חשודות החלו להופיע במערכות הראדאר בבסיס יחידה 509 ברוזוול, אזור ניסוי הטילים White Sands ובמתקן הניסויים הגרעיניים באלמגורדו. הצבא הכריז על כוננות על. התצפיות, שנמשכו מספר לילות, הדאיגו את מפקדי הצבא, מפני שבמקום שכנו מתקני הצבא הסודיים והחשובים ביותר לא רק בארה"ב אלא בעולם כולו.
 |
| היום שאחרי רוזוול |
|
גילי שכטר וחנן סבט על היום בו שונתה ההיסטוריה של חקר העב''מים ועל תחילתו של הטיוח הגדול |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בערב יום העצמאות האמריקני, ה-4 ביולי 1947, חזרו הנקודות להופיע על מסכי הרדאר. אחת הנקודות נעלמה לרגע, המסך הואר באור לבן, ואז הכל דעך - אות לפיצוץ והתרסקות של שני כלי טיס – אחד התפוצץ מעל חוות בראזל, באזור קורונה, והשני פגע בקרקע בשלמותו באזור סן-אוגוסטין. על פי עדויות, במקום זה נלכדו גם נוסעי כלי הטיס - חוצנים חיים ומתים.
תוך דקות מהיוודע דבר ההתרסקות, החל חיפוש במדבר אחר שברי כלי הטיס. לפנות בוקר ה-5 ביולי, הגיעו כוחות הצבא למקום, המומים ממה שנגלה לעיניהם: כלי טיס מרוסק חלקית ובו חוצנים מתים, וכן שני חוצנים חיים, שאחד מהם נורה כשטיפס על גבעת עפר. השברים נאספו במהירות וגופות החוצנים הובהלו לבית החולים הצבאי.
האיכר מאק בראזל, שהתגורר בחווה, מצא על אדמתו שרידים מוזרים מפוזרים על פני שטח רחב ממדים. בעקבות דיווחו של בראזל, הגיע לחווה רס"ן ג'סי מרסל, קצין המודיעין של יחידת ההפצצה 509 והחל לאסוף ממצאים.
על פי עדות בנו של בראזל, שכניו ובני משפחת מרסל , באתר נמצאו שברי חומר בלתי מוכר וחריג בהתנהגותו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התרסקות בלון לא הייתה גוררת אחריה מהומה כה רבה
|
|
|
 |
|
|
|
ב-8 ביולי החליט מפקד בסיס חיל האוויר רוזוול, הקולונל בלאנצ'ארד, לפרסם הודעה רשמית לתקשורת אודות כלי הטיס החוצני שהתרסק. הדיווח שודר בתחנת הרדיו המקומית, פורסם בעיתונות, והחל לצבור תאוצה אדירה בכלי התקשורת. לאחר זמן קצר ביותר, הכחישו ראשי הצבא את הידיעה ויצאו בהצהרה שהיה זה זיהוי מוטעה של בלון מטאורולוגי. ג'סי מרסל התבקש להחזיר מיידית כל פריט וכל שבר שנמצא ברשותו, אזרחים שהיו מעורבים באירוע אוימו על חייהם והוזהרו פן יפצו את פיהם, וחלקם "נעלמו". תקרית רוזוול הושתקה במלואה, נשכחה והוכחשה.
כ-30 שנים עברו עד שתקרית רוזוול פורסמה בשנית, אותרו העדים, ביניהם הקולונל דובוס וג'סי מרסל, והעובדות החלו להיחשף. העדויות אישרו התרסקות שני כלי טיס חוצניים במקום, מציאתם של בין 4 ל-9 גופות וחוצנים חיים, והוכח כי האירוע טויח. תודות למחקרם של חוקר העב"מים והפיזיקאי סטנטון פרידמן ומומחה התעופה והכתב המדעי דון ברלינר, החלו להיחשף עובדות רבות התומכות בתיאוריית הקשר וההסתרה של ממשל ארה"ב. המידע ראה אור בספרם המשותף "Crash at Corona".
בשנות התשעים בחר הממשל האמריקאי בסיפור טיוח חדש - "פרויקט מוגול". הפעם נטען שברוזוול התרסק בלון ריגול
סודי ביותר, שמדד קרינה מפיצוצים גרעיניים מרוחקים. הטענה הופרכה - פרויקט "מוגול" לא היה כה סודי כמתואר; בלונים רבים שהתרסקו התגלו בשנים אלו, על הבלונים הייתה כתובת להחזרה, בלונים אינם נוטים להתפוצץ ולפזר שברים על פני שטחים עצומים, וכמובן שקציני המודיעין וראשי הצבא במקום היו מודעים היטב לפרויקט זה. התרסקות בלון לא הייתה גוררת אחריה מהומה כה רבה.
ב-1995, בעקבות חקירת משרד החשב הכללי של ארה"ב, התגלה כי כל מסמכי התקשורת היוצאת מבסיס חיל האוויר רוזוול, בין 1946-1949, הושמדו לפני שנים רבות - למרות שהיו אמורים להישמר. בנוסף נמצאו יומני הטיסה המעידים על הגעתם של אנשי צבא בכירים לאזור רוזוול, הוכחה נוספת לטיוח האירוע.
בין 1947 ל- 1969 הוקמו ועדות ומיזמים שלכאורה מטרתם הייתה חקירת תופעת העב"מים, אך רובם נועדו לטייח עובדות ולמסור מידע מוטעה לציבור, ביניהם הפרויקטים SIGN GRUDGE; TWINKLE ו- BOOK BLUE.
בעקבות אירוע רוזוול הוקם גוף סודי, ה- Majestic-12 (שניים-עשר המלכותיים), שהיה כפוף ישירות לנשיא ארה"ב, ונוסד על מנת לחקור את נושא העב"מים, לפקח על פעולות הטיוח, ולפענח את הטכנולוגיה החוצנית.
בספרו "היום שאחרי רוזוול", טען קולונל פיליפ קורסו כי הייתה זו תחילת הפרשה, בה קבוצה קטנה של קציני מודיעין שינתה את מהלך ההיסטוריה האנושית.
כיום, 60 שנים לאחר פרשיות אלו, אנו נמצאים בעיצומו של עידן החשיפות. פרט לפעילותו של פרויקט החשיפה (PROJECT DISCLOSURE) החושף מאות עדים שרובם ככולם אנשי מדע, צבא וממשל שעסקו ישירות בתחום העב"מים והחוצנים, הרי שממשלות בריטניה, צרפת וצ'ילה, החלו לחשוף לאיטן את המידע אותו חקרו בסתר במשך עשרות שנים.
בתחילת השבוע, נחשפה גם הודאתו של מי שהיה קצין יחסי הציבור של הבסיס בזמן האירוע, וולטר האוט ז"ל. האוט הורה לחשוף את המידע רק לאחר מותו, ובתצהיר שהשאיר אחריו הוא מאשש את דבריהם של כל שאר העדים ומגלה כי במו עיניו חזה בשברי הספינה החוצנית ובגופות החוצנים.
מכיוון שכך, נשאלת השאלה כמה זמן יוכל הממשל האמריקני להמשיך במדיניות ההסתרה והטיוח. כולנו תקווה שבסופו של דבר יחליטו בממשל להתחיל ולחשוף לעולם את הידוע להם. תהיה זו התרומה הגדולה ביותר לעתיד האנושות כולה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
