גמילה קלה: מדריך לגמילה מחיתולים
גמילה מחיתולים דורשת מההורים המון רגישות וסבלנות. איך ומתי גומלים מחיתולים ואיך לעשות זאת בדרך היעילה ביותר? רגע לפני שבגדי החורף משבשים את התוכניות, קבלו מדריך לגמילה קלה
בדומה לתהליכי גמילה אחרים, כמו גמילה ממוצץ, מהנקה או מגורמי תלות אחרים, גם בגמילה מחיתולים צריך ההורה להוביל את המהלך. ההורה ער להתנהלות הילד ביום יום, מזהה את הבשלות והמוכנות שלו ומכיר לעומק את השלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא. לפי התרשמותו, הוא מחליט על תחילת הליך הגמילה ומגבש תוכנית פעולה.
גמילה מחיתולים מורכבת יותר ובעלת מאפיינים נוספים. אם בתהליכי גמילה אחרים החלטת ההורה מביאה את הילד להבין שהגורם שהורגל אליו – איננו, וכך לומד להירגע בדרך אחרת, בגמילה מחיתול הילד שותף פעיל יותר בתהליך. בעקבות החלטת ההורה עוברת האחריות אל הילד ללמידת שליטה על צרכיו והבנת המשמעות של התהליך.
אם הילד אינו בשלב ההתפתחותי הנכון, אם הגמילה נעשית באופן לא תואם, אם ההורה מחכה זמן לרב לסימנים של הילד אך לא לוקח החלטה ויוזם את תחילת התהליך, ייתכן הגמילה מהחיתול תתבצע עם קשיים ולאורך זמן, ולעיתים תלווה ברגרסיות.
גמילה מחיתולים צריכה להתרחש בהובלת ההורים, על פי סגנון ההורות שלהם, עם קשב למוכנות הילד לשינוי, באופן הדרגתי, עד ללמידת עשיית הצרכים בשירותים ללא חיתול.
תחילת תהליך הגמילה מחיתולים מורכב מגורמים שונים, ואין מדובר על זמן ספציפי קבוע אחד.
כהורה, אני רוצה לוודא שכאשר אני גומל את הילד, הוא אכן מוכן לגמילה זו. הוא לא יהיה מופתע, לא תהיה התנגדות, הגמילה תהיה חלק טבעי מההתפתחות שלו. כאשר זהו לא הזמן הנכון לגמילה, יעלו התנגדויות, משך הזמן של הגמילה יעלה וחוויית הגמילה תהיה לא נעימה בכללותה.
עד גיל שנה-שנה וחצי, עובר הילד תהפוכות רבות בהתפתחותו. הוא גדל ולומד כישורים מוטורים חדשים כל הזמן. הוא עסוק במטלות התפתחות רבות. לרוב, בטווח גילים זה מתבצעת גם פרידה מהאם למשפחתון או למטפלת, מתרחשת גם גמילה מהנקה ונושא הסדרת השינה מקבל דגש רב יותר.
בגיל שנתיים עסוק הילד בעיקר במשימת העצמאות וגיבוש הזהות אל מול סביבתו. הוא בוחן את עמדתו לגבי נושאים שונים ולרוב יתנגד ויתעקש כדי להשמיע את קולו כחלק מהתנהלותו במהלך היום.
הורים שמחליטים לגמול בגיל זה, צריכים לקחת בחשבון שיתכן ונושא הגמילה יהפוך
גמילה, כפי שציינתי, אף תלויה בסגנון ההורות. במידה וההורים מאמינים במתן אחריות מלאה לילדם, או כאלה שטבעם להתמהמה, הם יחכו לסימן מהילד. הם לא ייזמו ולא יגרו את הילד לקראת התהליך. ההורים אחרים יחליטו על זמן מסויים ובו יחליטו לגמול מתוך ציפייה שהילד יתאים את עצמו לשינוי.
לפי גישת עידן ההורות, אין גיל מסוים המומלץ לגמילה מחיתולים. בכל טווח הגילים שצויין, יכולים ההורים להחליט על גמילה, אך צריכים לקחת בחשבון את התנאים הסביבתיים וההתפתחותיים ואת העובדה שייתכן והגמילה תארך זמן רב יותר.
חשוב לזכור שתחילת תהליך הגמילה תלויה במוכנות הילד וסגנון ההורות. ההורים צריכים לעזור לילד ולהוביל את המהלך על ידי העלאתו למודעות הילד וזאת מתוך התבוננות והקשבה לו.
1. מוכנות ובשלות רגשית - האם ילדכם מסוגל להכיל את השינוי הזה? האם הוא ילד עצמאי ובוגר או תלותי ופסיבי? גם אם הוא מודע לחיתול, מודע לצרכים שלו, האם הוא בשל להפרד ממנו? חשוב לבדוק את תגובתו כאשר מדברים עמו על נושא זה.
2. מודעות פיזית - האם הילד מודע לגופו, לאיבריו, לצרכים שיוצאים מגופו, מתי הם יוצאים, ומה התחושה שיש בגופו לפני שהם יוצאים? אם רוצים שהוא ישלוט בסוגריו, עליו להיות מודע לתחושותיו. האם כאשר החיתול מלא זה מפריע לו?
3. שליטה מוטורית - האם הילד יודע להגיע לשירותים, להוריד מכנסיים ותחתונים ולשבת על האסלה, ישבנון, סיר? האם הוא עצמאי מבחינת מוטוריקה גסה? תחילה ההורה יעזור וילמד, אך בהמשך אמור הילד להגיע באופן עצמאי אל השירותים.
4. זמני עשיית צרכים קבועים - ההורים יכולים להתחיל להתבונן ולראות מתי הילד עושה את צרכיו. במידה ומדובר בשעות קבועות, להורה יהיה יותר קל לכוון את זמן עשיית הצרכים בסיר או בשירותים.
5. מוכנות קוגניטיבית - האם הילד יודע לתרגם את תחושותיו הפיזיות למילים ולהגיד שיש לו פיפי או קקי? ואם הוא עדיין אינו מדבר – האם הוא יודע לסמן, להצביע, להתריע בפני ההורה שהוא צריך לשירותים?
6. שינויים - גמילה מחיתול היא שינוי מאוד מהותי בחיי הילד וחשוב שתוודאו שלא קורה שינוי נוסף במהלך הזמן הזה, כמו הולדת אח, כניסה לגן חדש, מעבר לבית חדש שדורשים הסתגלות וזמן. חשוב לבחור תקופה של שגרה ויציבות בה כל משאבי הילד מופנים לשם כך.
ישבנון, שירותים או סיר
חשוב לבחון היטב מה הם העזרים המתאימים לילדכם בשלב הגמילה בו הוא נמצא. ישנם ילדים שהשירותים, המקושרים בעיניהם לתחום השמור למבוגרים, ילחיצו אותם. בשירותים יש חור והם יכולים ליפול לתוכו והם גם לא מבינים לאן הצרכים הולכים. ישנם ילדים שהישבנון מלחיץ אותם כי הוא לא יציב, כי צריך לטפס עליו ויש שלא יאהבו את הסיר משום שהם רוצים לעשות בשירותים כמו בוגרים.
הבחירה תתרחש על פי העדפת הילד, בהתאם להכוונת ההורה לעבר עשיית הצרכים בשירותים בסיום התהליך, תוך שמירה על בטיחותו (ילד שמתחילים עמו גמילה בשירותים, צריך להיות בנוכחות של מבוגר, שמא ייפול מהשירותים והחוויה הלא נעימה תקושר לשירותים).
אם החלטתם להתחיל את התהליך עם סיר. עשו היכרות עמו, עזרו לילד להרגיש עמו בנוח. תוכלו לצבוע את הסיר או לשחק משחק מסויים כאשר הוא יושב בתוך הסיר.
אם החלטתם על ישבנון, תוכלו לאפשר לילד להיות עצמאי, לשים אותו על האסלה ולטפס עליו בעצמו. חשוב לוודא שהישבנון יהיה יציב, כדי שלא יקרה מצב בו יזוז במפתיע וילחיץ את הילד.
אם החלטתם להתחיל בתהליך בשירותים, ודאו שילדכם יודע להחזיק את עצמו ולהיעזר בידיו כדי לא ליפול פנימה. האסלה ברוב המקרים גדולה מדי בשביל הילד והוא נזקק לעזרת הוריו בטיפוס ובישיבה עליה כדי לא ליפול. ודאו שאכן זהו שלב שמותאם ליכולתו הפיזית.
במהלך התהליך ניתן לשלב בין העזרים השונים. אפשר להתחיל עם הסיר וללמד את הילד את משמעות עשיית הצרכים לסיר ולא לחיתול. שיכיר את התחושה ויראה במו עיניו כיצד הצרכים שיוצאים מגופו עוברים אל הסיר ומשם לשירותים, שם הם נשטפים אל תוך האסלה. תרגול של החווייה הזו הלמידה של ילדכם שהוא זה השולט, יחד עם התחושה הנלווית של עצמאות, של בגרות ואחריות, תוביל להמשך התהליך ומעבר לישבנון שמותאם למבנה הפיזי שלו ולאחר מכן למעבר לשירותי הבוגרים.
הכנה מוקדמת והסבר מקדים חשובים להצלחה של תהליך. אם אני כהורה, רוצה שילדי יהיה עצמאי וילך לשירותים לבדו, אני צריך להסביר לו מה הולך להיות, מה ידרש ממנו, מה המשמעות של הליכה זו.
הכנה מוקדמת אף תעזור להורה לבחון את תגובות הילד ובכך לוודא שאכן הוא מוכן לכך. יתכן שלאחר השיחה, תגובת הילד תהיה כה חריפה כנגד התהליך וההורה יחליט לדחות מעט את תחילתו.
ההסבר צריך להיות מפורט עד כמה שניתן: מה הולך לקרות כאשר מורידים את החיתול, מתי מורידים את הטיטול, מה מצופה ממנו, מה התפקיד של אמא (אמא תעזור לעלות על הישבנון, אמא תביא את הסיר ותרים אחר כך את המכנסיים, וכו').
השליטה בצרכים, כמו הציפייה שהילד יהיה אחראי למשהו שעד כה כלל לא היה מודע לו, הן חוויות חדשות וביחד עם ההסבר על החווייה הזו, נכין את הילד ונחדד את האינטליגנציה הרגשית שלו דרך שיקוף רגשות.
חוויה חדשה עלולה להיות מפחידה ולא ברורה. מה שיוצא מגופו הוא לא מוכר, ואולי קצת מוזר. יתכן והילד ירגיש פחד או גועל, אולי אף בושה ורגשות אשם. רצוי להכין את הילד לתחושות שיתכן ויעלו בו. לדוגמה: "בתחילה יתכן וכשתרצה לעשות קקי לא תספיק להגיע לשירותים, ותעשה בתחתונים. זה בסדר. זו רק ההתחלה. אם זה קורה, ננקה, נחליף בגדים, ובפעם הבאה נרוץ מהר לעשות בשירותים".
כחלק מההכנה לקראת הגמילה, ההורה יוכל לדבר על נושא החיתול והפרידה ממנו, לספר על ילדים אחרים שנגמלו ולקרוא עמו סיפור על ילדים בתהליך גמילה. ובמידה ובגן של הילד ישנם ילדים שכבר החלו בגמילה, אפשר יהיה להשתמש בהם כדוגמה ולדבר עליהם. בכך, ההורה מעלה את הנושא למודעות של הילד ולשיח המשפחתי. הוא מגרה ומסקרן את הילד ומניע אותו לרצות לחוות את החוויה בעצמו.
לפני ההחלטה לגמול, ניתן לחשוף את הילד לשירותים באופן לא רשמי. נרצה שחדר השירותים יהיה אזור שהילד ירגיש בו נוח ונעים. שכאשר יורד החיתול ותחל הגמילה, הילד ירגיש שהוא יכול לגשת לשם בכל זמן שהוא צריך ורוצה.
ניתן לעשות זאת דרך דוגמה אישית. ללכת לשירותים ולאפשר לו, אם הוא רוצה, להכנס. אם יש אחים גדולים, אפשר שיצטרף אליהם ויראה מה קורה שם. ניתן גם לשחק בחדר השירותים וכך להפוך את המקום לידידותי ונעים ולא סגור ואולי קצת מפחיד.
לפני שמתחילים להשתמש בסיר או בישבנון, אפשר לשים אותם בחדר השירותים, להוציא אותם מדי יום, שהילד יתרגל לראותם. ההורה יסביר לילדו מה עושים בסיר ומה עושים בישבנון, ויזמין אותו לחקור אותם, לגעת, להזיז, לבדוק אותם.
חוויית גמילה מהנה וטבעית תתקיים רק כאשר לא נכניס מתח ולחץ לתוך הסיטואציה.
אם הילד ירגיש את המתח ואת החשש, נעביר אליו אחריות רבה מאוד והרי הוא רק בתחילת הדרך. הגמילה, מבחינתו, תהפוך למשימה שהוא ירגיש שהוא חייב לעמוד בה, ואם יכשל - ההורים יהיו מאוכזבים.
במידה ויועבר אליו המתח הרגשי, ייתכן שהילד יתנגד בכלל לגמילה. במקרה זה, הוא לא יהיה מוכן כלל להפרד מהחיתול כדי לא להתמודד עם כובד העניין שמצופה ממנו ועם העומס הרגשי שמלווה לכך.
ישנה סבירות שהילד אף ישתמש בגמילה בדרך מניפולטיבית מול הוריו. ילד כזה למשל, לא יהיה מוכן לעשות קקי בשירותים אלא רק אם ההורים ייתנו ממתק לפני. יגביל את השימוש רק לשירותים מסויימים, או אולי ישב זמן רב בשירותים מבלי לעשות כלום, וברגע שילבש מכנסיים -יעשה במכנסיו.
החווייה אמורה להיות מהנה ושגרתית ולא כוללת חרדה וכובד של ציפיות: הילד מרגיש צורך, הולך לשירותים, עושה צרכיו וחוזר לפעילות שלו. נרצה שהתהליך יעצים אותו, שהילד ירצה לבוא לשירותים ולעשות שם את מה שהגדולים עושים, ירגיש שהוא מסוגל, שהוא יכול ושהוא יודע.
בנוסף, היאזרו בסבלנות, גמילה לא מתרחשת ביום אחד. הילד צריך להכיר בעובדה שקקי ופיפי יוצאים מגופו והם לא נטמעים בתוך החיתול, הבנה כזו דורשת זמן.
ילדכם צריך לזכור שהוא האחראי לצרכיו. יתכן והוא כבר בתהליך גמילה, ופתאום באמצע משחק יעשה פיפי בתחתונים בלי לשים לב. במקרה זה, העובדה שהוא גמול עדיין לא הופנמה וצריך להזכיר לו.
כמובן שלא צריך לכעוס עליו. כעס או חוסר סבלנות במהלך הגמילה אינם רצויים משום שפספוסים הם חלק מהלמידה. הילד בוודאי אינו מפספס בכוונה - להיפך, הפגנת כעס עלולה בהמשך לגרום לכך שהילד ישתמש בצרכיו כדי להניע את הוריו, או להרגיש אשמה או בושה, מה שעלול להתבטא בתחומים אחרים בחייו.
תזכורות - שאלו את הילד אם הוא צריך לגשת לשירותים ובקשו ממנו להתריע בפניכם כשהוא צריך. תזמנו את התזכורות בזמנים בהם ידוע לכם שהוא צריך להתרוקן (אחרי ארוחות, לאחר שתיית מים מרובה, התעוררות בבוקר, וכו').
