חפצים, מי צריך אותם בכלל?
הקיץ יצאנו לרחובות כדי להתלונן על יוקר המחייה, אבל האם אנחנו באמת צריכים את כל הדברים שאנחנו טורחים לקנות זה לזה במהלך החגים? קריאה לחשבון נפש צרכני
אז הנה אנחנו עומדים כאן, שגעת הקניות חלפה וגם יום הדין של החיוב בבנק מאחורינו. לאן פנינו מועדות עכשיו? בעידן הזה, שבו ערוצי טלוויזיה ועיתונים הם בעיקר פלטפורמה לפרסומות, זה אולי סוג של התאבדות להזמין אותנו לעצור ולחשוב האם כל זה הכרחי, ובכל זאת אסתכן ואשאל: חפצים, מי צריך אותם בכלל?
קניות של מתנות משפחתיות, בגדי חג ומצרכים לארוחה בלתי סבירה בגודלה, הפכו כבר למנהג קבוע בבתיהם של משפחות רבות. למה? כי חייבים, הן מסבירות לעצמן, כי ככה כולם עושים ואנחנו לא רוצים לצאת קמצנים ומיזנתרופים. חוץ מזה, קניות זה כיף!
נכון, קניות זה באמת כיף, אבל אם נרד רגע לשורשיהם של המנהגים האלו, נבין שהרלוונטיות שלהם לתקופתנו ולחברת השפע שלנו פחותה מכפי שנדמה. מקדמת דנא, ועד לפני לא הרבה עשורים, היה כבוד גדול לחומר ובוודאי שגם לבדים. כשבגד נקרע תיקנו והטליאו, וכשלא ניתן היה לתקן, הפכו אותו למשהו אחר, יוקרתי פחות. שכמייה חגיגית יכולה הייתה בקלות לסיים את חייה כפקק לפך שמן קטן. לא צריך ללכת כל כך הרבה אחורה כדי להיתקל במקרים כאלה, הסבתות שלכם קרוב לוודאי יכולות לספר
בתרבות כזו, קניית בגדים לכבוד ראש השנה ופסח בוודאי הייתה אירוע חגיגי. הבגדים הללו שימשו אחר כך ברצף במשך כל השנה עד החג הגדול הבא, או אז הם התבלו לחלוטין. היום בגדים אינם זוכים להתבלות בכלל, כי הם מוחלפים בתדירות רבה ונזרקים במצב לא רע בכלל. קרוב לוודאי שילדים ילבשו אותם רק פעם אחת או פעמיים לפני שיגדלו.
גם למתנות חג היה בעבר ערך גדול. אפשרויות התחבורה היו הרי יקרות ומסורבלות, לכן החגים גם היו ההזדמנות נדירה לפגוש את המשפחה. באותם ימים צעצוע יקר ערך או ואזה חגיגית, בוודאי נקנו רק לעיתים ממש נדירות וגם התקבלו בהערכה בהתאם. והיום? את קריאות ההתפעלות בוודאי תקבלו על קניית צעצוע יוקרתי ומיוחד, אבל במקרים רבים הוא יישכח על המדף, מוחלף באחר.
בימים בהם חפצים מכל סוג נגישים כל כך, אין משמעות מיוחדת למתנות החג, חוץ מהנכונות שלנו להשקיע בהם סכומים גדולים יותר, כי כך כולם עושים. החומרים זולים יותר, כי הטכנולוגיה השתכללה, אבל אין זה אומר שלכדור הארץ קל יותר לספק לנו אותם, ההיפך הוא הנכון.
גם המאמץ של אותם פועלים חסרי פנים, העמלים בשדות הכותנה ומכרות המתכת עבור עוד מכנסיים שלא יילבשו, או צעצוע מנגן שתוכנן כך שיצא מפעולה תוך חודשיים - כדי שנקנה חדש, גם המאמץ שלהם רק מחריף כאשר הביקוש גדל.
תרבות ה"לחגוג דרך שופינג" מושרשת בנו היום. אנשים מדווחים על תחושת סיפוק גדולה מקנייה חדשה. אבל נסו להיזכר בילדות שלכם, מה השאיר בכם חותם גדול יותר? קבלה של בגד חדש או חוויה משפחתית מיוחדת? מה הייתה המתנה ששימחה אתכם ביותר? האם היא הייתה יקרה או דווקא זולה אבל פשוט מתאימה? עבורי זה קוף קטן שדרך רגליו הצינוריות עברו חוטי גומי. כשלחצת על הבסיס הקטן שלו הרגליים התכופפו. הייתי בת ארבע כשקיבלתי אותו מהסבתא האהובה עליי ושום בובה בלונדינית שניתנה לי מאוחר יותר, לא התקבלה אצלי באותה התרגשות.
הקיץ יצאנו לרחובות כדי להתלונן על יוקר המחייה. הצעקה הייתה צודקת. אנחנו משלמים יותר מדי על דברים בסיסיים. אבל בחשבון הנפש הצרכני שלנו לא יזיק להתבונן גם פנימה ולשאול האם אנחנו באמת צריכים את כל הדברים, הזולים והיקרים, שאנחנו קונים.
אני לא באה להצטעצע ולהתנשא. בוודאי שקנייה של דבר חדש שקולע בול לרצונות שלנו היא כיף גדול. גם קניית מתנה למישהו קרוב ואהוב ולראות אותו שמח בה, מסבה סיפוק גדול. אני רק מזמינה אתכם לשנה צרכנית שפוייה יותר. כשאנחנו נקנה פחות, דברים גם יעלו פחות, זה חוק השוק. אלו הם חיים משוחררים ונבונים יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם