פרשנות: טרכטנברג - הכל או לא כלום
החיסרון העיקרי של המלצות הוועדה הוא היעדרן של אמות מידה כמותיות להשפעתן על יעדי המדיניות החברתית; משום כך אי אפשר להעריך עד כמה הולכות ההמלצות לקראת מעמד הביניים, ומי משלם את המחיר היחסי של האיזון החדש - העשירים או העניים
יסוד תביעה זו עמדה ההנחה שהדוח מאוזן תקציבית ומידתי מבחינה עניינית, ופירוקו יפר תכונות חיוביות אלה. מי שעסק בתכנון ובהעברת רפורמות יודע שגישה זו יפה למשברים עמוקים מאוד שבהם ניתן לגייס תמיכה פוליטית גורפת ומיידית בשינויים. במצבים אחרים, אם מתעקשים על גישת הכל או לא כלום, התוצאה הצפויה יכולה להיות לא כלום.
קל להבין את גישתו של פרופ' טרכטנברג כאשר בוחנים אותה מהזווית התקציבית. עמדתו האחראית גורסת כי פרימת הדוח יכולה להוביל למצב שיאומצו בו רק המלצות להורדת מסים ולהגדלת הוצאות, ואז - את יוון כבר הזכרנו? קשה קצת יותר להבין אותה כאשר מדובר בשינויים מבניים שממליצה עליהם הוועדה, כמו רציפים פרטיים בנמלים ותחנות דלק נוספות שאינן בחסות חברות הדלק הגדולות.
אמנם אלה רצויים מאוד להגדלת התחרות במשק, אבל האם אפשר לטעון שבלעדיהם אין טעם לבצע את ההתאמות התקציביות הנדרשות כדי להגדיל את שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים?
אפשר לחלק את המלצות הוועדה ל-3 חטיבות :
1. חטיבת המסים שבמסגרתה נכללו הצעות להעלאת המסים הישירים, בעיקר לבעלי הכנסות גבוהות, ולהורדת מסים עקיפים המכבידים יותר ככל שהכנסת המשפחה נמוכה יותר.
2. חטיבת ההוצאות אשר כוללת המלצות לשינוי סדר העדיפויות בהוצאות הממשלה, ובעיקרו הקצאת תקציב רב יותר לחינוך בגיל הרך ולדיור למשפחות עובדות - ופחות לביטחון.
3. חטיבת השינויים המבניים אשר אינם כרוכים בתקציבים נוספים שתכליתם להגביר תחרות ולהפחית עלויות ומחירים.
מאחר שהמלצות הוועדה פרוסות על פני תחומים רבים הן מעוררות התנגדות מצד חוגים שונים. המכנה המשותף של חוגים אלה הוא שהם נתמכים מצד חברים בקואליציה הקיימת היום בממשלה ומצד חסידי השולחן העגול - ההסתדרות והתעשיינים. לא כולם מתנגדים לאותן המלצות, אבל חלקם עשויים לשתף פעולה כדי לפרום אותן - דוגמה בולטת היא התניית סיוע ממשלתי לדיור במיצוי כושר ההשתכרות של ההורים.
בנסיבות אלה האיום על המפלגות המרכיבות את הממשלה - שלפיו אם לא יפנימו את תביעות המחאה החברתית הגדולה ויתרגמו אותה לתוכנית עבודה קונקרטית ייענשו על כך בקלפי - עשוי להתגלות כחלול. זאת לא משום שאין בו ממש, אלא מפני שהוא אינו מיידי ועד הבחירות מים רבים צפויים לזרום בירדן. גישה זו הרי מאפיינת את עבודת הממשלה גם בנושאים אחרים, חשובים לא פחות.
על רקע זה עולה השאלה אם לקראת הדיון בכנסת לא ראוי לברר חלופות למקרה שבו גישת הכל או לא כלום איננה ממריאה. הוועדה תוכל להעמיד עצמה לרשות הממשלה והכנסת כדי לשקול חלופות אלה. ניתן לחשוב על אימוץ חלק מההמלצות בכפוף למגבלת האיזון התקציבי, למשל, שינוי מאוזן בהרכב ההכנסות ממסים, שינוי מוגבל בסדר העדיפויות בהוצאות הממשלה או חלוקה של ביצוע השינויים המבניים לשלבים.
יהיו כאלה שיאמרו שיש להכות בברזל בעודו חם ומה שלא יסוכם ויבוצע עכשיו לא יתרחש אף פעם. על כך אפשר לומר שגם לאחר שהממשלה אימצה כמקשה אחת את הדוח והכנסת תחוקק את השינויים המתבקשים, כלל לא ברור אם הביצוע יעמוד במבחן הזמן.
יש כידוע חוקים שנחקקו זה מכבר והושמו בקירור והחלטות ממשלה המונחות על המדף ואין להן דורש. אין תחליף למערכת פוליטית המחויבת לסדר יום מסוים ונחושה לבצע אותו על פני זמן, כשהוא מלווה במנגנון ניהול ודיווח ייעודי.
החיסרון העיקרי של המלצות הוועדה הוא היעדרן של אמות מידה כמותיות להשפעתן על יעדי המדיניות החברתית. הוועדה ראתה לנגד עיניה לא רק, אבל בעיקר, את מעמד הביניים שנמנות עמו משפחות עובדות בעלות ילדים בגיל הרך.
צריך היה להגדיר את היעד הכמותי שלפיו תיבחן הצלחת התוכניות שהציעה הוועדה. יעדים מסוג זה הוצעו בעבר לגבי מטרות אחרות של המדיניות החברתית, כמו צמצום ממדי העוני וגידול בשיעור התעסוקה. היעד הכמותי המוצע יכול להישען על צמצום פערי ההכנסות תוך הבחנה בין העניים, מעמד הביניים והעשירים.
מבחן נוסף טמון בחלוקת התקציבים החברתיים של הממשלה לפי קבוצות הכנסה. ראוי לציין כי ב-30 השנים האחרונות (ראו גרף) נרשמה מגמה ברורה של עלייה ולאחר מכן ירידה בסך התקציבים האלה, וכדאי לדעת מהם המעמדות אשר נשאו בנטל השינוי.
בעוד שב-15 השנים הראשונות (1995-1980) גדלו התקציבים בעיקר בשל הגידול בתשלומי ההעברה של הביטוח הלאומי והסעד, ב-15 השנים האחרונות (2010-1995) קטנו התקציבים בעיקר בשל ירידת התמיכה בדיור, אך גם בשל הקיצוצים במימון הציבורי בבריאות ובחינוך, שעה שתשלומי ההעברה לביטוח לאומי הוסיפו לעלות.
על רקע זה נדרש עדכון של יעדי המדיניות החברתית, נושא שוועדת טרכטנברג לא עסקה בו. משום כך אי אפשר להעריך עד כמה הולכות המלצותיה לקראת מעמד הביניים ומי משלם את המחיר היחסי של האיזון החדש-העניים או העשירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם