8 נרות, 8 דרכים להורות נכונה
הילדים שלנו הם האור בחיינו. כיצד נשמור עליו ונטפח אותו? לכבוד חג האור, רוית גוטמן עם 8 נרות שיאירו לכם בבטחה את הדרך הנכונה להורות
ובעודכם נשבים בקסמו, צביטה מפלחת את לבכם, כאב חד ודוקר, שואל ללא היסוס: "האם אדע להאיר את דרכו בעולם הזה?". מועקה כבדה מונחת בחלל החדר. לו רק היינו יכולים לעטוף, לרפד להם , לסדר עבורם – לשמור את המאור הזה מוגן ואסוף.
מזמינה אותנו לעצור, רק לרגע קט, ולתת למרוץ החיים להמתין מספר דקות. בואו נישא את פנינו אל עבר העתיד, אל היום בו ילדינו יהיו גדולים. איך הייתם רוצים לראותם? בריאים, שמחים, עצמאיים, חברותיים, בעלי דימוי עצמי גבוה, ביטחון עצמי, יושר, עמוד שדרה, אמת פנימית ודרך משלהם. שיהיו מאושרים בחלקם וישאפו לצמוח לגדול ולהתפתח.
תסלח לנו החנוכיה, אם נשען עליה כמטפורה. כל אחד מתשעת קניה יאיר לנו, ההורים, את הדרך להגשים את החזון עבור אותו מאור בחיינו.
נקבל אותם עם כל השלל איתו הם מגיעים אל העולם. לא רק מוצלחים, מפוייסים, צייתנים, עוזרים,
נכון, אנחנו רוצים שתמיד יבחרו נכון את החברים שלהם, הבגדים שלהם והמעשים שלהם. אבל תחשבו לרגע על עצמכם: האם לא כל בחירה שגויה היוותה עבורכם הזדמנות ללמידה?
נאפשר להם קרקע להתנסויות, נעודד עצמאות, מאמץ והשקעה, נפתח בפניהם הזדמנות למשימות בבית, נציע תחומי אחריות.
את התחושה הזו, שלא משנה מה יקרה ומה אעשה, תמיד יהיה לי מקום לחזור אליו, להתרפק ולהתפרק להיאסף ולהתעצם - לא יוצרות רק המילים כי אם גם המעשים. וכשהילד שלנו צריך אותנו, אפשר להיות שם בשבילו גם ללא מילים. היו שם. ללא שיפוטיות, ללא ביקורת וללא "אמרתי לך".
ילדים אוהבים סיפורים, בעיקר כשהם אמיתיים. על אבא ואימא וסבתא וסבא, על מה שהיה פעם לפני שלושים שנה, וגם היום, בדרכי חזרה מהעבודה. אם נספר ונשתף, ילדינו ילמדו להכיר אותנו, ידעו עלינו יותר, מה נעים לנו, מה אנחנו אוהבים, אילו חוויות היו לנו. שיתוף מקרב ופותח את הלב, גם של המספר וגם של המקשיב
ניסיתם פעם רק להקשיב? בלי לשאול שאלה, בלי לעוץ עצה ובלי למהר לקחת על עצמכם את הקושי והאחריות? להיות שם רק כדי להקשיב. אחרי הכל תמיד אפשר יהיה לשאול - "למה אתה זקוק ממני?" או "מה אתה מבקש?".
כשאנחנו גדלים, אנו מבינים שהחיים מלאים במכשולים, קטנים כגדולים. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו מאוכזבים, מתוסכלים וכועסים בפרט כשהדברים אינם מסתדרים כפי שרצינו. ככל שיקדימו ילדינו לפגוש תסכול, כך השריר החשוב הזה יהיה מאומן לחוות את החוויות המגוונות שמכינים לנו החיים.
לבסוף הם יווכחו כי השמים לא נופלים בכל פעם שלא מקבלים את מה שרוצים, החיים ממשיכים ויש בהם את הכוח להתגבר ולהתבגר.
בשנים הראשונות, ילדינו רואים את העולם דרכנו. כשהם מאמינים כי אנחנו מאמינים בהם, הם לומדים להאמין בעצמם. לסמוך על עצמם.
כשנעשה כך, ניווכח כי ילדינו מתקשים למצוא את האור שבהם. את אותה תכונה המייחדת אותם. האירו להם את אורם המיוחד – סקרן, יצירתי, מוכשר ב... ועוד.
כל שנבקש עבורם לו יהי...
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם