תקציב הולך ונעלם
אי-הוודאות בנוגע לצפוי במשק ב-2012 גדולה מהרגיל. התקוות לשדרוג מעמדה של המדיניות החברתית הולכות ונמוגות, גל התספורות בשוק ההון מגיע לממדי מגפה ומתהליך התקציב נשאר רק שלד דק
במשך 60 שנותיה הראשונות של המדינה היתה הכנסת עסוקה, בעונה זו של השנה, בקריאה שנייה ושלישית של התקציב לשנה הבאה. בעשור החמישי והשישי התפתח תהליך התקצוב, נקבעו יעדים למצרפי התקציב, הוגבלו מאוד הצעות חוק פרטיות אשר גבלו באנרכיה וכל הצעת תקציב לוותה במסמך שנקרא תחילה "תקציב לאומי".
מסמך שהכינו במשותף בנק ישראל ומשרד האוצר והוא עסק בהערכות מאקרו כלכליות של מצב המשק, וכן בעיקרי המדיניות הכלכלית. אמנם שר האוצר סילבן שלום חשב בראשית שנות ה-2000 ששותפות זו מיותרת ופירק אותה, אבל משרד האוצר המשיך לספק ניתוחים אלה בעצמו. בפני הממשלה, בבואה לדון בתקציב השנתי, הונחו אפוא שתי הערכות מצב: של האוצר ושל בנק ישראל.
מסורת זו הוסיפה להשתכלל כאשר ב-2007 החליטה הממשלה, בראשות אהוד אולמרט, להוסיף לעצמה גם יעדים חברתיים כמותיים: גידול בשיעור התעסוקה וצמצום ממדי העוני. ואז בא המפץ הגדול. ב-2009 החליטה הממשלה הנוכחית כי די לה בתקציב פעם בשנתיים. להחלטה זו יש שתי השלכות: ראשית, נותק הקשר בין התקציב לבין הרקע המשקי. דבר זה בלט כבר בתקציב הדו-שנתי הראשון ל-2010-2009 ועכשיו הוא חוזר על עצמו בתקציב הדו-שנתי
השני ל-2012-2011.
יש המתפלאים על שהאוצר אינו מעדכן ומפרסם את תחזית הצמיחה, המסים והגירעון ל-2012, כאשר ברור שעל המחצית הקיימת אבד הקלח. אין גורם רציני, קרוב לוודאי גם באוצר, הסבור שבשנה הבאה הצמיחה תהיה 4% והגירעון בתקציב יהיה 2% תוצר, כפי שנקבע בתחזית ביולי 2010.
בשיטת העבודה שאימץ האוצר אין צורך לעדכן תחזיות. התקציב אמור להתבצע כ"טייס אוטמוטי", אלמלא המחאה החברתית גם "פרק המסים" בהמלצות ועדת טרכטנברג לא היה מגיע לאישור הממשלה ושיעורי מס ההכנסה היו ממשיכים לרדת.
על-פי גישה זו כל ממשלה יכולה להציע, עם הקמתה, תקציב לכל תקופת כהונתה. תיקונים ספורדיים אפשר להכניס גם בתקציב ארבע-שנתי לאורך הדרך, ואז יישאר המון זמן לתכנון ארוך טווח, וזו הרי היתה הסיבה שהצדיקה את המעבר לתקציב דו-שנתי.
שנית, את המכה האנושה ביותר מהרחקת אופק התקציב ספגו היעדים החברתיים. השגת יעדים אלה מחייבת הפעלה סימולטנית של כמה משרדי ממשלה, ולכן גם מנגנון מתקדם של קבלת החלטות, של קביעת סדר עדיפויות ושל בקרה. לממשלה הנוכחית נוח לשמור על הסדר הישן, שלפיו כל משרד ממשלתי מתנהל בקצב שלו, בסדר העדיפויות שלו.
בסופו של דבר חינוך זה חינוך ותחבורה ציבורית זו תחבורה ציבורית, ומי אחראי להגדיל את שיעור התעסוקה של חרדים ושל ערבים. אם בינתיים פער ההכנסות במשק ממשיך להתרחב אז נמדוד אותו לאחר זמן ונדון בממצאים במשך יום-יומיים.
אי-הוודאות בנוגע לצפוי במשק ב-2012 גדולה מהרגיל. באירופה ובארה"ב שורר שקט לפני הסערה. התקוות לשדרוג מעמדה של המדיניות החברתית, בעקבות מחאת הקיץ, הולכות ונמוגות. גל התספורות בשוק ההון מגיע לממדי מגפה. מתהליך התקציב נשאר רק שלד דק.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם