מקומות 21-40
כושי עברי, מתנחלים חתיכים, נערת ההפקר, ערס רומאי, האיש והפפיון והפנתר השחור
  NRG מעריב
  
21. בן עמי קרטר
גם כאן השם אומר הכל, ועדיין: מייסדה ומנהיגה של קהילת הכושים העבריים בדימונה, אדם שהלוק השבטי שלו משלב בין הנחישות האפריקאית הכחושה של מלקולם אקס והמבע הנבואי-Fאנקי של משה רבנו, והכל קורה בדרום הארץ. ב-1967 חווה קרטר, אז נהג אוטובוס משיקגו, התגלות אלוהית והוציא את חברי הקהילה שלו, שמאמינים שהם צאצאי עשרת השבטים, למסע אל הארץ המובטחת. 37 שנים אחר כך קרטר שולט ביד רמה בקהילה: הוא אחראי למנגנון הביטחון שמתפקד כמשטרה פנימית שמגנה עליו ובכפוף לו פועלת מועצה של 12 נסיכים שמורכבת מדור המייסדים. החוקים הקשוחים שהוא התווה עבור הקהילה כאילו נלקחו מספר חוקים של קוליות שנמצאת בהרמוניה עם הטבע: ריבוי נשים, לבישת בגדים מחומרים טבעיים בלבד והתנזרות מאכילת בשר ושתיית אלכוהול. יש מי שיקרא לו מנהיג של כת מסתורית, אנחנו קוראים לו בן עמי קרטר. (ניסן שור)
המיותרים
22. המיותרים
אדם קומן (שירה וגיטרה), דורון תמיר (בס) ויוני קיפר (תופים), שלושה בני 17 וקצת שמרכיבים את להקת הגיטרות הכי מגניבה בארץ. מגניבה במובן של רועשת, מלוכלכת, מלאת חדוות נעורים. עם טקסטים שמחים כמו "אם תהיי עירומה אני יאהב אותך יותר, אם תימרחי עליי אני אתייחס אליך", אלבום בכורה של נויז אסלי ועוד אחד בדרך, המיותרים מביאים לרוק הישראלי את מה שלא היה לו כבר כל כך הרבה שנים: כיף חיים שבוקע בצורה הכי ראשונית מהביצים המלאות שלהם. (ניסן שור) 
חיים כהן. צילום: אלי דסה
23. חיים כהן
לכאורה כהן לא אמור להיות כאן. כהן הוא אדם נחמד, ונחמדים בדרך כלל אינם קולים. הם משעממים מדי. אבל דווקא בגלל שמקומו של כהן שמור באגף הבחורים הטובים, חובה להתייחס אליו. בלי העתקות מצרפת, בלי להיות ביץ' ואפילו בלי לשכב עם אף אחד, כהן המציא קונספציה - מטבח עילי ישראלי. הגדרה שנשמעה כבדיחה עצובה לפניו, וכיום מופיעה בתפריט של כל מזללה דה לה שמאטע. חוץ מזה, הוא עבר את מבחן האש האולטימטיבי: כש"קרן", מיזם חייו, הלכה קאפוט, הוא סגר את הבאסטה בלי יותר מדי סנטימנטים. רק על שלוות הנפש הזאת מגיע לו מערוף. על זה, ועל העובדה שהוא נראה מהמם בסינר. (גבי בר חיים)
פטי ושירה תור. צילום: אבי מלול
24. פטי ושירה תור
יהושפט ושירה תור נולדו וגדלו בקרית ארבע. יהושפט, המכונה פטי, הוא הבן הבכור למשפחת תור. בצבא שירת כקצין בסיירת שמשון. אחרי הצבא חזר בשאלה ונסע לעבוד כמאמן פלנגות בקונגו. כשחזר לקריית ארבע התאהב בשכנה ממול, שירה בר-רשי, שצעירה ממנו בעשר שנים. סיפור האהבה הוליד חתונה. החופה התקיימה במערת המכפלה, מסיבת החתונה נחגגה במגרש החניה של משפחת תור. באותם ימים הקים פטי את החווה במעון, שירה בת השבע עשרה וחצי עברה להתגורר איתו שם. חברו הטוב דב דריבן ז"ל, שהקים יחד איתו את החווה, נרצח לנגד עיניו. ב-1999 פונתה החווה לראשונה. שירה ופטי התעקשו וחזרו למקום שוב ושוב. כיום הם מתגוררים עם שלושת ילדיהם ביער סמוך למקום בו היתה החווה יחד עם כ-12 משפחות נוספות. שירה מנגנת, מלחינה ושרה בהרכב נשי בהר חברון. פטי לא רואה אף אחד מסנטימטר. שניהם שווים פינוי בכוח. (רועי שרון) 
מיכל קהן. צילום: קורנית סטולר
25. מיכל קהן
נערת הרוקנרול האותנטית היחידה במזרח התיכון. אלבום הבכורה שלה, שאותו הקליטה בבית על טייפ ארבעה ערוצים, נשמע כמו המיטב של להקות הגיטרה הסיקסטיזיות שהותכו לתוך פיה של בחורה ישראלית. בשנה שעברה הוציאה קהן את "Baby Escapo", אלבום שהראה שהיא יודעת לעשות את זה טוב גם בספרדית. אחר כך היא הופיעה במסגרת שלישיית בחורות הרוקנרול Las Michelles, שטחנה את הצורה לכל מי שראה אותן עם רוק גיטרות אכזרי ונקבי. קהן מכונה גם "נערת ההפקר" ולא בכדי: עם שמלות מיני מנומרות ונעלי עקב, קהן היא בימבו גאראז' חמה, בולעת בלי מלח את כל הפאקצות של מה שנקרא רוק ישראלי. (ניסן שור)
דבל'ה גליקמן. צילום: אלי דסה
26. דבל'ה גליקמן
דבל'ה גליקמן הוא לא רק האיש המצחיק ביותר ב"זהו זה" (אבל הוא כן וחשוב להגיד את זה). גליקמן הוא גם איש שהמילה שרמנטי כתובה על כל גופו באותיות גדולות ובצרפתית. הוא אוכל טוב, הוא שותה טוב והוא יודע להעריך אשה יפה. מערכת היחסים שלו עם ג'יטה מונטה מציגה מודל זוגיות שטרם נראה בארץ. "ובלילות הכי קרים היו ודאי גם אחרים שאת גופך השביעו נחת. הן אחרי ככלות הכל היה לי כישרון גדול להזדקן איתך ביחד". הבן אדם חי בשנסון, יותר מזה? (מורן שריר)
זקי שירזי. צילום: אלי אטיאס, באדיבות עיתון "העיר"
27. זקי שירזי
כשאתם עוזבים לקראת הבוקר מסיבה בידיעה שאין סיכוי שמישהו פוזל לעברכם ואתם חוזרים למיטה עם הזובי בין הרגליים, זקי שירזי בדיוק עוזב את המועדון עם שלושת הכוסיות שניסתם לעשות להן עיניים והן לא ראו אתכם ממטר. הוא בן 56 אבל נראה כמו בן 96 שמור היטב, יש לו שבעה ילדים מחמש נשים, הוא ישב בכלא והיה נרקומן והחבר הכי טוב שלו היה גד "שץ" פלום אבל הוא נשומקל'ה. הוא בונה את התפאורה לליין מסיבות ה-FFF של הבן שלו, שמעון שירזי, ואפילו קוראי "די.ג'יי העיר" העניקו לו בשנה שעברה את פרס קלאבר השנה. מה שנקרא, כיף בגיל הזהב. (ניסן שור)
מאיה ערד
28. מאיה ערד
באזור נעדר "שוסים", צעד בכורה כל כך חריג, ובו בזמן כל כך מרשים, בתחום שדה הספרות המקומי, לא יכול אלא לזכות את המבצע שלו בתואר הנכסף. הרומן השירי המחורז "מקום אחר ועיר זרה" (חרגול), שראה אור בסוף 2003, נכתב בהשראת "ייבגני אונייגין" של פושקין והותיר פה לא מעט פיות פעורים אל מול כשרון פואטי לא שגרתי. ערד, שבכלל עושה דוקטורט בסטנפורד בשנים האחרונות, הצליחה בביקור סנוניתי אחד גם לשמוט את הקרקע מתחת לקונספציות תעשייתיות שגורות, הגורסות שאם יש שירה, אין מכירות. אז זהו, שלא.  (רז יובן ורואי וולמן)  
עמנואל הלפרין. צילום: יוסי אלוני
29. עמנואל הלפרין
הפרסונה הקלאסית הבלתי מעורערת של הטלוויזיה הישראלית, הברנאר פיבו של הערוץ הראשון והמגיש המיתולוגי של "מהיום למחר", תוכנית הלייט נייט הכי משפיעה שנוצרה כאן. הלפרין הפרנקופיל, שומר החותם של התרבות הגבוהה, היווה בעשור האחרון בגופו את האלטרנטיבה הכמעט יחידה למהפכת ערוץ 2. הישראלי המעודן הזה יודע שקריצה אמיתית היא כזו שקשה להכריע אם היא בכלל התבצעה. ויש מי שיזכור שבתוכניתו האחרונה ענד פפיון. (רז יובן ורואי וולמן)  
ראובן אברג'יל. צילום: פלאש 90
30. ראובן אברג'יל
מהפכן מבטן ולידה, כבר יותר מ-30 שנה. מזרחי, לגמרי מזרחי. ב-1970 הקים אברג'יל עם חבריו את הפנתרים השחורים. הוא היה בין מארגני ליל הפנתרים ב-71' (5,000-7,000 איש במרכז ירושלים) וההפגנה הגדולה שהתקיימה באותה שנה בכיכר ציון ושבה שרפו בובה בדמותה של גולדה מאיר. כשגולדה אמרה על הפנתרים שהם "לא נחמדים" היא בטח התכוונה לאברג'יל. מדובר באחד הסימבולים המכוננים של ה-Black Power הישראלי, מי שסירב להתקפל מול הגניחטיות המפא"יניקית. בשנות השמונים היה חזק בהרואין, התאושש וחזר בשיא המרץ לפעילות מחאה חברתית עדכנית. היה יו"ר הקשת המזרחית, ניהל וניצח במאבק על השטחים הירוקים שבאזור הקטמונים ועד היום נוהג לחלק בגדים ומזון לנזקקים באזור ירושלים. לפני כשנה הוציא הגוף האקטיביסטי התל אביבי סלון מזל דיסק המתעד שיחה ערה עם אברג'יל, והאזנה לו מאשררת כי מדובר באחד מהרדיקלים הכי חופשיים שהיו כאן, חלוץ של התנגדות, פנתר שאיש לא יוכל לאלף. (ניסן שור)
אסי כהן. צילום: רובי קסטרו
31. אסי כהן
די בטוח שלהיות השוליה של ארז טל זה לא ממש קול, אבל אסי כהן יודע לקחת את המעמד הליצני הזה ולעשות ממנו את המקסימום. בתור קוקו ועימרי הוא נותן לעצמו לסחוט עד תום את כל הקריקטוריות הטמונה בו ולחגוג את ההומור העממי בעוונטה שהיא גם נגישה וגם מתוחכמת, ותמיד בלי לעשות יותר מדי עוויתות לא אלגנטיות. כשחקן דרמטי, בסרטים "יוסי וג'אגר" ו"אהבה קולומביאנית", כהן ידע להפוך את עורו ולהיות הטיפוס הכי מופנם והכי לא תוכנית בידור, וגם את זה הוא עשה בעדינות ובפרצוף חתום. הזיגזג בין שתי הפרסונות נעשה בצורה כה טבעית וחלקה שבאמת אין אלא לפרגן לו על כך מקום בעשירייה הרביעית. (ניסן שור)
נתיבה בן יהודה. צילום: פלאש 90
32. נתיבה בן יהודה
לנתיבה בן יהודה שמורות בטאבו זכויות יוצרים יוצאות דופן במיקס הארצישראלי. היא הראשונה לתעד ולעשות כבוד לסלנג העברי, מזוהה כלוחמת הג'דעית הקלאסית המפורסמת של הפלמ"ח והמזדיינת המוצהרת הראשונה בתולדות ההיסטוריה הלאומית. חוץ מזה שהיא סבתא מגניבה, אשת חתולים, שדרנית רדיו חסרת הקשר ואנדרטת ניצחון לדור קולי שפוחת והולך. (רז יובן ורואי וולמן)   
צבי יחזקאלי. צילום: אמיר מאירי
33. צבי יחזקאלי
להיות פרשן לענייני ערבים זה דבר ממש לא קול. אהוד יערי וכל החברים שלו הם אנשים רשמיים וממלכתיים שמדברים בפאתוס ובקול רם והפרצוף שלהם מאדים הרבה יותר מדי פעמים כעדות למאמץ הכביר שמושקע בניתוחים הריקניים של אישיותו של ערפאת. צבי יחזקאלי לא שייך לחבורה הזקנה הזאת. גם כשהוא חודר לבית הכלא שבו כלואים רוצחי השר זאבי או מתארח במוקטעה, הוא נותר אלגנטי, מוותר בדרך כלל על הטון החדשותי לטובת היחס הממזרי. הוא גברתן ומתולתל, מעין לורנס איש ערב של טול כרם. אם היה פלסטיני בוודאי היה מנהיג עכשיו מרד אסירים ביטחוניים. (ניסן שור)
אורי גבריאל ב"מתחת לאף"
34. אורי גבריאל
גב-גבר, מרלון ברנדו מהשיפודיה, ערס רומאי. באחת הסצינות ב"מתחת לאף" נכנסים שוטרי העיר תל אביב ובלשיה לחדר בו נמצא סמי בן טובים, העבריין הקטן שנמצא בדרכו לדפוק קופה, מצמידים אותו לקיר ושואלים אותו מאיפה השיג את סטיפת השטרות שתחובה בכיסו האחורי. "יש איזה ערבי אחד, מזיין אותי בתחת. משלם טוב", עונה בן טובים ודופק חיוך ממזרי. גבריאל מהתל בסטריאוטיפ המזרחי, עוקף את כל הג'יפה בסיבוב, נשאר שרמנטי גם כשהחבר'ה בתא עושים לו שמיכה. צביקה בשור)
שאול אברון. צילום: אלי דסה
35. שאול אברון
בקולינריה המקומית בולט פרצוף הסאטיר של אברון כאנטריקוט בים של שניצלי סויה. תמצאו אותו תמיד באותה תנוחה, באותו מצב רוח, על הכיסא הפינתי של הבר ביועזר בר יין, המסעדה היפואית טובת המזג שבבעלותו. בניגוד לנוהל הישראלי, אברון מעולם לא העמיד פסאדה פריג'ידית ביחסו לאוכל או ביחס לאוכל כמושא כתיבה. להפך. טור האוכל המיתולוגי שלו ב"חדשות" היה הפעם הראשונה שבה נכתבה גסטרונומיה עברית בצורה ארוטית, כמעט פטישיסטית. ובניגוד לאחרים שניסו, אצלו זה גם נראה אותנטי. הוא לא שף ומעולם לא ביקש להיות, למרות שהוא ידען יותר מהרבה וונאביז. אולי כי הוא מעדיף לנשנש קרפצ'ו מאשר לייצר קפריזיות אופנתית במטבח. (גבי בר חיים)
יבגנה דודינה. צילום: אמיר מאירי
36. יבגנה דודינה
נשיות רוסית קפואה, קול של דג מעושן, שיער בצבע קוויאר ומבט חודרני של ולדימיר פוטין ביום חמסין. כל כולה זועקת ריחוק מזרח אירופאי, גם כשזה על הסט המיוזע של סרטים כמו "קרקס פלשתינה" ו"מייד אין יזראל". הסקס אפיל של דודינה מסריח מתיאטרון "גשר", אבל כבר ניתן לזהות אצלה רמזים לחנה רובינא. יש הרגשה שכל שהיא תזדקן, היא תהפוך למשהו שכשנוגעים בו מקבלים כוויית קור חמורה. (ניסן שור)
קובי טרייביש. צילום: ישראל סאן
37. קובי טרייביש
מנכ"ל ובעלי ענקית הדליקטסים "טיב טעם". פלורליסט המזון היחידי בישראל ומי שנותן כבוד ותקווה לגרגרן המקומי. טרייביש נמצא בתנופת התרחבות חסרת תקדים והשנה רכש חצי מחברת "מעדני מזרע", מה שהופך אותו לשליט הבלתי מעורער של האוכל הלא כשר. ידוע כמנהל עסקים אגרסיבי שכמעט אינו מתראיין ומתיפייף. אשתו היא האדם הקרוב אליו ביותר בחיים ובעסקים. לדעתנו זה קול. (עופר שני)
הרב פרומן. צילום: אי-פי
38. הרב פרומן
הוא מתנחל מתקוע, אבל בעד מדינה פלסטינית. יש לו זקן ארוך וכיפה ענקית, אבל דעותיו המדיניות קרובות יותר למשנתו הפוליטית של יוסי ביילין. אין לו בעיה לדבר עם שכנו מימין, אביגדור ליברמן, וחצי דקה לאחר מכן עם ראש החמאס באזור בית לחם. הוא ידוע כחסיד הדיאלוג בין האיסלאם והיהדות ונפגש גם עם יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ועם מחמוד א-זאהר, מבכירי החמאס. תוסיפו לזה את שלל הכרוזים, ההחרמות והנידויים שמוציאים נגדו ותקבלו רב שיכול בהחלט להימנות על הצוות הקבוע של "המורדים". אז מי זה באמת הרב מנחם פרומן? למה הוא מתעקש שלא להיכנס לרובריקות שכולנו מכירים ונהנים לתייק אנשים לפיהן? בדיוק בגלל זה הוא ברשימה הזאת. (רועי שרון)
עופר ניסים. צילום: נעם וינד
39. עופר ניסים
המלכה האם וגם הנסיכה על העדשה של תרבות המועדונים בישראל. די.ג'יי הגייז הגדול בדורו, מי שהמציא את דנה אינטרנשיונל, הקפיץ ומקפיץ אלפי פייגאלעך כל סוף שבוע כבר יותר מעשרים שנה. ניסים כאילו נולד בתור טראק האוס - הוא נראה ומהלך בעולם כמו דיווה, מרוחק מהרטיבות המועדונית, אבל יודע טוב מאוד מאיפה משתין ה-FFF. תרומתו לאיכות חייהם של קלאברים צעירים בעבר, בהווה ובעתיד פשוט לא תסולא בפז - הבן אדם יודע לעשות שמח, הפרחיות שלו טבועה בדי.אן.איי של כל אחד ואחד מהם. (ניסן שור)
נטלי מרציאנו. צילום: מוריס
40. נטלי מרציאנו
"כוכב נולד" היא תוכנית שבהגדרה לא יכולה ולא אמורה לייצר אייקונים של קול. הוכחה: הראל סקעת. עוד הוכחה: הראל מויאל. אבל הם באמת לא חשובים. בעונה השנייה של התוכנית זרחה כוכבת אחת מעל כולם: נטלי מרציאנו. מעצבת השיער הביישנית מאור יהודה, עם הגיטרה האקוסטית, המבט הנוגה והקול הצרוד, הראתה לעם ישראל את הקסם החד פעמי שלה. לעומתה, כל המתמודדים הם פלסטיק אחד גדול, אבל היא, סינגרית-סונגרייטרית שכוחה בחולשותיה וגבורתה בשונותה. אם היא תיעלם אז לפחות הרווחנו ספרית קולית אחת. (ניסן שור)
 
למקומות 41 - 60

שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


ראשי > תרבות > מיוחד > 100 הקולים

  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
כתבות פרוייקט
100 הקולים: ישראל 2004
מקומות 1-20
מקומות 21-40
מקומות 60 - 41
מקומות 80 - 61
מקומות 100 - 81