שולחים ידיים: הבנקים המרכזיים נכנסו עמוק לתוך שוקי הנכסים והאשראי
מטרתו העיקרית של בנק מרכזי היא לשמור על יציבות המחירים - אולם משברים כלכליים עולמיים מחד, ולחצים ספקולטיביים מאידך, הביאו להרחבה משמעותית של פעולותיו: מרכישת מניות ועד נתינת אשראי, הלוואות וערבויות לגופים עסקיים
ההחלטה לרכוש מניות - פעולה ללא תקדים של בנק מרכזי - היתה חלק מתגובת הרשות למתקפה ספקולטיבית שנועדה לנצל את משטר שער החליפין הקבוע ששרר בהונג קונג, למטרות רווח. התגובה הראשונה של הרשות היתה להעלות את הריבית לשיעורים דו-ספרתיים, אשר לא הרתיעה את הספקולנטים, אבל דיכאה את שוק המניות.
הספקולנטים זיהו את פוטנציאל הרווח החדש והחלו למכור מניות בחסר. על כך הגיבה הרשות ברכישה מסיבית של מניות. ההתנצחות בין הממשלה לספקולנטים הסתיימה על ידי הטלת מגבלות על עיסקאות עתידיות.
שלוש שנים קודם לכן החל בנק ישראל, בניגוד לרצונו, לרכוש מט"ח כדי לשבש לחץ ספקולטיבי שאיים לחזק את השקל מעבר לסף שרירותי מסוים שנקבע על ידי הממשלה. בהתערבות זו שנמשכה עד אמצע 1997, רכש בנק ישראל כ-16 מיליארד דולר, והיא נפסקה לאחר שהממשלה קיבלה את המלצת בנק ישראל לנייד למעשה את שער החליפין.
בנקים מרכזיים חזרו בגדול לשוקי הנכסים על רקע המשבר הכלכלי שהחל בארה"ב בקיץ 2007. את האות נתן הבנק המרכזי של ארה"ב, ויו"ר הפדרל ריזרב בן ברננקי, אשר העמיד הלוואות וערבויות לגופים עסקיים שמעולם לא היו נתונים לפיקוחו, והחל לקנות אגרות חוב
המטרה הפעם כידוע, היתה לעודד את הפעילות הכלכלית ובמסגרת זו לשמור על ריבית נמוכה לכל הטווחים.
גם קנה המידה של ההתערבות גדל ו-1.5 טריליון דולר שהזרים הבנק המרכזי תוך פרק זמן קצר יחסית, לא נראה חריג יחסית לגירעונות אשר יצרה הממשלה האמריקאית בתקציב. גם הפעם נרכשו מניות, בעיקר של מוסדות פיננסיים, אבל מי שעשה זאת הייתה הממשלה, לאחר דיון סוער בקונגרס על התקציב שביקשה לשם כך.
מדינות אירופה והבנק המרכזי האירופי הלכו בדרך דומה, אם כי רובן באיטיות רבה יותר וברגשות יותר מעורבים.
בנק ישראל, בראשות הנגיד סטנלי פישר, תרם את חלקו לסגנון עבודה זה של בנקים מרכזיים, כאשר בחר במשך כשנתיים לרכוש מט"ח בסדר גודל של מעל 30 מיליארד דולר החל ממרס 2008 כדי למנוע את התחזקות השקל ולתמוך ביצוא.
הוא נמנע מתמיכה ביצוא על ידי מתן אשראי מוזל למימון היצוא, למשל, אם כי קרוב לוודאי, על רקע ההיסטריה שנופחה על ידי גורמים מסוימים באותה תקופה, שום גורם לא היה עוצר בעדו לעשות כן, שהרי בכך הוא היה אולי מונע גידול מסוים באבטלה.
הרעיון לאפשר לבנק מרכזי לתת אשראי לגופים שאינם מפוקחים על ידו נוצר במציאות האמריקאית, בהשראת הלחץ של המשבר, ובנק ישראל דרש לאמץ אותו בחוק החדש שלו. ברקע עמד ויכוח על השינויים הדרושים במבנה הפיקוח על השירותים הפיננסיים, שהסתיים בלא כלום, עד המשבר הבא.
אירועים אלה, ודומים להם שלא נסקרו כאן, הרחיבו מאוד את סמכויותיהם בפועל של בנקים מרכזיים, לעתים קרובות ללא תשתית חוקית. יתרונו של בנק מרכזי הוא ביכולתו להדפיס ולספוג כסף, וסמכות זו ניתנה לו במקורה למטרה עיקרית אחת - לשמור על יציבות מחירים. טול ממנו סמכות זו, או הגבל אותה כמותית, והפכת אותו לגוף חסר משמעות.
משברים יצרו מצבים בהם הבנק המרכזי החליף בפועל את הממשלה, אשר תקציבה נתון לפיקוח פרלמנטרי והיא איננה יכולה להגדיל את הוצאותיה בהחלטה של אדם אחד, אפילו אם הוא ראש ממשלה או שר אוצר. משברים יכולים להציף את השאלה: אם בנק מרכזי יכול לקנות אג"ח או מט"ח, מדוע שלא יוכל לקנות ואח"כ גם למכור, מניות או נדל"ן, או לתת הלוואות לפיתוח תעשייה זו או אחרת או לתמוך באזור מסוים מוכה אבטלה?
בנק ישראל העניק אשראי ב-40 שנותיו הראשונות ובקושי נחלץ ממנו, כי לא היה יכול בשל כך להשיג ולשמור על יציבות מחירים. השאלות הבסיסיות הן היכן עובר הגבול בין המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי למדיניות הפיסקלית של הממשלה, האם הדרך לטפל בבועות בשוקי הנכסים היא על ידי הידוק הרגולציה או באמצעות הריבית, והאם מעורבותו של בנק מרכזי בשוקי הנכסים והאשראי אינה פוגעת ביכולתו לעמוד במשימתו העיקרית שהיא לשמור על יציבות מחירים. כי זה הרי מוסכם - אי אפשר לסמוך על פוליטיקאים להשיג מטרה זו.
ההזדמנות לברר סוגיות אלה אצלנו ולהתאים לכך חקיקה רחבה עלתה כאשר נידון חוק בנק ישראל. ההזדמנות כמובן הוחמצה כי לא היה מי שירים את הנושא, ונוצר הרושם כאילו המטרה העיקרית של חקיקה זו היא לרצות את הנגיד כדי שיסכים להישאר לתקופת כהונה נוספת. קשה לחשוב על מטרה כה בלתי רלבנטית, אם כי יכולה להיות ראויה כשלעצמה, כאשר מדובר באחד מחוקי היסוד של משק מפותח.
הכותב היה נגיד בנק ישראל ומכהן כיו"ר הדירקטוריון המייעץ של בית ההשקעות מיטב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם