נרו יאיר: על תפקידו המורכב של הילד הראשון
כולנו מכירים את התופעה: ילד בכור להוריו המרכז סביבו קבוצת מבוגרים נלהבת ומתפעלת. האם מיקומו של הילד במרכז ההוויה המשפחתית מזיק או מעודד?
החוויה האישית הזו שלי, חידדה בי את היכולת לזהות ברחוב, במסעדה, בגינת המשחקים את המשפחות האלה: מתפעלות ואחוזות התרגשות וגאווה, ממוקדות באופן מוחלט בפעוט שנראה כאילו הבין והתרגל מהר מאוד להיות במרכז ההוויה: להיות השמש שבצחוקו ובחכמתו מדליק את האור והשמחה של כל המבוגרים שסביבו ובבכיו מכבה את השמחה בעולם.
הפסיכולוג אלפרד אדלר אמר שהאדם הינו יצור חברתי ובעל צורך מולד להשתלב בסביבה החברתית. זהו צורך מולד אמנם, אך דורש פיתוח. התינוק נולד תלוי לגמרי במבוגרים המטפלים בו וכבר לפני שמתחיל לדבר מסוגל לפתח איתם קשר דרך בכי וצחוק וכו'. זו תחילתה של תנועה מתמדת של יחסי גומלין עם הזולת, בתקווה שיצליח לפתח יחסים תקינים ומספקים ויוכל לחוש רווחה נפשית.
הילד שנולד בכור להוריו לא יכול להימנע מתפקידו החשוב: זה שהפך שני אנשים להורים והעניק סטטוס חדש גם להוריהם - סבא וסבתא.
המקום הפסיכולוגי של "להיות בכור" טומן בחובו יתרונות וחסרונות.
מה הם היתרונות? בדרך כלל מדובר בילד מאוד מורגש, שיש סיכוי טוב שירגיש נאהב כי כולם פנויים עדיין לתת לו ורק לו את כל האהבה הזו. קיים סיכוי טוב שירגיש ביטחון, משום שעל פי רוב זוכה להתפעלות ממעשיו, ומחוכמותיו. בבית, בסביבתו הבטוחה, הוא אינו נדרש לחלוק תשומת לב ו/או צעצועים, או כל משאב אחר עם אחרים.
מאידך רשימת הסיכונים: יתכן שילד בכור עלול להתרגל לתנאים צרים מדי של מרכזיות ואז עלול להרגיש מאויים בגן, למשל, שם נדרש לחלוק את חפציו עם אחרים ואינו זוכה לתשומת לב בלעדית מהגננת.
ילד בכור עלול לצאת מפונק. בגלל שכולם משרתים אותו בבית, לא יהיה מאומן לעשות פעולות למען עצמו ויחוש לא עצמאי. המחוייבות לשמח את עולם המבוגרים המתפעלים שמסביב עלולה להוביל אותו להתמחות יתר על המידה בריצוי המבוגרים ולא לעמוד על דעתו ורצונותיו.
את מיקומו של ילד במשפחה אי אפשר לשנות, אבל למקום הפסיכולוגי יש לתת את הדעת. על כן, להורים חשוב לשים לב למערך הזה ולזכור לעשות כמה פעולות מניעה על מנת לגדל ילד משתלב ובטוח:
1. תרומה ומועילות: אפשרו לילד לתרום בבית. שלבו אותו בכל פעילות של עשיה למען הכלל: זריקה לפח, הכנסת כביסה למכונה, עריכת השולחן וכו'. חשוב שהילד ירגיש נחוץ, לא רק אהוב.
2. דחיית סיפוקים: לא מוכרחים לקפוץ ולמלא מיד כל משאלה. אפשר לומר לפעוט: "אני מסיימת לשתות את הקפה שלי ואז אשחק איתך".
3. פעולות עצמאיות: לא לתת שירותים מיותרים. הניחו לילד להתאמן בעשייה עצמאית: לנעול נעליים, לאכול בעצמו, להוריד צלחת משולחן וכו'.
4. הכלת תסכול: כשהילד עושה פעולה ולא מצליח, שמרו על רוגע שמכיל את התסכול ומעודד לניסיונות נוספים.
5. בקשת עזרה: תנו לו הזדמנות אמיתית להשתלב: "אני זקוקה שתעזור לי לסחוב את השקיות" "תעזור לי להבין איך מפעילים את המכונה הזו".
6. עידוד: עידוד כשמוותר, עידוד כשמתחלק עם חבר, עידוד כשמשתלב ומחכה בתור בסבלנות.
7. התפעלות בפרופורציה: תנו משוב ועודדו באופן יומיומי, אך ללא רעש ובומבסטיות. חשוב ליהנות מהילד, אך באופן מאוזן: "נעים לי שחיכית בסבלנות" ולא "אתה הכי
הדר קוגל היא מנחה בכירה במכון אדלר. 054-7949300.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם