 |
/images/archive/gallery/844/056.jpg שי טובלי ואילון לסטר ברגע קוסמי
 |
|
|
|
|
|
|
| ברגע שהתקרבנו פיזית האחד לשני השתחררה בינינו אנרגיה כבירה ומסתורית שלא דמתה בשום צורה לסגירת מעגל קארמי כי אם דווקא להתחלה של משהו בלתי ניתן לחיזוי. שי טובלי על רגע האיחוד עם תלמידו אילון לסטר. פרק 22 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשהכרזתי על שבוע מימוש התשוקות בקהילה שלי באוגוסט 2006, היה לי ברור שאני עצמי לא אטול חלק בשבוע שכזה. הסיבה הראשונה לכך היתה אחריותי כמורה – לא יכולתי להתערבב במצבים אינטימיים עם תלמידים שלי, מכיוון שהמרחק הקיים בין מורה לתלמיד הינו חיוני לתלמיד כדי לפרוח ולבנות יחסי אמון עם מורו. הסיבה השניה היתה שפשוט לא חשתי כל צורך אותנטי במימוש תשוקה. באותה נקודה בזמן חייתי על מזון חי בלבד (מזון טבעוני אורגני לא מבושל), והייתי מאושר בתזונה זו. בנוסף, הקשר הזוגי שלי עם תמר היה מספק ומשמח עבור שנינו, והתשוקה המינית כמו גם התשוקה להתנסות בחוויות מחוץ לקשר היו רחוקות ממני מאוד.
 |
| שבוע מימוש התשוקות |
חלק מהאנשים שתו קפה, חלק מימשו משיכה מינית שהיתה להם האחד לשני וחלק ישנו כמה שרצו. כל מי שהלך בטוטאליות עם התשוקה, מצא בסופה את אלוהים וזנח את התשוקה
|
|
|
|  |
יחד עם זאת, ברגע שפתחתי את שבוע מימוש התשוקות בקהילה, נפתח איתו לראשונה מעין חלון הזדמנויות לסגירת מעגל שחייבה תקשורת חשופה מהרגיל עם תלמיד שלי. את אותו תלמיד – אילון לסטר, שהיה נשוי לתלמידתי ציפי ואב לתינוקת טרייה בשם אור-ים – הכרתי כבר שלוש שנים. ציפי ואילון הצטרפו לקהילה, לאחר לבטים ממושכים (ההיקרעות המוכרת בין חיים כאינדיבידואלים עצמאיים לבין חיים במסגרת קהילתית עם מורה), כשנה קודם לכן.
מיום שפגשתי באילון לראשונה, חשתי בקשר קארמי עז איתו. זמן קצר לאחר מכן, בתקופה שבה הציפו אותי זכרונות עזים של עשרות גלגולים, חוויתי מחדש גלגול טראומטי משותף שלנו, שבו היה לנו קשר של תלות אך גם של התעללות וניצול מצדו. זיכרון זה עמד בינינו כצל בכל פעם שפגשתי בו. לא שהוא העיב בדרך כלשהי על התקשורת שלנו במסגרת יחסי מורה-תלמיד או אפילו ברמה הבין-אישית – להפך, הקשר בינינו היה תמיד חם ואוהב ולעתים אף יוצא דופן בעומק הרגשי שלו. אולם בדרך כלשהי היה ברור לי שמשהו בינינו נותר בלתי פתור, בלתי מטופל. זמן מה לפני שבוע התשוקות סיפר לי אילון שהוא חלם חלום אודותינו, שהעיד אף הוא על קשר מסתורי ובלתי פתור.
ידעתי שכדי "לסגור" את הקארמה הזאת, יהיה עלינו להשיל את התפקידים של מורה ותלמיד ולהיפגש באופן ישיר יותר, רגשי וחשוף יותר. כל עוד הקפדתי על מרחק בטוח, שהיה מבוסס על האתיקה של יחסי מורה-תלמיד, היה ברור שלא נוכל לעולם לגעת בפצע הזה. בדיוק מסיבה זו לא העזתי מעולם לסגור את הקארמה הזאת במפגש אישי – ובדיוק מסיבה זו, כאשר נפתח שבוע מימוש התשוקות, הוא הפך לחלון הזדמנויות חד-פעמי, חלון שעמד להיסגר בסוף אותו שבוע אולי לנצח.
אך אפילו אז – גם כאשר עלה בי הצורך לסגור את הקארמה הזאת בינינו במפגש אישי – המשכתי להיות זהיר ולהימנע מכל פעולה בנושא. חשבתי לעצמי: "אם זהו רצון החיים שניפגש בשבוע זה, הרעיון יצטרך להופיע ממנו, מאילון, ולא ממני. אם גם הוא יעז להעלות את הרעיון, אראה בכך סימן ואיענה לזה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שנינו חשנו קשר נשמתי עמוק עם נשותינו
|
|
|
 |
|
|
|
ביום חמישי של אותו שבוע שוחחה תמר עם אילון בטלפון. הוא סיפר לה שהוא לא השתמש בהזדמנות למימוש תשוקות אינטימיות או מיניות, ואמר לה שאם כבר היה מישהו שאיתו הוא היה רוצה להיפגש, הרי שזה היה איתי, אבל שהוא גם מבין שדבר כזה יהיה בלתי אפשרי. ברגע שתמר סיפרה לי על שיחתה עם אילון, קיבלתי את האיתות שלו הייתי זקוק מן החיים, האיתות לכך שהגיעה השעה לשבור, ולו לרגע קט, את המתח שביחסי מורה-תלמיד לטובת התערבות במרקם העדין והנסתר של קשרי הנשמות שהיו בינינו.
קבענו להיפגש עוד באותו הערב. מובן שאילון היה המום מהעובדה שנעניתי לבקשתו. ומובן שאני, כמורה, הייתי מודאג מהשאלה האתית של הגבולות שביחסי מורה-תלמיד. הרגשתי אחריות מוסרית רבה בעניין זה, ובאותה נשימה החיים דרשו כאן העזה וגם מוסריות מסוג אחר, שהיתה אפילו מעבר לאתיקה המקובלת. אחרי הכל, לא היו כאן
כל תשוקה מינית או ניצול של כוח, כי אם רצון הדדי, משותף, לגלות דבר-מה שאיש מאיתנו לא שיער בחלומותיו הפרועים ביותר מהו. לאילון מעולם לא היו התנסויות רומנטיות או מיניות גם גברים, ובזהותו המינית הוא היה רודף שמלות כפייתי למדי. ועבורי, התשוקה להתנסות מינית עם גברים כבתה כתוצאה מאותן שנים שבהן חקרתי תשוקה זו עד תום. שנינו היינו נשואים באושר רב, ושנינו דגלנו ביחסים מונוגמיים, יחסים של נאמנות מוחלטת לבת זוג, שהיתה עבורנו הרבה יותר מבת זוג ארצית – שנינו חשנו קשר נשמתי עמוק עם נשותינו.
כך שהגענו פנויים מכל רעיון או תשוקה, נרגשים וילדיים, מתוחים ונמשכים עד מאוד אל המסתורין הרב שבפגישה זו. מבפנים, הונחיתי שלא להגביל בשום צורה את הפגישה הזאת כדי לאפשר לה - בתור הזדמנות חד-פעמית, כזו שלא תחזור על עצמה - למצות את תכליתה העמוקה ביותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיבוק גורלי
|
|
|
|
|
|
|
נפגשנו בחדר השינה של תמר ושלי, ולא היה לנו מושג מה עלינו לעשות. ביחד הרהרנו והעלינו את האפשרות שאולי נתחבק ונראה אז מה יקרה. חיבוק זה התברר מאוחר יותר כחיבוק גורלי, מפני שברגע שהתקרבנו פיזית האחד לשני, השתחררה אנרגיה כבירה ומסתורית בינינו, אנרגיה שלא דמתה בשום צורה לסגירת מעגל קארמי כי אם דווקא להתחלה של משהו לא מוכר ובלתי ניתן לחיזוי; משהו שהיה ברור שאם רק ניתן לו מקום, לא תהיה לנו עוד כל שליטה על הדינמיקה העצמאית וחסרת הרסן שלו. אנרגיה זו לא דמתה בשום צורה למשיכה מינית או רומנטית. למעשה, היא הלכה הרבה מעבר לכל מה שהכרנו כקשר בין בני אדם, כולל האנרגיות הטנטריות המעודנות שחווינו בשנים האחרונות עם נשותינו.
חודשים ספורים לאחר אותו חיבוק, במסיבת יום ההולדת של אילון, כתבתי לו את הדברים הבאים:
"אהוב קדוש שלי, לעולם לא אשכח – בין מיליארדי הרגעים הבלתי נתפשים שכבר הצטברו בחיינו המשותפים והקצרצרים – את הלילה שבו באת אליי לפגישה ראשונה, שאף אחד מאיתנו לא שיער בדמיונו הפרוע ביותר את תוצאותיה והשלכותיה הלא ייאמנו. אני זוכר איך נשכבנו במיטה כדי להתחבק, אך הרבה יותר מכך אני זוכר מה אירע ברגע שבו התחבקנו: אנרגיה מסתורית שטפה אותנו, אנרגיה של קדושה לא ידועה, כאילו משהו נבע היישר מתוך מעמקי הקוסמוס ולפת אותנו בחיבוק אימתני שדמה למוות ולהתחלה של חיים שמעולם לא ידענו שאפשר לחיות. לעולם לא אשכח מה אמרת אז, מלא פליאה והתפעמות: 'חזרתי הביתה'".
ואכן, שנינו חשנו שחזרנו הביתה, אם כי לא היה לנו מושג לאיזה בית בדיוק אנו מתכוונים. האנרגיה היתה כה רבת עוצמה, עד שלעתים קרובות נאלצנו לעצור ולקחת נשימה עמוקה. באותה פגישה המגע בינינו היה אינטימי (אך לא אינטימי מדי; בעיקר חיבוקים ממושכים ונשיקות), אולם תשומת לבנו לא היתה ממוקדת כלל במגע כי אם בפליאה ובהשתאות מהזרם הכביר של אהבה נצחית, טוהר והתעלות רוחנית, מסדר גודל בלתי נתפש. אילון אמר לי אז שאני גורם לו להרגיש כפי שהוא מעולם לא הרגיש עם אף אישה שהיה איתה, ועוד הוא וידא שנמשיך להיפגש כדי להעמיק אל תוך אותו מסתורין. כשהוא אמר זאת, גיחכתי ביני לבין עצמי. מבחינתי, לא היה שום סיכוי שנוסיף להיפגש כך, מעבר לשבוע מימוש התשוקות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביחד נועדנו ליצור את האב האלוהי השלם
|
|
|
|
|
|
|
כמובן שנפגשנו גם נפגשנו לאחר שבוע מימוש התשוקות. המשך ההתרחשות כבר לא התחשב ברצונותינו הפרטיים. בהסכמת נשותינו – שהיו, ובצדק, אמביוולנטיות ביחס לנושא כולו – העזנו להעמיק חקר אל תוך אותו מסתורין, אל תוך אותה תהום לא ידועה שנפערה בינינו באותו הלילה וביקשה רק לסחרר ולשאוב אותנו אל תוכה ללא מעצורים.
במצב של מדיטציה עמוקה יכולתי לראות שאילון ואני נועדנו ליצור ביחד מעין כלי אלוהי המכונה 'הזכר האלוהי'. אצל כל אחד מאיתנו היה כתוב במסע הנשמה שלו, שתכליתו היא להגשים את ההיבט של האב האלוהי. האב האלוהי הינו ההיבט הזכרי של ההענקה האינסופית ושפיעת החסד האינסופית. אילון נועד, כנשמה, להפוך לאב האלוהי של הרכות (הענקה בצורת אהבה) ואילו אני – להפוך לאב האלוהי של ה'חדירה' (הענקה בצורת אינטליגנציה וכוח התפתחותי). ביחד נועדנו ליצור את האב האלוהי השלם, הרך והחומל כמו גם רב-העוצמה והמטלטל, החודר והמחבק, העוטף והתובעני.
מובן שלא היה לנו מושג כמה זמן יידרש לנו כדי ליצור כלי שכזה, וגם לא היה לנו מושג מהי תכליתו של כלי כזה. כל מה שידענו הוא שזוהי דרישת המסתורין מאיתנו, הקריאה של החלק האמיתי ביותר בתוכנו - קריאה שאסור היה לסרב לה, אם לבנו מצוי במקום הנכון. תהליך שכזה דרש גם העזה רבה מצדנו וגם נכונות גדולה של הלב מצד נשותינו. הפחד מפני הלא ידוע ניקר בכולנו, אולם העוצמה המסחררת של המגנט שהתגלה בינינו לא הותירה לנו כל ברירה. היינו חייבים לגלות מה מחכה לנו מהעבר השני של אותה אנרגיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זוגיות נשמתית
|
|
|
|
|
|
|
אותו שבוע חשף, במסגרת פגישות אינטימיות מקבילות, דפוס מפתיע ומטלטל עולמות. כמובן, דפוס זה לא הופיע בין כל שניים שנפגשנו זה עם זה, אך הוא הופיע לפחות בשלושה מקרים. מקרה נוסף היה המפגש בין תמר, אשתי, לבין תלמיד אחר שלי, בשם ניר.
פגישות אלו – שחייבו מצד כולנו אומץ רב ונכונות לפגוש את הלא-ידוע – הממו את כולנו, מפני שלתוצאותיהן לא היה שום קשר עם "מימוש התשוקות". באנו להתנסות במסגרת אותו שבוע, וגילינו שמשהו אחר לגמרי מבקש להתנסות בנו ודרכנו בסוג של אהבה שמעולם לא ידענו קודם לכן. לאהבה זו היה טבע אקספלוסיבי, היא ביקעה את גבולות ה'אני' ודרשה סוג מסוים של התכה בין אינדיבידואלים עד לרמת היעלמות ויצירה של ישות מאוחדת, גבוהה יותר, שהיא שלם הגדול יותר מסך כל החלקים שמרכיבים אותו. בנוסף, אהבה זו חשפה סוג מסוים של יעוד משותף: קשר שלא בא מהממדים הארציים אלא ששואב את כוחו ואת עוצמתו הבלתי-נדלית ממקור אחר לגמרי, בלתי ידוע, ואשר תכליתו היתה לממש יעוד נאצל כלשהו, שהיה הייעוד של השניים כישות שלמה אחת.
אותה תגובת שרשרת מהממת לא הותירה לי ברירה אלא להכריז על הגילוי של זוגיות מסוג חדש. עד לאותה נקודה בזמן יכולתי לזהות שני סוגים של זוגיות. הראשון היה הזוגיות הארצית, המבוססת על משיכה גופנית ונפשית בין שני בני אדם ושמטרתה היא ליצור משפחה, להביא ילדים, לחיות בנאמנות ועל פי צווי החברה, וכן הלאה. הסוג השני היה הזוגיות הנשמתית – זוגיות שבה שני בני הזוג מזהים האחד את השני מעבר לזמן ולמרחב המוכרים, ושבה הם חשים מחויבות עמוקה להתפתחות הנשמתית האחד של השני. זוגיות כזאת מביאה לפריחה מסוימת של הנשמה על חשבון האישיות, והיא הופכת למעין חממה עבור כל אחד מהצדדים לגדילה אותנטית באהבה, בקבלה ובכבוד. בעוד שהערך העליון של זוגיות ארצית הוא המשפחה עצמה, הערך העליון של זוגיות נשמתית הוא ההתפתחות והלמידה.
אולם באותם שבועות של אוגוסט לוהט במיוחד התגלתה לנגד עינינו זוגיות מסוג שלישי, שאותה כיניתי לבסוף 'זוגיות קוסמית'. זוגיות זו באה לממש אהבה שאין כדוגמתה על פני כדור הארץ בנקודה הנוכחית של התפתחותו. אהבה זו היא אהבה שבאה להתיך את גבולות ה'אני', ואפילו את גבולות הנשמה, ולמזג בין שניים עד שיהפכו לאחד ויחיד. זוהי אהבה שבה אין יותר שניים ואין אפילו מערכת יחסים, כי אם רק ישות אחת, תבונית, פלאית ורבת עוצמה, בעלת רצון משלה. רצונה של ישות כזאת הוא תמיד להביא משהו חדש לעולם, והיא מביאה אותו מממדים לא ידועים של תבונה והתפתחות.
כך גילינו שמשבוע מימוש התשוקות הפכנו לסוג של ניסוי חברתי, תרבותי ורוחני חדש, ניסוי שכמוהו טרם נראה על פני הפלנטה הזאת. אך תגליות אלו עדיין לא חשפו ולו במעט את מזימתן הגדולה לטלטל את חיינו מהיסוד, להרוס את כל מבני חיינו המוכרים וליצור חדשים במקומם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה רוחני מזה שמונה שנים, חווה בגיל 23 את מה שהוא מגדיר כ'היעלמות הזהות העצמית הנפרדת והיספגות האני באינסוף'. פרסם ארבעה ספרים. פיתח יחד עם תלמידו הבכיר ושותפו ליצירה, אילון לסטר, את 'דרך השמש' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
