יוצאים לעצמאות: ישראל
המשק הגיע מוכן למשבר הכלכלי האחרון. לא היה צריך לרכוש הרבה מט"ח ולהוריד כך את הריבית
הגירעון במאזן התשלומים היה במגמת עלייה, ותוך כמה שנים, אמרו, הוא יגיע ל-500 מיליון דולר. במקביל יאזלו מקורות המימון - בעיקר שילומים ופיצויים מגרמניה ומענקים מארה"ב. הם הוסיפו כי צריך לשכנע את שר האוצר פנחס ספיר, אשר נכנס אז לתפקידו, לנהל מדיניות כלכלית למניעת המשבר, ואחד ממרכיביה החשובים היה תקציב שיגדיל את החיסכון הציבורי. הם ביקשו שאכין תחזית של התקציב ל-5 שנים בהתאם למטרה זו. עצמאות כלכלית הפכה מאז לנושא מרכזי בשיח הכלכלי.
עם ברונו היו לי עוד שני פרקים משותפים. האחד, באמצע שנות ה-70, כאשר כיהן כיועצו הכלכלי של יהושע רבינוביץ', מחליפו של ספיר כשר אוצר. ברונו ביקש ממני שאצטרף לצוות המצומצם של יועצי השר, שוב במטרה לעצב מדיניות תקציבית המתאימה לצמצום הגירעון במאזן התשלומים, שהרי מאז אותה שיחה בראשית שנות ה-60 רק התרחקנו מעצמאות כלכלית.
רבינוביץ' עצמו כבר דיבר על "המסע אל הדולר האחרון", וכולם זכרו את אותה אניית חיטה שעגנה בנמל חיפה לאחר קום המדינה, אשר בן-גוריון ואבא אבן חיפשו נואשות אחר מקור מימון במט"ח כדי שניתן יהיה לפרוק את מטענה ולהציל את המדינה מרעב.
הפרק המשותף האחרון שלנו החל כאשר ב-1987, כשהיה נגיד בנק ישראל, הציע לי להצטרף להנהלת הבנק. זה היה לאחר הצלחת תוכנית הייצוב, שנתיים קודם לכן, לחלץ את המשק ממלתעותיה של אינפלציה תלת־ספרתית. עם זאת, העצמאות הכלכלית עדיין היתה מאיתנו והלאה.
עוד באמצע שנות ה-90 הזהיר המשנה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית סטנלי פישר את שר האוצר בייגה שוחט ואת נגיד בנק ישראל יעקב פרנקל בעת הכנס השנתי בוושינגטון - כי ללא מדיניות החותרת להוריד את שיעור הגירעון במאזן התשלומים, שהגיע ל-5% תוצר, ייקלע המשק למשבר קשה.
המסקנה העיקרית מאזהרה זו היתה, כמו לפני 50 שנה, שיש לנקוט ריסון תקציבי. ואכן כאשר שר האוצר דן מרידור הגיש לכנסת את תקציב 1997 נכתב בדברי ההסבר כי מטרתה העיקרית של המדיניות הכלכלית אינה צמיחה או יציבות מחירים, אלא צמצום הפער במאזן התשלומים. אבל אז היינו כבר בעיצומו של ביצוע אסטרטגיה אחרת לטיפול רדיקלי בסוגיית העצמאות הכלכלית.
היסודות של אותה האסטרטגיה הונחו בראשית שנות ה-90 בהשראת הכללים שאומצו על ידי האיחוד האירופי. הממשלה הציבה לה למטרה לנהל בהדרגה מדיניות להורדת הגירעון בתקציב כדי להשיג יחס חוב ממשלתי לתוצר שאינו עולה על 60%, להוריד את האינפלציה
במקביל ניהלנו בבנק ישראל מדיניות לביטול הפיקוח על מט"ח ולהנהגת משטר של שער חליפין נייד. נוסף על כך עדכנו בהתמדה את כללי הניהול הבנקאי התקין ואת הפיקוח על שוק ההון, כדי למזער את נטיית הבנקאים ומנהלי הקופות והקרנות בשוק החוץ בנקאי ליטול סיכונים לא מחושבים.
מדיניות חדשה זו ייתרה את המיקוד בעצמאות כלכלית ושמה לה למטרה צמיחה מתמשכת. צמיחה לאורך זמן אינה יכולה להתממש כאשר יש חדשות לבקרים איומים של מחסור במט"ח, של אינפלציה ושל משברים פיננסיים, כפי שהיו ב-50 שנותיו הראשונות של המשק. ביצוע האסטרטגיה החדשה הבטיח כי איומים כאלה יוסרו מסדר היום. ואכן לפני כעשור סגר המשק הישראלי תקופה ארוכה של גירעונות במאזן התשלומים, והחלה תקופה של עודפים. עם זאת, התברר די מהר שעודפים אלה לא פטרו את המשק מהתלות בעולם, אלא רק שינו את צורתה.
המבחן הגדול הראשון של מדיניות זו הגיע עם המשבר הכלכלי העולמי, אשר פרץ בקיץ 2007. צריך היה לצפות כי המשק יעמוד במבחן זה בצורה סבירה, כיוון שהאסטרטגיה הכלכלית אשר התגבשה בשני העשורים הקודמים חיסנה אותו מפני הזעזועים מהסוג שעברו המדינות המפותחות.
אולם הלחץ הציבורי לאור המתרחש במערב יצר היסטריה אשר הגיעה לשיאה בשלהי 2008, כאשר הממשלה נאלצה להחליט על "רשת ביטחון" לחיסכון לטווח ארוך עם פוטנציאל הרס אשר נוטרל בתבונה על ידי משרד האוצר.
להיסטריה זו, עוד בחודשי הריונה הראשונים, נסחף גם בנק ישראל. במרץ 2008 הודיעו בבנק ישראל על מדיניות חדשה לניהול שער החליפין על ידי רכישות מסיביות של מט"ח, ואלה הכפילו ויותר את היקף הרזרבות במט"ח. בסוף שנה זו החלו בהורדה מזורזת של הריבית, שנמשכה עד אפריל 2009, עד שהגיעה ל-0.5%. אף שעלתה מאז, עד היום נותרה ריאלית שלילית. מדיניות זו יצרה כר נרחב לספקולציה במט"ח, תמכה בחריגה מיעד יציבות המחירים, עודדה ביקוש לדיור להשקעה, גרמה לעליית מחירי הנדל"ן וסדקה את השווקים הפיננסיים.
המשק הגיע מוכן לעבור את המשבר הכלכלי העולמי בצורה סבירה. כדי להתמודד עמו לא צריך היה לרכוש מט"ח מעבר לנדרש, בשיטה ובכמות, לעדכון רמת היתרות, ולא צריך היה להוריד את הריבית הריאלית לתקופה כה ממושכת. עכשיו מנסים בבנק ישראל לעקר את מכשיר התמסורת האופטימלי של מדיניות הריבית - הלוואות (ופיקדונות) צמודות פריים - בניסיון לתקן בדיעבד את ההשלכות של הריבית הנמוכה ששררה בשנים האחרונות על שוק הנדל"ן.
תגובת המדיניות למשבר העולמי החלישה אותה, צמצמה את טווח החיסון של המשק למשברים והיא מסכנת את יכולתו לחזור לצמיחה מתמשכת, במיוחד אם יתממשו האיומים המרחפים עדיין על כלכלת המערב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם