תרבות NRG - מקומות 1-20

מקומות 1-20

הבנות של צביקה, מדליסט הזהב, מלך הקלאברים, רץ מרתון, אנרכיסט נחוש ומעצבת אניגמטית



	NRG מעריב


1. מוטי קירשנבאום


זאת היתה השנה של מרדכי קירשנבאום. מי שהיה ממקימי הטלוויזיה הישראלית, חתן פרס ישראל בגיל 36, עמד בראש צוות הסאטיריקנים של "ניקוי ראש", מנכ"ל רשות השידור לשעבר, דוקומנטריסט צמרת וממציאו של ז'זו' אבוטבול, הגיע ב-2004 לשיאו והפך למגיש הקולי ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית מעודה. הוא מגיע מדי ערב לאולפן של "לונדון וקירשנבאום" ונראה כמי שגמר הרגע שלושה אנטריקוטים בארבע דקות ועכשיו כל מה שבא לו זה רק לנמנם קצת, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם: הבנאדם שולף במהירות האור, מצחיק אש, סתלבטן נצחי, ציניקן, אופוזיציונר תקיף ומתעקש לעשות מעצמו צחוק גם כשזה לא ממש קשור לנושא. כנגד הפומפוזיות והחשיבות העצמית של ירון לונדון מעמיד קירשנבאום דגם של קיבוצניקיות חורנית, משוחררת לאללה. תנועות ההיפ הופ שהוא אימץ בקטעים המוזיקליים של התוכנית באות לו בטבעיות כאילו שהוא ופי דידי עשו ברייקדאנס ביחד בשבילים של מכמורת. אנחנו לא יכולים לחכות לליין האופנה החדש שלו. (ניסן שור)


האחיות פיק


2. האחיות פיק


הקהל הישראלי צמא לפופ כבר שנים, שרונה ודניאלה פיק הן הדרינק המבעבע החדש שלו. תוך שהן נוטלות מפאפי את האינסטינקטים הקוליים המשעשעים שלו ומתחמקות מהתקיעות המגלומנית והתספורת, הצליחו הפיקיות להפוך את החסרונות שלהן ליתרונות. המראה הלא אופייני לכוכבות, היכולת הווקאלית הדלה, הטעם הרע בלבוש וסגנון הריקוד הגמלוני מקבלים אצלן טוויסט חינני טבעי. הכל בא להן בקלות, בלי יותר מדי מאמץ. מה גם שנראה שגם בהלחנת השירים הן לא ממש התאמצו ושאבא כתב הכל. ומה יותר קול מנפוטיזם? (ניסן שור)


אריק איינשטיין. צילום: שירה גוטמן


3. אריק איינשטיין


אם לא היינו מתחשבים באילוצי טיימינג, והיינו נכנסים לאווירת מדרוג על זמנית, אריק איינשטיין הוא הבחירה המתבקשת מהשרוול לגדול הקולים הישראלים בעת החדשה. מה מגדיר את הקוליות של אריק איינשטיין? הלוק, הפאסון, הקצב, חיתוך הדיבור, מניירות ההגשה, הברנז'איות החפיפניקית, ההימנעות האדוקה מפומביות, הרוקנרול. מי שסובב על האצבע את תרבות הפופ המקומית במשך שנים, היה אמור להפוך למטרידן כפייתי ולרודף כבוד סדרתי. אבל איינשטיין לוקח הכל באיזי, לא עושה עניין, יושב בסאן פרנסיסקו על המים, שוטף את העיניים בכחול ובירוק. (רז יובן ורואי וולמן)

גל פרידמן. צילום: עדי אבישי


4. גל פרידמן


בכרכור מבסוטים, לפחות במיסטרל הם טובים יותר מסינגפור (זה ופלאפל "דבורה"). גל פרידמן, בן 29, שומר על קוליות מדהימה באמצע הטירוף הישראלי. לפרידמן היתה כבר אליפות עולם ב-2002 ומדליית ארד מאולימפיאדת אטלנטה '96. יום לפני הזהב, כשהוא כבר הבטיח מדליה, הישראלים היו בחגיגות והשאלה היתה רק איזה צבע, הוא אמר: "אותי לא מעניינת המדליה, אני רוצה רק זהב". פרידמן הצליח להכניס את שאר המתחרים ללחץ ונשאר רגוע, דווקא כשהיה בעמדה נחותה. לפני שלושה חודשים הצליח האיש שנראה אדיש להטריף גם את הוועד האולימפי ואת המאמנים שלו כשירד מהים והחליט לרכב לו על אופניים, בזמן שכולם ציפו ממנו להיות בשיא האימונים. כשכולם השתגעו הוא נשאר רגוע, בטוח, שידר "אל תתערבו, אני מכיר את הגוף ואת הנפש שלי, עכשיו אני צריך אופניים ולא גלשן". שקט נפשי, ביטחון עצמי, נינוחות, להבדיל משאננות ישראלית, יוצרים אי של שקט בים האטרף. גל פרידמן הוא הקול האולטימטיבי בים ההיסטריה הישראלית למדליה. ובסוף הוא גם הוכיח שזה משתלם. (גיל לבנוני)

יורם קניוק. צילום: רובי קסטרו


5. יורם קניוק


זוהי תמציתה של פריחה מאוחרת: קניוק הוציא בשנה שעברה את "חיים על נייר זכוכית" ובגיל 74 ביסס את עצמו בין לילה, אחרי שנים של כתיבה, כאחד מאייקוני הקול הגדולים של דורו, בוודאי גם דורנו. תאמינו לסיפורים שלו או לא, אבל מי שמספר שאכל מאותו המסטינג עם צ'ארלי פארקר, מרלון ברנדו ובילי הולידיי (אותה גם טוען שמזמז), ראוי להורדת הכובע. הרי סוף כל סוף לא מדובר כאן באיזה חטיאר ששוב ממחזר אנקדוטות מחטיבת הראל. קניוק הציג בספרו ישראליות זרה ועם זאת שורשית, ניו יורקית, ג'אזית, רחוקה. משפטים כמו "שתיתי ואיש הביט בי והזמין אותי להצטרף לשיר על קאובוי אובד דרך. הגעתי לשיקגו, טיילתי בעיר, היה קר, ירד שלג, האגם היה קר ורוח עז נשב ממנו" מתגלגלים ממנו בטבעיות כמו היה הראשון והאחרון לדור הביטניקים של הפלמ"ח. (ניסן שור)

סיגל אבין


6. סיגל אבין


המילים "תיאטרון" ו"קול" בדרך כלל משתלבות ביחד כמו המילים "מים" ו"שמן". את המקרה של סיגל אבין אפשר להגדיר כחריגה סטטיסטית חמורה. אבין היא כותבת סטארית, מעמד נדיר במיוחד שהקנה לה את היכולת לכתוב גם הצגת פרינג' כמו "פריקס" וגם להיות התסריטאית הראשית של הטלנובלות "משחק החיים" ו"מיכאלה". אם כבר לשלוט בשוק הטלנובלות, אז עדיף לעשות את זה עם סטייל. אורח החיים הנהנתני במידה שלה, ביחד עם רומן חצי מוצנע חצי מתוקשר עם ליאור אשכנזי ומראה נעים לכל עין, הופכים אותה לייצור מגניב לאללה. (מורן שריר)

דנה איבגי. צילום: רובי קסטרו


7. דנה איבגי


קצת אחרי גיל 20, ודנה איבגי, הבת של משה איבגי ועירית שלג, כבר הצליחה לאמץ לעצמה איזה ניקיון מקצועי ופסאדה אצילית וקרת רוח. היא נמנעת מהתלהמות נעורים פומבית מביכה, ומחליפה אותה במינונים שווים של זריקות ותחזוקה עצמית. היא גם יודעת ללקט לעצמה תפקידים מובחרים ("אור", "כנפיים שבורות", "בית"ר פרובנס", "המנגליסטים") ולהצליח ללכוד את המרכז גם כשהיא בשוליים. שנאמר - אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים. (רז יובן ורואי וולמן)

רם אורן


8. רם אורן


אנחנו מוכנים להישבע שרם אורן לא מזיע. מה לא מזיע? לא הזיע בחיים שלו. אם יש לו טיפה על הפנים, הוא לא מצליח להבין מה זה פתאום גשם באמצע אוגוסט. מייסד הספרות הפופולרית הישראלית לימד את סצינת המו"לות הישראלית את השיעור שהחמיצו: איך למכור ספרים. בעשייה הספרותית שלו אורן מממש את הפוטנציאל הכיפי, הקליל והלא מחייב שבכתיבה ובקריאה, כשהנגישות הספרותית שהוא מציע להמונים היא שמגשימה הלכה למעשה את הייחוס הגרנדיוזי "עם הספר". מי ששימש בעבר כעורך המכובד של "7 ימים" והדגים כיצד מבצעים ויברח קלאסי מארון הקבורה העיתונאי לתחום התרבות הפופולרית, סוחט בימים אלה שוב את הלימון ויושב על אחת העגלות של המכרז המחודש לערוץ השני. חוץ מזה, זה ממש בלתי נמנע לקרוא "קול" למי שכותב על גב כל ספר שהוא רב מכר, עוד לפני שנמכר ממנו ולו עותק אחד. (רז יובן ורואי וולמן)

אסף הראל. צילום: נעם וינד


9. אסף הראל


"שוטטות", "מ.ק 22", "הפרשה", בימוי, משחק, כתיבה – דומה שאפשר לזרוק את אסף הראל לכל בריכה של ז'אנר טלוויזיוני ובכל תפקיד, ולדעת מראש שהוא ייצא ממנה מלך. גם אם הביצוע לא תמיד משהו, הכוונות תמיד במקום. בפרק זמן קצר יחסית הצליח אסף הראל, אחיו הצעיר של המפיק אמיר הראל ובן לשושלת הגרבוזים, להתבלט כמוכשר שבין יוצרי הטלוויזיה הצעירים, בזכות הנכונות להסתלבטות עצמית, בגלל היכולת לשייט בקלילות בין כמה פרוייקטים במקביל והטאץ' שמבטיח שכולם ייהפכו למוצרים אינטליגנטיים וכיפיים בו זמנית. (רז יובן ורואי וולמן)

תאופיק אבו ואיל


10. תאופיק אבו ואיל


לא הרבה זוכים בפרס וולג'ין עבור הפיצ'ר הראשון שלהם. עוד פחות זוכים בפרס בפסטיבל קאן עבור הפיצ'ר הראשון שלהם. עוד פחות עושים פיצ'ר ראשון בגיל 28. ועוד פחות מהם באים מאום אל פחם. "עטאש - צימאון", סרטו של תאופיק אבו ואיל, הוא זינוק קולנועי מטאורי שמגובה בחתיכות שיא, מלגת כתיבה בפריז ושרמנטיות שינקינאית. מה גם שהוא חתום על "הארבעה עשר", הסרט הערבי הקצר הנצפה ביותר בעולם. כל אמא פולניה היתה מעיפה אותו מהחדר של בתה, אבל מכניסה אותו למיטתה. (רז יובן ורואי וולמן)

אהובה עוזרי. צילום: שמוליק רחמני


11. אהובה עוזרי


כל חייה היו רק בעסה, בכי, נהי, מחלות וטרגדיה, אבל אהובה עוזרי לא רק שעמדה בפניהם בקור רוח, אלא גם נפנפה להם בבולבול טרנג (כלי פריטה הודי שעוזרי היא היחידה בארץ שיודעת לנגן בו). היא החלה את דרכה הזמרתית בגיל 16 כמקוננת בהלוויות והפכה לגברת הראשונה של הדיכאון בזמר המזרחי. בתחילת שנות השמונים פרשה משירה בגלל שלטענתה שירתה הביאה מזל נאחס לקרובים אליה. אחר כך לימדה את זוהר ארגוב פיתוח קול, נסעה לארצות הברית, בעלה נפטר, חזרה לשיר ואז התגלה אצלה סרטן במיתרי הקול. אחרי שמיתרי הקול שלה הוסרו, היא עשתה את הצעד הבלתי ייאמן וחזרה לשיר. זוהי עוזרי - ככל שיענוה, כן תרבה וכן תפרוץ. (ניסן שור)

ראובן לובלין. צילום: פלאש 90


12. ראובן לובלין


כבר יותר מעשר שנים, סוף שבוע אחר סוף שבוע אחר סוף שבוע, מתפקד לובלין, בעליו של האומן 17 בירושלים ובחיפה, כמי שמפמפם את הצבע לחייה של תרבות המועדונים המקומית. גם בימיה הטובים וגם בימיה הרעים הוא נשאר נאמן לדרכו, לא מפקיר קלאברים דלוקים בשטח. יש לו טעם מוזיקלי עילאי, הבנה מדויקת של המדיום ההמוני וחיוך של מיליארד כדורי אקסטזי שיכול להאיר אלף רחבות ריקודים. בן 40+, ועדיין פצצות לגבות, לובלין ימשיך לתת בראש כל עוד יש לו ראש על אותו תחת פרואני שמסרב להפסיק להתנועע. (ניסן שור)

צדי צרפתי. צילום: קוקו


13. צדי צרפתי


בזמן שריקי גל ניסתה להיות ביץ' בכוח, ישב לצידה צדי צרפתי, דרמה קווין אמיתי, וירה את ההערות שלו. בניגוד לריקי, הוא לא הכניס קטנות על מנת לפגוע וגם ידע לתת מילים טובות כשצריך. אבל כשהוא הכניס, הוא הכניס. פתאום נזכרנו שכבר שלושים שנה מסתובב פה אדם עם ארבע קילו שיק וחליפת ג'ינס בילט אין ובכלל לא שמנו לב. (מורן שריר)

ליאור אשכנזי. צילום: רובי קסטרו


14. ליאור אשכנזי


בנגזרת מייבששת וחסרת גלאם כעולם המשחק הישראלי, מזדהר ליאור אשכנזי כווריאציה מקומית על הפרא הצרפתי. שילוב של גבריות ישנה וחדשה, סקס, סמים וצלולואיד. בכל תפקיד שהוא לוקח הוא מביא איתו את אותו מבט גזעי. הומואים ("מלאכים באמריקה"), חנונים ("שבתות וחגים"), גברים גרוזינים ("חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמים") או סוכני מוסד ("ללכת על המים"), אשכנזי תמיד נשאר אשכנזי. (איתי יעקב)


משפחת קינן. צילומים: מיכל חלבין ואלי דסה


15. משפחת קינן


מהמשפחות המלכותיות של התרבות המקומית: מהצד האחד עמוס, ממהפכני השפה העברית הכתובה והמדוברת, שלא לומר פה גדול שיודע להיות מג'ויף ומבריק באותו המשפט, כמו גם צייר, פסל, סופר ואיש מדון עם רזומה מוכח. מנגד, רונה, שלא תהיה זו טעות לטעון שמדובר בהפך מוחלט. נערת רוק חרישית, אנדרסטייטמנית, נקייה ממניירות ואיכותית לא פחות, שמרוב שהיא קול לפעמים בא להגיד שהיא לא. (רז יובן ורואי וולמן)

היילה סטאין. צילום: דוד פליגל


16. היילה סטאין


בתעודת הזהות שלו מתנוסס תאריך הלידה 11.4.1955, כלומר שמדובר בבחור בן 49 פלוס. די הגיוני אם לא מתחשבים בזה שסטאין הוא האיש שייצג את ישראל בריצת המרתון באולימפיאדת אתונה. 42 קילומטרים ועוד קצת. הבהרה: לא, זה לא היה המרתון לוותיקים. יש לו שבעה ילדים, אין לו מאמן, הוא גם לא רוצה כזה. תנו לו רק לרוץ בשדות ליד חדרה. האיש המקסים עם החיוך השובה, זה שטוען שיש טעות בתעודת הזהות שלו והוא רק בן 42, היה הספורטאי היחיד שמניין השנים שלו עלה על מניין הקילומטרים שהוא עשה באולימפיאדה. וכן, עם כל זה, ואחרי שהשופטים סימנו לו לעשות עוד סיבוב, הוא סיים במקום ה-20 בעולם. תותח. (גיל לבנוני)

אבישי כהן


17. אבישי כהן


מיילס דייוויס הוציא ב-1949 את "Birth of Cool" ובכך הגדיר לראשונה את הקשר ארוך השנים בין הג'אז לבין הקוליות, אותה תכונה שמאפיינת כל תו וכל צליל אצל רבי האמן הגדולים של הז'אנר. אבישי כהן, נגן בס ומלחין, הוא ללא ספק נציג ישראלי מכובד בשושלת של ג'אזיסטים קוליים. נגן ג'אז שאמון על המסורת של רבי האמן הגדולים, דוגמת צ'ארלי פארקר, תלוניוס מונק או צ'ארלס מינגוס - נגינתו חלקלקה, מעודנת, ממזרית, מינית, גזעית לגמרי. כמו שאומרים זאת בסלנג הג'אזי של שנות הארבעים, בחתול (Cat) אמיתי. כהן השתלב בשנות התשעים בסצינת הג'אז הניו יורקית, ניגן עם צ'יק קוריאה והוציא אלבומי סולו מצוינים כשהוא מקפיד להצטלם על העטיפה שלהם במראה דוגמני. על הקשר הישראלי בין ג'אז לקוליות, וגם בגלל שהקונטרבס משול לגופה של אשה בשלה - זכאי אבישי כהן להיוולד כקול, וגם למות ככזה. (ניסן שור)

יונתן פולק. צילום: איל עופר


18. יונתן פולק


חתיך ואנרכיסט. בנו הצעיר (21) של השחקן יוסי פולק הוא הפעיל האנרכיסטי המקומי המפורסם ביותר היום, הרבה בזכות הופעותיו בתקשורת על רקע פעולותיהם של קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", שנערכות מול קהל אוהד של חיילי צה"ל עם רובים שלופים. (רז יובן ורואי וולמן)

גל אוחובסקי ואיתן פוקס. צילום: רלי אברהמי


19. גל אוחובסקי ואיתן פוקס


הקוליות היא מרכיב מרכזי של תרבות הפופ, בלעדיה כל העסק לא היה שווה הרבה. אוחובסקי ופוקס, צמד שאחראי לכמה מהרגעים המהותיים ביותר בפופ הישראלי, ראוי לתואר הקול על תרומתו למדע הזה, ביחד, וכל אחד לחוד. בשנות השמונים, בעיתונים "העיר" ו"חדשות", אוחובסקי היה העיתונאי הראשון שסיקר תופעות פופ חשובות בצורה רצינית ומבינת עניין, ותמיד היווה את האופוזיציה להגמוניה החשוכה וקפוצת העכוז של כל המבקרים החיוורים שהסתובבו ליד הפחים של הפינגווין. מאוחר יותר, כעורך "תרבות מעריב" ומגיש "המעגל הקטן", הוא תמיד השכיל לתעד את כל העגלות התרבותיות הנכונות, ברמות זיהוי עיליות ולא מתנשאות. פוקס, מצידו, הוא אחד הבמאים הבודדים שהפנימו בניינטיז את הגישה ההוליוודית ואת חשיבותם של ערכי הפקה וזוהר קולנועי, בסרטים "שירת הסירנה", "יוסי וג'אגר" ובסדרת הטלוויזיה "פלורנטין", שבפעם הראשונה עקבה אחרי חייהם של צעירים תל אביבים בלי לגרום להם להיראות כמו יצורים מהחלל החיצון. אוחובסקי ופוקס משרתים בגאווה ובלי להתנצל את הנושא ההומוסקסואלי. השנה הם הביאו את "ללכת על המים" שנחל הצלחה פנומנלית ומיצב אותם שוב כאנשים שתמיד יודעים מה הם עושים. (ניסן שור)

לולו ליאם. צילום: אלי דסה


20. לולו ליאם


הקוליות של מעצבת האופנה האניגמטית לולו ליאם היא כנראה תכונה גנטית, בטח לא משהו שנובע מעבודה קשה. הקולקציות האורבניות שלה, על גבול האוונגרד, מתכתבות באופן ישיר ולא מתנצל עם הסצינה האלטרנטיבית שבניכר, ומשלימות בנונשלנטיות את מראה נערת הרוק המתבגרת שלה. אבל בינינו, גם אם היתה לולו ליאם מזכירה רפואית מהפריפריה, היא עדיין הבחורה עם השם הכי מגניב בסביבה. (איתי יעקב) למקומות 21 - 40