פרשנות: מבחן טרכטנברג
העוני, התעסוקה ופערי ההכנסות הם תחומים חותכי משרדים, ולכן אין שר המופקד על הטיפול בהם ואין דיון תקציבי בעניינם; לפרופ' טרכטנברג נקרתה הזדמנות חד-פעמית לשנות זאת על-ידי המלצות לשינוי סדרי עבודת הממשלה בניהול המדיניות החברתית
החינוך, הבריאות, הרווחה והדיור נדונו כל אחד במסגרת הדיון בתקציב של המשרדים הרלוונטיים. אבל העוני נידון בעיקר בתקשורת, וגם זאת במשך יום-יומיים בעקבות פרסום המוסד לביטוח לאומי את דוח העוני. באותה המידה התעסוקה, אשר נחשבת אחת התרופות החשובות לצמצום העוני ותנאי הכרחי לצמיחה, לא זכתה בדיוני התקציב לדיון מיוחד.
העוני והתעסוקה הם נושאים חותכי משרדים, ולכן אין שר המופקד על הטיפול בהם, ואין דיון תקציבי כולל בעניינם. כך למשל אין ריכוז תקציבים לצמצום העוני ולהגדלת התעסוקה, ולו אך לצורכי דיון בממשלה והצגה לציבור, כי צריך להרכיב אותו מתוכניות המופיעות בתקציבי משרדים שונים.
עבור פרופ' טרכטנברג אין זו טריטוריה לא ידועה. לפני 4 שנים, באוגוסט 2007, במסגרת תפקידו במשרד ראש הממשלה, הוא הוביל צוות בין-משרדי אשר העביר בממשלה החלטה, ראשונה מסוגה, לקבוע יעדים כמותיים לגידול בשיעור התעסוקה ולצמצום ממדי העוני. מחאת האוהלים, אשר זוהתה כמחאת מעמד הביניים, העלתה נושאים נוספים לקדמת סדר היום והוסיפה לרשימת היעדים החברתיים הלאומיים יעד אחד חדש-ישן: צמצום פערי ההכנסות במשק.
זה איננו יעד מובן מאליו, וכדי שיהיה רלוונטי צריך לומר משהו על ממדיו הכמותיים הרצויים. לצד יעד זה, ולא בהכרח בזיקה ישירה אליו, הוזכרו גם כמה נושאים לטיפול - מצוקת הדיור, חינוך לגיל הרך, הרכב המסים העקיפים לעומת הישירים, שכר הבכירים והריכוזיות המגבילה את התחרות במשק ומייקרת את המחיה.
כל אלה הם נושאים חדשים שהממשלה צריכה להחליט לגביהם. צמצום פערי ההכנסות איננו זהה, כמובן,
הטיפול בהרכב המסים שייך בהיבטים מסוימים - כמו ריווח מדרגות המס ומדרגת מס נוספת להכנסה גבוהה במיוחד - להכנסות העשירים בהשוואה למעמד הביניים ופחות לאוכלוסייה אשר מתחת לקו העוני. מנגד, מס הכנסה שלילי מיועד לתמוך בעובד העני ואינו רלוונטי למעמד הביניים. מטרתו לצמצם את מספרם של אלה אשר הכנסתם מעבודה אינה מצליחה לחלץ אותם ממעגל העוני. הוא נועד לחזק את ההשפעה של התעסוקה על הפחתת העוני, שהיא חיובית כשלעצמה. נתוני הביטוח הלאומי חוזרים ומעידים שנה אחר שנה כי תחולת העוני יורדת דרמטית כאשר יש במשפחה מפרנס אחד ובוודאי שניים.
לפרופ' טרכטנברג נקרתה הזדמנות שאינה חוזרת לעתים קרובות. הוא אינו חלק מהמנגנון הממשלתי, ועם הגשת הדוח של הצוות שהוא מוביל יסיים כנראה את תפקידו. הוא יכול להציע לממשלה שינוי בסדר העדיפויות, לא רק של התקציב אלא גם של עבודתה. במסגרת שינוי זה צריכה הממשלה למנות שר למדיניות חברתית, שאין לו משרד משלו. הוא ייעזר בקבוצת מומחים שתציע לממשלה יעדי מדיניות כמותיים משולבים ביעדי התעסוקה והעוני שכבר החליטה עליהם בעבר.
כמו כן, קבוצת המומחים הללו תבחן את תוכניות המשרדים השונים להשגת היעדים, תציע סדרי עדיפויות ביניהם, תכין את חומר ההחלטות ואת דברי ההסבר למושב מיוחד של הממשלה לדיון במדיניות החברתית במסגרת דיוני התקציב ותפרסם דוחות רבעוניים על קצב ההתקדמות בהשגת היעדים והמלצות על תיקונים דרושים במתווה הביצוע.
כבר בהחלטת הממשלה מאוגוסט 2007 הוטל על הוועדה הבין-משרדית שגיבשה את צעדי המדיניות לפרסם מדי בשנה דוח לגבי יישום האג'נדה המותווית שיפרט את מידת ההתקדמות לעבר היעדים. החלטה זו נשארה על הנייר מאחר שלא היתה חלק מובנה מסדר עבודת הממשלה.
אם ועדת טרכטנברג תסתפק בהכנת דוח עם המלצה על רשימת אמצעי מדיניות, כפי שמייחסים למנהיגי המחאה ומומחים מטעמם מהאקדמיה, וזו תדון לאחר מכן בוועדת שרים כלכליים, ולבסוף הממשלה תחליט מה שתחליט ובכך תסתיים אפיזודת האוהלים - אפשר לומר, בסגנון המחאה, "חבל על הזמן".
קטיף הפירות של מדיניות חברתית תובע זמן, וללא ביצוע של תוכנית רב שנתית ומעקב פורמלי ומתמשך אחריה במסגרת דיוני התקציב השנתיים היא תתמסמס ותישכח. ראוי לזכור כי גם ההסתגלות לכללי המשמעת התקציבית והמוניטרית, אשר אנחנו כה משתבחים בתרומתם ליציבות ולצמיחה במשק, נמשכה שנים רבות והיתה רחוקה מלהיות עניין של "זבנג וגמרנו".
לא מעטים בממשלה, במשרד האוצר ובבנק ישראל חלקו על נחיצותם, ניסו להגדיר את היעדים בצורה אשר תרוקן אותם מתוכנם והשתמשו בטכניקות שונות כדי להסוות חריגה מהם בעת התכנון ובדיווח על הביצוע. צריך להניח כי מסלול מכשולים דומה צפוי לכל ניסיון להכניס את המדיניות החברתית הכוללת לתוכנית העבודה השנתית של הממשלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם