לשנות את משטר הפיקוח - ועכשיו
כמעט שנתיים אחרי תחילת המשבר הכלכלי, על דבר אחד כולם מסכימים: מערכות הפיקוח על השירותים הפיננסיים בעולם כשלו. אחד הסיכומים הבולטים במפגש ה-G20 בלונדון היה לא לחכות: אם רוצים למנוע את המשבר הבא, יש לפעול מיידית לשינוי משטר הפיקוח
ממשלה מטבעה היא גוף המתנהל באיטיות, וכאשר עולות הצעות להתאמת מבנה הפיקוח למציאות המשתנה בשוק, תמיד מופיעים חסידי הפיקוח העצמי הטוענים נגד מעורבות הממשלה, ואלה מגובים על ידי חסידי משטר הפיקוח הישן שאינם רוצים לאבד מכוחם.
וכך, כאשר אין מנהיגות, מתפתחת סחבת, עד שמגיע המשבר שכופה את השינוי. אנחנו איננו שונים מבחינה זו ממדינות אחרות.
את הצורך לעדכן את מבנה הפיקוח בישראל העלתה ועדת בכר, והמלצותיה הוגשו לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל בספטמבר .2004 הוועדה המליצה לשר, בתיאום עם הנגיד, למנות צוות המשך שיגבש המלצות בעניין "תוכן ומבנה הפיקוח הרצויים בשוק הכספים וההון", ש"יגיש את המלצותיו לשר האוצר לא יאוחר מיום 31 במרס 2005".
אולם מאז חלפו 4 שנים - ואין צוות או המלצות, שלא לדבר על העיכוב האומלל בהפעלת מערכת הייעוץ בכל הבנקים, בכל התחומים, בכל הארץ - בניגוד להמלצות ועדת בכר.
בנק ישראל היה שותף לדרישה לבחון ולשנות את מבנה הפיקוח, נושא שעלה על סדר היום כמה פעמים תוך כדי ביצוע השינויים המבניים הרבים לשיפור המבנה התחרותי של השווקים הפיננסיים מסוף שנות ה-80 ואילך. כאשר במשבר הנוכחי הועלה שוב הצורך לטפל בנושא, נשמעה הדעה כי העיתוי אינו מתאים. "קודם נעבור את המשבר", נאמר, "אחר כך נחשוב איך לשנות את מבנה הפיקוח".
אחד הסיכומים הבולטים של מדינות ה-G20 שהתכנסו בלונדון בסוף השבוע האחרון היה לא לחכות. אם רוצים למנוע את המשבר הבא, קבעו המדינות הגדולות בעולם, יש לשנות את
הסיבה העיקרית המעכבת את הטיפול בנושא הזה אצלנו היא מחלוקת בשתי שאלות עקרוניות: האחת - אם יש לאחד את 3 רשויות הפיקוח הקיימות: באוצר - על שוק ההון והביטוח, בבנק ישראל - על הבנקים, ורשות ניירות ערך - האחראית גם לקרנות נאמנות.
המחשה נוספת לצורך באיחוד קיבלנו לאחרונה תוך דיון בשאלה איך צריך לפתח את יכולת המשקיעים המוסדיים לעמוד מול קונצרנים המתקשים לעמוד בפירעון איגרות החוב שהנפיקו להם.
מאחר שהמשקיעים המוסדיים אינם הנושים הבלעדיים של אותם קונצרנים וגם הבנקים מעורבים בכך עד הצוואר; ומאחר שעמיתים החוסכים לפנסיה גם מפקידים בבנקים - ברור שההפרדה בין הפיקוח על הבנקים לבין הפיקוח על שוק ההון לבין רשות ניירות ערך היא מלאכותית ומזיקה. בעקבות השינויים המבניים נוצר שוק אחד, החייב לפעול על פי כללים אחידים.
השאלה השנייה - היכן תהיה קורת הגג של הגוף המאוחד. בנושא זה יש שתי גישות לפחות. אחת גורסת שיש להקים רשות עצמאית כפי שנהוג באנגליה, האחרת ממליצה להעביר את סמכויות הפיקוח המצויות היום במשרד האוצר לידיו של בנק ישראל על פי המודל הנהוג בהולנד.
נדמה שכולם מסכימים על כך שאיחוד הפיקוח על השירותים הפיננסיים במשרד האוצר אינו נראה פתרון מתאים, ולכן לא נתעכב על אפשרות זו. השאלה מדוע מקומו של פיקוח מאוחד זה אינו בבנק ישראל מובנת פחות.
הסיבה העיקרית לכך היא ניגודי עניינים פוטנציאליים. אין-ספור אירועים ב-20 השנים האחרונות הבליטו את הבעייתיות של ניהול מדיניות מוניטרית בשווקים פתוחים ותחרותיים תחת קורת גג אחת בשיתוף הפיקוח על הבנקים, וקצרה היריעה למנות אותם כאן.
הבעיות יחריפו אם בנק ישראל יהיה גם המפקח על כל המוסדות הפיננסיים במשק, ובאותה עת יהיה סבור כי במסגרת המדיניות המוניטרית עליו לפעול בשוק איגרות החוב - ממשלתיות וקונצרניות, או - כפי שנוהג הבנק המרכזי האמריקאי - להעמיד במישרין אשראי למוסדות פיננסיים שאינם בנקים מסחריים ולמגזר העסקי.
סוגיה דומה איננה קיימת בהולנד, שבה רוכז הפיקוח בבנק המרכזי, משום שמהבנק ניטלה האחריות לניהול המדיניות המוניטרית עם הקמת הבנק המרכזי האירופי.
היציאה מהמשבר הכלכלי הנוכחי במשק הישראלי לא תהיה שלמה עד שהממשלה תחליט ליצור בחקיקה שתי רשויות עצמאיות: רשות הפיקוח על השירותים הפיננסיים, מחוץ למשרד האוצר ולבנק ישראל; ובנק מרכזי שתפקידו העיקרי הוא שמירה על יציבות המחירים, ובכפוף לכך - תמיכה בצמיחה מתמשכת.
הבנק יהיה חופשי לפעול בכל השווקים הפיננסיים להשיג מטרות אלה, ויהיה כפוף רק לממשלה ולראשה. היום בנק ישראל הוא עצמאי חלקית, לא להלכה, ולכן זו גם עצמאות שברירית. לכך חשיבות מיוחדת בתקופה שבה נדרש ריסון, וזו עוד תגיע.
הכותב היה נגיד בנק ישראל ומכהן כיו"ר בית ההשקעות מיטב
נא להמתין לטעינת התגובות