גמישות - יהיו מקרים בהם הילד יתקשה לחכות עד להגעה לשירותים. היו גמישים. אפשרו לילד לעשות אותם בחוץ: להשקות את העץ, את הפרחים. ככל שיעבור הזמן, יתרגל הילד לתחושה המרמזת על כך שהוא צריך פיפי או קקי וייגש לשירותים בזמן הנכון.
לא בחורף - העדיפו להתחיל את התהליך במידת האפשר בחודשי האביב, הקיץ או הסתיו. זה יקל עליכם בהחלפת הבגדים ויקל על הילד לפשוט את בגדיו בהליכה לשירותים.
גמילת יום - ילדכם רגיל במהלך הלילה לעשות את צרכיו בחיתול. הוא אינו מודע לכך וממשיך לישון תוך כדי. התחילו בגמילה במהלך היום, כאשר הילד עירני ומשתף פעולה. במהלך היום הוא מודע לתחושות גופו וכך לומד את משמעות השליטה בצרכים.
סבלנות ואווירה נעימה - כאשר ניגשים לשירותים (או למקום הנבחר) אך אין תוצאה, זה בסדר, אפשר לנסות שוב בזמן אחר. עזרו לילד ללבוש את התחתונים והמכנסיים וחזרו לשגרה. בתחילה, כשהילד מתרגש מהעובדה שיש סיר וישבנון הוא יבקש פעמים רבות לגשת ולעשות, ובפועל לא יקרה דבר. אל תכעסו ואל תתעקשו כדי לא ליצור התנגדות או עצירות מכוונת.
כשיושבים ביחד בשירותים, על הסיר או הישבנון ומחכים שיבוא הפיפי והקקי, אפשר לספר סיפורים, לשיר שירים, לצחוק ולהתבדח. אם לא קורה כלום, תוכלו לצאת ולחזור שוב לאחר 10-15 דקות. המשיכו לשחק וחזרו לפעילות הקודמת וגשו לשירותים לנסות שוב.
בנוסף על הסבלנות, שמרו על אווירה נעימה תוך כדי התהליך. כאשר מגיע הזמן לגשת לשירותים, תוכלו לרוץ, לדלג, לדהור כמו סוסים או להתחרות מי מגיע לחדר השירותים הכי מהר. אפשר לרקוד ולשיר בשירותים כדי שהפיפי והקקי כבר יגיעו. שמרו על אווירה זו גם כאשר יש פיספוסים, או כאשר יושבים ומחכים ולא יוצא דבר. העניקו לילד את המרחב ללמידה.
בקשה לחיתול - יתכן ובתחילת התהליך יבקש ילדכם לחזור לחיתול כדי לעשות את צרכיו כפי שהוא רגיל. בתחילה, אין סיבה להכנס למאבק עם הילד ולא לאפשר לו חיתול, אך חשוב לא לוותר ולתת את החיתול מיד, שכן הויתור עלול להתקבע והילד יבקש בכל פעם חיתול כדי לעשות את צרכיו. אפשרו לו רק אם נראה שאכן החוסר בחיתול מונע ממנו להתפנות.
לאחר השימוש בחיתול הורידו אותו והמשיכו בפעילות הרגילה. הזכירו שבפעם הבאה כשירגיש שהוא צריך להתפנות – שיבקש, ואז תוכלו לגשת ביחד לשירותים. בהמשך הילד ילמד לשלוט יותר על צרכיו, יהיה מודע יותר למה שקורה ופחות יפחד מהחדש. הצורך בחיתול כהגנה יפחת.
עצמאות - בשלבים הראשונים יצטרך הילד עזרה בלמידה, אך ככל שתעלה השליטה של הילד במהלך היום בעשיית צרכיו, ניתן יהיה לאפשר לו יותר עצמאות וחופש פעולה. ניתן להוריד את תדירות התזכורות לגשת לשירותים, לאפשר לו לעשות את הפעולות לבד - מהורדת המכנסיים ועד לישיבה בשירותים והורדת המים (גם אם הילד יושב בסיר הוא יכול להוריד את המים בשירותים כאשר מרוקנים את הסיר). חשוב שנעצים אותו ואת היכולת הזו, שיהיה לו כיף ותהיה לו מוטיבציה להמשיך עם עשיית הצרכים בשירותים.
בהמשך, במידה והגמילה מתרחשת בעזרת סיר, אפשר לעבור לשירותים בצורה הדרגתית ותוך כדי בדיקת מוכנות הילד. אפשר להציע לו את הישבנון והשירותים בצורה אטרקטיבית יותר - כשידרוג לסיר, כסימן לבגרות המיוחלת, לחיקוי של הבוגרים ולעצמאות הנחשקת.
גמילה בזמן השינה - לאחר זמן מה, כאשר הגמילה ביום הופנמה, אפשר להתקדם לעבר גמילה בזמן שינה. ילדכם כבר מודע לצרכי גופו ומזהה מתי הוא צריך לגשת. החלו בגמילה בשנת הצהריים הקצרה יותר והתקדמו לשנת הלילה. עשו הערכת מצב למוכנות של הילד לעניין ובדקו האם הוא באמת מוכן. האם במהלך השינה הוא כבר אינו עושה צרכים בחיתול? האם הוא קם עם חיתול יבש ומבקש לאחר ללכת לשירותים?
במידה ואכן החיתול יבש, אפשר להתחיל. הסבירו לו לפני השינה שהוא הולך לישון בלי החיתול, ואם הוא מרגיש שהוא צריך פיפי או קקי במהלך השינה אז שיתעורר וייגש לשירותים או יקרא לאמא ואבא שיעזרו לו.
כאשר הילד מתרגל לשנת צהריים ללא חיתול ומתאפק עד שהוא מתעורר, תוכלו לגמול אותו גם בלילה. בלילה הראשון הסבירו לו שוב, הזכירו לו מה הוא צריך לעשות כאשר הוא מרגיש שהוא צריך להתפנות. ודאו שהוא הולך לשירותים לפני השינה ושהוא לא שתה יותר מדי מים.
אם במהלך הלילה לא הספיק להתעורר לפני שהתפנה, דברו איתו על כך. על מה שקרה, על איך אפשר למנוע. אמרו למשל: "זה באמת לא נעים לעשות פיפי במיטה, כשהכל מאוד רטוב, היום בערב נעשה פיפי לפני השינה ונוודא שאין יותר פיפי, ואם בלילה תרגיש שאתה צריך לעשות, מיד נקום מהמיטה, מהר מהר כדי לעשות לפני שיברח".
תגובתכם לנושא חשובה מאוד, ילדכם נמצא במצב מאוד רגיש ופגיע, ואם תשפטו, תכעסו או תתאכזבו הוא יפנים את המסר הזה ויתקשה בגמילה ואולי אף בתחומים אחרים. אפשרו לו להתרגל לכך שגם בלילה לא עושים פיפי. יש מקום רב להכלה ולקשב ולהבנת המקום בו נמצא הילד, אך יש להעביר לילד מסר של מה מצופה ממנו. כלומר, ביחד עם העובדה שאנו מכירים בכך שהיה פספוס, וזה לא נעים לילד להיות רטוב, אנחנו מצפים ממנו שכאשר הוא צריך, הוא יגש לשירותים ויתפנה שם.
גמילה מחיתולים כוללת למידה עדינה מאוד שדורשת המון רגישות וסבלנות. הילד צריך ללמוד כישור חדש שעד כה לא היה מודע לו. העניקו לו את המרחב הנעים ללמידה, היו קשובים למוכנות ולבשלות שלו תחת מעטפת ההכוונה וההדרכה שלכם. הילד ילמד לבטוח בעצמו, להקשיב לגופו, ולהיות עצמאי ובשליטה על צרכיו.
סיגל חדד היא מרצה בקורס להכשרת יועצות לגמילה מחיתולים, הייחודי למכללת עידן ההורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם