אליפות ישראל באיוולת
קשה לפספס רגעים קומיים של הספורט הישראלי, בדיוק כמו שרוני רוזנטל ניצב מול שער ריק. עוד 17 נקודות ציון של רגעי השפל שעברו עלינו במהלך השנים
  אייל לוי, רון עמיקם
12/10/2005  10:00
הספורט הישראלי מורכב ממעט סיפורי הצלחה, אבל גדוש ברגעים קומיים וטרגיים. כל הניסיונות להדביק את אחותנו האירופית הסתיימו בדרך כלל בניחוח אסיאתי חמצמץ של שערורייה ואחריה ועדת חקירה. אז הגענו למונדיאל במקסיקו, זכינו בגביע אירופה ואפילו מדליית זהב אולימפית כבר יש בארון, אבל הדרך לפסגה היתה ארוכה. 18 נקודות ציון.
1947
זה היה גמר גביע טעון מאוד. בית"ר תל אביב היתה הקבוצה הטובה בארץ, גם אם הבריטים תחת הנהגתו של שר החוץ, ארנסט בווין, דרשו להוציא אותה מחוץ לחוק בגלל הזיקה לפעולות האלימות של האצ"ל. המשחק נערך באצטדיון המכבייה לעיני 10,000 צופים משולהבים. במצב של 2-3 למכבי תל אביב, שתי דקות לסיום, היה נדמה כי שוער מכבי אברהם בנדרסקי (לימים בנדורי) שומט את הכדור מעבר לקו השער, מה שהיה מביא לשוויון.

השופט סבר אחרת. במגרש התפתחה מהומה גדולה, התעופפו שם אגרופים וקהל פרץ למגרש, בעיקר מקרב אותם אנשי אצ"ל מחופשים. בלהט המהומה רץ מגן בית"ר תל אביב, יום-טוב מנשרוב (שהיה גם מתאגרף מקצועי בנבחרת ארץ ישראל), לקח את גביע המדינה, שאותו היה אמור להעניק יושב ראש ההתאחדות, חיים גלובינסקי, ונמלט עימו. עד היום לא ברור היכן הגביע. בשנות התשעים גילה מאכער אחד מפתח תקווה כי הגביע אצלו, הזמין לצילום את שייע גלזר ויוסל'ה מירמוביץ', כוכבי מכבי תל אביב שמעולם לא זכו להניף את אותו גביע, הצטלם איתם ונעלם שוב. עם הגביע.
1950
זה יישמע מגוחך, אבל בשנות החמישים היה הסכם בלתי כתוב בין מרכזי הספורט הגדולים של חלוקה שווה. במספר הצירים, במספר חברי ההנהלה במוסדות הספורט השונים, אפילו במספר שחקני הנבחרת. מאחר ש-11 שחקנים משחקים בקבוצת כדורגל, נקבע כי חמישה יבואו מהפועל, חמישה ממכבי, וגמבש אחד מבית"ר, או יעקב או יצחק, שחקני בית"ר תל אביב.

לא מאמינים? תספרו. הנה הרכב ישראל באוקטובר 50' למשחק הידידות נגד טורקיה: חודורוב (הפועל), שניאור (מכבי), וייס (הפועל), שמילוביץ' (הפועל), מלמד (הפועל), פוקס (מכבי) יצחק גמבש (בית"ר), צ' צ' יק (הפועל), גלזר (מכבי), סטודינסקי (מכבי), מירמוביץ' (מכבי).

במפגשים ההיסטוריים בין ישראל לברית המועצות, ב-56', שיחקו במשחק הראשון שישה ממכבי וחמישה מהפועל בהרכב ובמשחק הגומלין שישה מהפועל ואחד ממכבי. רק בסוף שנות החמישים החלו להתגלות סדקים בהסכם החלוקה הלא ספורטיבי הזה, ושיטת הפיפטי-פיפטי פסה מן העולם.
1960
שש שנים אחרי שעלה ארצה ממרוקו, הנרי אוחיון נקרא לדגל לייצג את ישראל באולימפיאדת רומא. אוחיון היה רוכב אופניים מעולה ועמד בפניו אתגר באורך של 180 קילומטר ברחובות העיר ובפרבריה. הוא וחברו הטוב, יצחק בןדוד, חיממו מנועים והיו מוכנים למשימה.

יום חג היה ברומא. השמש של אוגוסט טיגנה את הרוכבים ולא פעם היו אלה צופים ששפכו מים על הספורטאים המעולפים. עם המזל הנאחס של הישראלים דווקא דלי אמיתי פגע בפניו של בן-דוד. מעוצמת המכה עפו לו המשקפיים ומאחר שעם ראייה מטושטשת אי אפשר להמשיך, ב-דוד חזר כדי לאסוף את האבידה. המארגנים נדהמו מה פתאום הישראלי רוכב נגד כיוון התנועה, ולכן בנקודה זו אמרו לו: "תודה, סיימת".

אוחיון נשאר חזק בתמונה. הוא אפילו נדבק לחבורה המובילה, אבל אי שם באחת הגבעות ליד רומא הוא התנגש ברוכב אויב, ביצע סלטה כפולה ונאלץ לפרוש. עד היום אם תשאלו איזה רוכב אופניים ישראלי נשאר חרות בזיכרון יגידו לכם אוחיון ובן-דוד, עניין של קאלט.
1961
נבחרת ישראל התמודדה בנובמבר 1961 על הזכות לשחק במונדיאל 1962 בצ'ילה מול איטליה הגדולה. במשחק בר"ג הובילה ישראל 0-2 במחצית לפני שנכנעה 4-2. הגומלין בטורינו שבועיים מאוחר יותר נקבע לשבת אחר הצהריים, יום שנבחרות לאומיות נמנעו להתחרות בו, כחלק מהסטטוס קוו עם המפד"ל. מאחר שלא ניתן היה לשנות את התאריך, שיחקה ישראל בשבת וחטפה את התבוסה הכבדה ביותר שלה במשחק רשמי 6-0.

המפד"ל ברשות שר הדואר דאז, הד"ר יוסף בורג, החלה בתהליך של פרישה מהקואליציה עם מפא"י ובן-גוריון, עד ששוכנעה ברגע האחרון לחזור בה מצעדיה. 15 שנה מאוחר יותר יפרשו בורג והמפד"ל בגלל מטוסי אף-15 שהגיעו לאחר כניסת השבת לארץ. יש האומרים כי עונשה של הנבחרת הגיע ארבעה ימים מאוחר יותר כאשר הפסידה במשחק ידידות בלידס לאנגליה הצעירה 7-1, גדולת תבוסותיה בכל הזמנים.
1974
עדותו של שחקן הפועל פתח תקווה, גבי רוזנדורן: "שמעתי שריקה וראיתי קהל משולהב רץ לעברי. ניסיתי לברוח אולם חיש מהר הקיפו אותי בריונים, ביניהם חייל שעוזי בידו שאמר לי:'אני ארצח אותך'. תוך כדי כך החלו לבעוט בכל חלקי גופי ולהלום עם ברזל בראשי. אבי, שהוא רס"ר בצה"ל, וישב בין הצופים, התפרץ לעבר תוקפי ובעזרת ידיד ירושלמי הצליח להרחיקני מהמהומה. אינני חושב שאוכל להמשיך לשחק". רוזנדורן סיפר את הווידוי המזעזע לכתב היומון "חדשות הספורט" כשמגבת לחה מכסה את ראשו.

זה קרה בליל הצינורות הארוכים. חצי גמר גביע המדינה בין הפועל פתח תקווה לבית"ר ירושלים בדקה ה-118, לקראת סיום הארכה כשפתח תקווה הובילה 3-2 אבן פגעה בראשו של הקוון והמון ירושלמי פרץ למגרש כדי לחסל חשבונות.

השופט ויקטור נעמן הוברח על ידי המשטרה והפתח תקוואים נסו על נפשם. העולה החדש בוריס נורמן טיפס על החומות וברח לפרדסים הסמוכים כשאחריו עשרות עם כלי נשק מאולתרים. נורמן תפס מונית וניצל. כבר אז היה ברור לכולם שלא כדאי להתעסק עם בית"ר.
1980
מאמן מכבי תל אביב הוא רלף קליין. מכבי היא אחת משתי הקבוצות הטובות ביבשת, וזה משחק העונה בפאביליון של מדריד. מכבי לא ניצחה שם מעולם, התרגשות גדולה, גם עצבנות. ארל וויליאמס הוא שחקן החיזוק הכי משמעותי של הקבוצה, בחור גדול עם שריטה עמוקה. הוא נדלק בקלות, לא נשאר חייב. כמה חודשים קודם לכן הוא רודף אחרי אולסי פרי ביציאה מהאולם במכון וינגייט עם פח אשפה ביד.

שני החבר'ה מכלים את זעמם באותה תקופה בשמוליק נחמיאס, אחד מהשדופים שבשחקני הפועל תל אביב. באותו ערב במדריד, תחת הקריאות "קונטה קינטה" (גיבור הסדרה "שורשים" של אלכס היילי, שמספרת על סיפור משפחת עבדים בארצות הברית) מצד הספרדים, חוטף וויליאמס מטבע בראשו. הוא רץ אחוז אמוק ליציע במטרה לפרק את הנער שהשליך. אולסי פרי רודף אחריו. התמונה שבה אולסי מושך את וויליאמס מהמעקה ומטיח אותו לפרקט היא אחת התמונות המבישות בתולדות הספורט הישראלי, תהיה אשר תהיה הסיבה.
ארל ויליאמס על הפרקט. צילום: עדי אבישי
1984
נבחרת נוער, תמיד מדגישים, זה קודם כל חינוך, אחרי זה ספורט. אין ספק שנבחרת הנוער ההיא בכדורגל היתה יוצאת דופן בכל הפרמטרים. עד היום העיירה הגרמנית קובלנץ, שם ערכו הבחורים המצוינים את מחנה האימון, היא אבן דרך בתולדות הספורט הישראלי ומכונה גם היום "פרשת קובלנץ". זה היה מחנה שגרתי, שום דבר מיוחד. דרור קשטן היה המאמן, אבל הוא לא ידע מה מתרחש בחדרי חדרים.

אז ככה, שחקנים גנבו את קופסת הטיפים שהיתה בלובי, אחרי זה גילחו חנויות ברחוב הראשי, בקבוקי בושם ונעליים. חלק גנבו כדי לשלם הפסדים במשחקי הקלפים שנערכו בשעות הערב. באותן שנים היה שיר פופולרי ביציעים; "מי גנב את הקופה, זהו מאיר חנוכה".

אגב, חנוכה, שחקן מכבי תל אביב, היה הדומיננטי בחבורה. הוא ועוד ארבעה מחבריו הורחקו לצמיתות מפעילות בנבחרת. קשטן הודח לשנה אחת מתפקידו, ללא ספק הכתם הגדול ביותר בקריירה המפוארת שלו.
פרשת קובלנץ. מימין: מאיר חנוכה. צילום: עדי אבישי
1988
נבחרת ישראל בכדורגל בהנהגת המאמן היוגוסלבי, מיליינקו מיחיץ', מנסה להעפיל לטורניר האולימפי בסיאול. היריבות הן אוסטרליה וניו זילנד, והזירה היא אוקיאניה. במשחק ההזדמנות הכמעט אחרונה משחקת ישראל בכרייסצ' רץ' (ניו זילנד) מול אוסטרליה. מהלך המשחק עגום כי ישראל תוקפת ותוקפת ולא משכילה לנצח. פעם זה דניאל בריילובסקי, פעם זה רוני רוזנטל. בשלב מסוים שוכב הבלם ירון פרסלני על הדשא והבלם האוסטרלי, אנדי מקדואל, דורך על ראשו. ישראל זועמת, בעיקר כיוון שמקדואל נשאר על המגרש ללא תגובת השופט.

מתפתחת עוד תקרית אלא שאז זה אבינועם עובדיה שלנו שיורק על פרנק פארינה הכוכב האוסטרלי ומורחק מהמגרש. יורם ארבל זועק אז בשידור: "לא בשביל זה הגעתי עד לכרייסצ'רץ' אדון אבינועם עובדיה, תתבייש". וזה קורה רק שנתיים וחצי לאחר שאלי אוחנה מבצע תנועה מגונה לעבר אוהד שקורא נגדו קריאת נאצה, מול אותה אוסטרליה בלוקיישן אחר - מלבורן. גם אוחנה הורחק.
1988
לא ברור מה היה יותר מביש. העובדה כי המשלחת האולימפית נסעה לאולימפיאדה בסיאול בספטמבר88' עם ספורטאים שהיה ספק להשתתפותם בגלל יום הכיפורים שנפל על אחד מימי התחרות או בגלל העובדה כי ספורטאים ישראלים הופיעו ביום הכיפורים.

זה התחיל במתאגרף יהודה בן-חיים שנלקח עד לסיאול כשברור שאינו יכול להתחרות כיוון שהקרב הראשון שלו נופל על היום הקדוש. ניסו להקדים, לא הצליחו ובן-חיים השתתף כתייר.

ביום הכיפורים התברר כי השייטים שלנו במצב הכי קשה. יואל סלע ואלדד אמיר לא יצאו לים ופספסו מדליה, אבל התאומים רן ודן טורטן טענו כי הם מייצגים בעיקר את עצמם, יצאו לים למרות האזהרות, למה שהם טענו מאוחר יותר שהיה רק משט אימון, והושעו לכל ימי חייהם מהוועד האולימפי.
1989
ארקדי גאידמקים היו הרבה בישראל עוד לפני שהמיליארדר היהודי-רוסי התחיל לקנות פה קבוצות ספורט, לפעמים שתיים ביום. רק שהם לא היו מיליארדים, יותר פיקציונרים. אחד מהם היה ניל גילמן, שהחליט יום אחד להציב מול מכבי תל אביב הגדולה, שרק עלתה לגמר האירופי הראשון שלה מבין שלושה רצופים, את אליצור נתניה, עולה חדשה שכל מה שרצתה זה לשחק באולם עם משטח הפי-בי-סי שלה, ולא בשבת.

גילמן הביא לה כוכבים כמו קרל נברסון, סטיב מאלוביק, טרי פייר, יואב קדמן, דני ברכה ואור גורן, עם המאמן יוסי הררי. הקבוצה נעצרה גם בגמר הגביע (אצל הפועל גליל עליון) וגם בגמר הפלייאוף אצל אותה מכבי תל אביב. גם ניצחון מדהים במדריד על ריאל מדריד (הקבוצה הישראלית הראשונה שניצחה במדריד) לא עזרו לאליצור נתניה שהתרסקה בקול עמום, נעלמה תוך שנה מהמפה ועימה ניל גילמן, שלכו תדעו איפה הוא היום.
1992 2
הקומיקאי הבריטי ג' ון אוליבר, אוהד ליברפול, כתב על המקרה המוזר. "היו לי גם זמנים רעים עם הקבוצה. הייתי ב'וילה פארק' כשרוני רוזנטל בעט למשקוף מעשרה מטרים כשאף מגן לא נמצא לידו. בטח ראיתם את זה בטלוויזיה, בוודאי צחקתם, אבל לא הייתם ביציע עם אבא שלכם. לא קפצתם באוויר עם ידיים למעלה כשהוא עבר את נייג' ל ספינק והכין את הרגל כדי להעלות אותנו ליתרון. לא הייתם שם כדי לראות אלף אוהדי אסטון וילה שעמדו מעלינו משתינים עלינו בקשת, מכמויות הצחוק".

רוזנטל אף פעם לא נחשב לשחקן טכני, את כל הקריירה שלו הוא עשה בזכות נחישות והתמדה. הכינוי שלו היה "דיו" בגלל הריצה העיוורת שבמקרה הטוב הסתיימה בהזדמנות לשער, במקרה הרע בכניסה כואבת לגדר ובטיפול מסור של הפיזיותרפיסט.

רוזנטל בניגוד לשחקנים טובים הגיע לליברפול, הטופ של הטופ, הוא הבקיע שלושער בהופעת הבכורה שלו, אבל בקופ, היציע של הפנאטים, תמיד יזכרו את אותה החמצה שדורגה בלא מעט אתרים כרגע המצחיק ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי.

רוני עבר מגן ועוד מגן, חלף על פני השוער ועמד לבד מול הרשת. רק על מבצע כזה הוא היה ראוי לצל"ש, אבל מול שער חשוף הוא בעט למשקוף. התוצאה היתה אז 0-0, ליברפול הפסידה בסיום.
1993
ריצ'רד מלאנג, הסוכן הקמרוני, היה ברור כשמש. הוא ישב מול אברהם גרנט, מאמן מכבי תל אביב, והציע לו לאמן את הנבחרת הלאומית של קמרון, המתכוננת למשחקי גביע העולם. אין ספק שלמאמן הצעיר זו היתה אמורה להיות קפיצת דרך בקריירה. הקמרוני אפילו הגיע מלווה בעורך דין מטעמו והציג את החוזה המורכב. הוא ביקש את רשותו של יושב ראש הקבוצה, רוני קליימן והצדדים יצאו בהודעה משותפת. "זה כבוד גדול בשבילנו", אמר היושב ראש.

רק שגרנט המוחמא לא ידע שמולו יושב נוכל מדופלם, שמתמחה בגזירת קופונים. ככה, באותו סיבוב, המלאנג הזה הביא לארץ את קמרון למשחק ידידות נגד מכבי תל אביב. הצלמים שחיכו בשדה התעופה גילו אוסף שחקנים מקרי שהגיע ללא תלבושות והסכים לשחק רק אם ייתנו לו כסף מזומן ביד, 1,000 דולר .

בסוף היה משחק, היו גם המנונים. האוסף המקרי מאפריקה הובס 0-5. בירור קצר בשגרירות הקמרונית גילה שאף אחד לא ידע על בואם של האורחים וגם הוסיפו שלא מכירים שם את גרנט, אבל ישמחו להיות בקשר. מלאנג התאדה.
1993
מכבי תל אביב זכתה ב-35 אליפויות מ-36 האחרונות . אותה פעם קטנטנה וצנועה היתה ב-93', אז גליל עליון של פיני גרשון ודורון שפר זכתה בבכורה. אמנם מגיע כל הכבוד לנציגה של הצפון, אבל למכבי לא ישכחו את התמהיל המוזר שיצר המאמן יעקב אדלר.

אף אחד לא מבין עד עכשיו איך הקבוצה שהביאה ארצה ענקים כמו אולסי פרי, אריאל מקדונלד ושרונאס יאסיקביצ'וס החתימה את ווינפורד קינג. האיש שאמר: "אני כל כך משתדל וכלום לא מסתדר".

רגע השיא של קינג היה ב-8 במרס באולם בכפר בלום. הגליל הביסו את מכבי תל אביב ללא תנאי ובשלבי הסיום, כשההפסד היה ברור, חברו לקבוצה דיוויד אנקראם ניגש לקלוע זריקות עונשין למכבי. אחרי שאנקרם קבר אותן ברשת, במקום ששחקן מהגליל יוציא התקפה, לפי החוקה העתיקה, היה זה קינג שהתנדב לעשות את העבודה. מוזר, מהפנט.

קינג הסביר: "היתה קליעת עונשין ועמדתי שם והתחלתי לחשוב מה אני עושה פה בכלל, במשחק של 25 הפרש, למה המאמן בכלל הכניס אותי בתוצאה כזו כאילו אני, במצבי, יכול לשנות משהו. חשבתי גם איך כבר אפשר לשנות כשאני בכלל לא רואה כדור, ואז חשבתי לעצמי, לעזאזל, הפעם היחידה שאני נוגע בכדור זה בעצם כשאני מוציא אותו מתחת לסל, אחרי שאנחנו סופגים. ובדיוק הכדור נפל לי לידיים ובלי לחשוב הרבה ניגשתי להוציא אותו". לא שחקן, אבל פילוסוף.
1994
איוון ירמצ'וק היה המגן השמאלי הטוב ביותר שוואלרי לובאנובסקי, המאמן הכל יכול של דינאמו קייב האגדית, יכול היה למצוא. מגן נבחרת ברית המועצות, אחר כך אוקראינה, שחקן משובח. ירמצ'וק כבש שני שערים לזכות קייב במשחקה ברמת גן נגד נבחרת ישראל בתחילת89'. רק מהמחשבה שהוא יכול להגיע לשחק בארץ, היתה צמרמורת.

מי שזכתה לכך היתה לא אחרת מאשר העולה החדשה לליגה הראשונה, עירוני ראשון לציון, ב-94'. לאיש לא נדלקה נורה אדומה מה פתאום מגיע כוכב כזה לקבוצה כזו קטנה. ירמצ'וק נתן עונה גדולה אלא שאז הוא נעצר. ילדות בנות 12 שעברו ברחוב שבו גר בראשון לציון תיארו אדם, שמתאים לחזותו, שעומד במרפסת, עירום כביום היוולדו ומאונן לעיניהן. בירור קצר גילה כי ירמצ'וק סבל מבעיית סטייה עוד באוקראינה, דבר שהביא להקאתו מהכדורגל המקומי. גם בארץ הוא לא הצליח לעצור את הדחף והוא גורש בבושת פנים חזרה למולדתו.
1996
מנהל היחידה לספורט הישגי, איציק בן-מלך, סימן למעסה ליאוניד קרסיאנסקי לגשת למשקולן וייצ'סלב איבאנובסקי ולהגיד לו שייכנס לתחרות. מדובר במשקל שהוא מספיק כבד לבריון הישראלי, אבל איבאנובסקי רק חייך וחיכה לכניסה אמיתית במשקל שרק מדליסטים יכולים להרשות לעצמם.

זו היתה אולימפיאדת אטלנטה. איבאנובסקי נסע לשם כמועמד להפתעה, אבל הבחור נכנס לטראנס. רק אחרי שכל המתחרים שלו גמרו לעבוד הוא ניסה להניף משקל של 175 קילוגרם. הוא מילא לחיים באוויר חם, רצה לקחת תנופה עם השוונג, המשקולת לא זזה רוורס. ניסה פעם נוספת, אפילו לא מילימטר. המשקולן הישראלי הרים באולימפיאדה 0 קילוגרם. "הוא לא היה מוכן מנטלית", השתנק מאמנו משה ברנה מול המצלמות. "התנתק מאנשים, איבד קומוניקציה".

איבאנובסקי חזר לארץ עם ראש בין הרגליים ומשרד הפנים התחיל לחקור אם הנישואים שלו עם אולגה הם בכלל פיקטיביים רק כדי שיוכל להתחרות עבור ישראל. איבאנובסקי התנפח מעצבים ואמר שהוא אוהב את אולגה. הוא התקשר ל"מעריב" וביקש שנפגוש אותו בכיכר דיזנגוף ושם הוא יראה מה זו אהבה אמיתית. אולגה הגיעה. לפי הלבוש והאיפור הכבד הייתם יכולים להמר על המקצוע של הפרינססה. בואו נגיד שהוא לא פחות עתיק מהרמת משקולות. 2
1999
נובמבר 99', ישראל באופוריה. אליפות אירופה בכדורגל ממש מעבר לפינה. שני משחקים נגד דנמרק, מי שינצח בסיכום הכללי עולה לארץ המובטחת, אבל בעוד כל המדינה מחממת את הגרון ומפשירה את הפיצוחים, אי שם בקומות העליונות של מלון הולידיי אין ברחוב הירקון בתל אביב, חגיגה בסנוקר.

כמה נערות ליווי עושות בוחטות בחדרי השחקנים. יותר מאוחר הן גם יידעו לספר על גדלים וביצועים.
הסיפור מתפוצץ ב"מעריב" יום לפני משחק הגומלין בקופנהגן. שני העיתונאים החתומים מעלה זוכרים היטב את הדרך בשלג למלון הנבחרת, את הפנים הזועמות, את הצעקות על הרס המשפחה ובעיקר את המבוכה אצל החשודים העיקריים.

גברי לוי מינה ועדת בדיקה, חברת החקירות "מודיעין אזרחי" נכנסה לפעולה, גובש קוד אתי ומצעד הנחקרים היה ארוך. עד היום, לטענת לוי, שמות האשמים נמצאים בכספת, אבל למען שלום הבית הם לא שוחררו לפרסום. רק שהספקולציות והרמזים הגיעו לכל פינה ביציע. 2
2004
זה היה רגע השיא. אלפי אנשים נהרו לאמפיתיאטרון במרינה של אתונה, לא רצו להחמיץ את טקס חלוקת המדליות ההיסטורי. סוף סוף זהב לישראל אחרי אינסוף ניסיונות. גל פרידמן עמד נרגש, נופף בידיו לקהל המעריצים, הפלאשים לא הפסיקו לתקתק. הנה בא ההמנון ואחריו הדמעות ואז הריצה. היא רצה כל כך מהר, שספק אם לא שברה שיא עולמי לפוליטיקאים חסרי בושה. שרת החינוך תרבות וספורט, הגברת לימור לבנת, עקפה מכשולים, מקורבים ומעריצים ונדבקה לגל פרידמן ההמום. אין כמו תמונה טובה, בדרך לשיפור המיקום בפריימריז.

בכל תולדות המשחקים האולימפיים תחפשו מעמד דומה ולא תמצאו. בדרך כלל הטקס הוא סטרילי, כבוד למנצחים, השתתפות בצער המנוצחים. רק כאן השכונה התגברה על הממלכתיות. פרידמן חולץ בחסות המאבטחים, רגע לפני שרונית תירוש תלשה ממנו את החולצה.

אגב, השרה לא הבינה על מה הביקורת. למחרת כשאלכס אברבוך ניסה להשיג מדליה בקפיצה במוט היא איימה לחזור שוב על המעשה, למה מה קרה?
לימור לבנת וגל פרידמן. צילום: עדי אבישי
2005
שחקני נבחרת קרואטיה ונבחרת ישראל עמדו על הדשא המטופח באצטדיון טדי וציפו להמנונים כדי לפתוח את משחק הידידות, אבל אפילו צליל של כינור לא נשמע מהרמקולים המתוחכמים. כמה שניסו להפעיל את הדיסק, הוא אפילו לא צייץ מנגינה של מארש.

הכרוז דידי הררי הזיע, ביקש מהקהל לשיר בפה אחד את ההמנון הישראלי וקיווה שהקרואטים יסתפקו במשחק הוגן, אבל השגריר הקרואטי, איבן דלוקיו, הטיח ביושב ראש ההתאחדות, איצ'ה מנחם, שהוא רוצה המנון ולא יעזור בית דין. מנחם הבטיח שבמחצית יתוקן המעוות.

בינתיים התברר שהמערכת בטדי לא קוראת דיסקים צרובים. מה עושים? קוראים למנהל אצטדיון רמת גן, אילן יבלוקובסקי, שולחים אותו במחצית עם הדיסק הצרוב לרכב שנמצא בחניה הסמוכה. בידיו המיקרופון, ששימש את הכרוז, ומהמערכת ברכב, שכן קוראת צרובים, השמיעו את ההמנון הקרואטי לתפארת העם היושב בציון. שנות האלפיים מגיעות אלינו באיחור קל.
טל מקדים את לקו הקרואטי, ההימנונים לא איחרו לבוא. צילום: רויטרס
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


ראשי > חדשות > מיוחד > מצעד האיוולת
  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
נבחרת נוער, תמיד מדגישים, זה קודם כל חינוך, אחרי זה ספורט. אין ספק שנבחרת הנוער ההיא בכדורגל היתה יוצאת דופן בכל הפרמטרים. עד היום העיירה הגרמנית קובלנץ, שם ערכו הבחורים המצוינים את מחנה האימון, היא אבן דרך בתולדות הספורט הישראלי ומכונה גם היום "פרשת קובלנץ"
רלף קליין, לא הצליח להשתלט על ביג ארל
אולסי פרי, הוא דווקא כן הצליח להטיל את וויליאמס לפרקט
דרור קשטן, מהרהר בפרשת קובלנץ
אלדד אמיר מפספס עם יואל סלע מדליה ישראלית ראשונה
איבאנובסקי, שיא נהדר של 0 ק"ג
ווינפורד קינג, מתי יגיע עוד אחד כזה למכבי ת"א?
השר ד"ר יוסף בורג, רצה לפרוש מהממשלה בגלל משחק כדורגל
כתבות פרוייקט
פנטזיה ציונית הולמת
טמטום במנהרת הזמן
אליפות ישראל באיוולת
צרות של עשירים
משפט האיוולת
המצאה שכולה פלופ
קאט!!
איי סי כלום