תרבות NRG - מקומות 80

מקומות 80 - 61

גרוזינית אוורירית, קריקטוריסטית שמחה, שופט כריש, משורר מאפיר, כדורגלן אגדי ושני מנצחים



	NRG מעריב


61. מיקי איתן


הר' הארגנטינאית המתגלגלת, היחיד מבין הח"כים בעל אתר אינטרנט אישי, היריבות הצ'ילבאית עם צחי הנגבי, המגורים האקסקלוסיביים בכוכב יאיר והמחזיק הבלעדי בתיק הליכודניק שהאמת העירומה בפיו - כל אלה מחייבים להכריז כי אין על מיקי איתן בקוליות פרלמנטרית. (רז יובן ורואי וולמן)

אורן קריסטל


62. אורן קריסטל


לא סתם ראשי התיבות של פנומן הקול הזה הן או.קיי. אצל קריסטל תמיד הכל בסדר, סבביקה, מאה ועשר אחוז. קריסטל, הראש היצירתי של חברת פונוקול, הוא האיש שנתן בית למוזיקת הטראנס בישראל. הוא היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל המסחרי והחברתי שלה ואחרי שליווה את אסטרל פרוג'קשן מאלמוניות לכס המלוכה הפך לאחד הקודקודים הראשיים של הסצינה בעולם. אבל עזבו אתכם מעסקים, קריסטל הוא האדם הכי מסיבתי מהודו ועד כוש, אבא פצצות ששולח את הילד לבד למסיבות באיביזה עוד לפני שהגיע למצוות, אחד שרק החיוך שלו שולח אתכם לסוף העולם שמאלה, עם שפיצל'ה מתחת ללשון. (ניסן שור)

רבקה מיכאלי. צילום: יוסי אלוני


63. רבקה מיכאלי


הרבה לפני שדובר קוסשווילי ידע לאן מכוונים את הבולבול שלו, רבקה מיכאלי כבר עשתה כבוד לעדה בתוכניות הדגל של הערוץ הראשון, "ניקוי ראש" ו"סיבה למסיבה". בזו האחרונה מיצבה את עצמה כגברת הראשונה של הראיון הטלוויזיוני הפרונטלי וכמנחה אינטליגנטית ושנונה מהסוג שכמעט לא ניתן למצוא כיום. האופן שבו הצליחה במקביל גם לנהל קריירת הצחקות תמנונית ומשגשגת, בטלוויזיה, בקולנוע ועל הבמה, וגם לא להשאיר בפה טעם של דוחפה מדגים עד כמה אוורירי וגרובי הוא הטאץ' של האשה הזאת. (אחי רז)

אברהם הפנר. צילום: רובי קסטרו


64. אברהם הפנר


אברהמל'ה הפנר הוא קצת כמו המורה שגילם רובין וויליאמס ב"ללכת שבי אחריך", רק פחות שעיר ויותר מפוכח. הפנר עשה לפני שלושים שנה את "לאן נעלם דניאל וקס?" - סרט שרוב המבקרים טוענים שהוא הסרט הישראלי הטוב בכל הזמנים, אבל הפנר אומר שהמבקרים לא מבינים כלום. הוא מצידו ממשיך לבוא כל יום לאוניברסיטה עם בקבוק מטרנה מלא ביין לבן ומחנך דור ועוד דור של תסריטאים שתוך שנתיים יתייאשו ויעברו להנדס תוכנה. הוא לא מאמין בחוקים, הוא לא מאמין בכללים והאקדמיה על הזין שלו. אם אחד משלוש מאות תלמידים שלו יעשה סרט, הוא יהיה מאושר. (מורן שריר)


אליעזר זוננשיין


65. אליעזר זוננשיין


האמן היחיד שמתהדר בו בעת גם בצבעוניות פופ ארטית וגם בזה שהרג מחבלים בדרום לבנון. את שתי התכונות האלה שילב כבר בתחילת דרכו כשביצע פעילות גרילה והטמין עבודה של עצמו בתערוכה בה לא השתתף במוזיאון תל אביב. הוא מאצ'ו ארוך שיער, האמנות שלו גרפית, רובוטריקית, משאירה את הרושם שכשהוא מוכר לעשירות תמונות הוא גם משאיר להן עבודת אמנות במכנסיים. (ניסן שור)

ישי בן צור. צילום: יהונתן שאול


66. ישי בן צור


האמרגן והמפיק של אייל גולן ודמות דומיננטית בזמר הים תיכוני. בן צור לא רק שהשכיל לזהות את הכמיהה של הציבור הישראלי לפופ מזרחי, הוא גם טיפוס צבעוני ולא שגרתי, שמאלני גאה ונהנתן גאה עוד יותר. בביתו המפואר צולם הקליפ של הישראלים "תזיזי ת'ישבן תנענעי ת'תחת", סתם כדי להבין באיזה טיפוס מלכותי מדובר. (ניסן שור)

קמילה. צילום: אמיר מאירי, רייטינג


67. קמילה


מתוך 15 האנשים שנכלאו בזמנו בווילה אפשר להגיד בשקט שקמילה היא היחידה עם מודעות. אולי ההתנסחויות שלה מעט עילגות והיא לא ידעה מי זו יונה וולך, אבל קמילה היתה הדבר הכי קרוב לשנינות וחדות במתחם הבינוניות של "פרויקט "Y. היא ידעה להכניס לדקלה קטנות בדיוק כשצריך וגילתה מיומנות מושלמת כשהשתמשה במצלמות ובגופה לצרכיה הפרטיים. ובסוף היא גם זכתה באורן. (מורן שריר)


דניאל בארנבוים. צילום: רויטרס


68. דניאל בארנבוים


פסנתרן, מנצח, המנהל האמנותי של תזמורת שיקגו ומצפוניסט ותיק. למרות שהוא מתנהל בין אולם קונצרטים אחד למשנהו, בארנבוים לא חושש ללכלך את ידיו בפעילות פוליטית חברתית אצל החברים מראמללה. תוכלו להחרים אותו, ליטול ממנו את הפרסים שמגיעים לו, אבל הפאסון האירופאי הקריר, ראיית העולם המחודדת והפעלתנות העקבית יישארו בחזקתו לנצח. (ניסן שור)

פרידל שטרן. צילום: אלי דסה


69. פרידל שטרן


מורה מיתולוגית בבצלאל שלימדה דורות של מאיירים והבחורה היחידה בתוך גווארדיית הקריקטוריסטים שפעילה מקום המדינה. פרידל שטרן היא הגברת הראשונה של התחום בישראל, עוד מעט בת 90 ועדיין בועטת שפיצים מאוירים לכל עבר. אפילו היום היא מנפקת קריקטורות סקס שובביות ונוהגת להתבדח עם רופאיה. (ניסן שור)

אלכס ליבק


70. אלכס ליבק


מה נוסיף ומה נאמר, צלם העיתונות מס' 1 בארץ מצלם רק בשחור לבן. ליבק הוא העיתונאי הישראלי הכמעט יחיד שיכול היה להשתלב ב"ניו יורק טיימס" בטבעיות גמורה, ולהתבלט גם שם עם אותה אנינות מינורית שהפכה לסימן ההיכר של צילומיו. ועם קשר הדוק לעניין - כששרי אנסקי מבשלת לך על בסיס יומי, אפשר לומר שאתה לא אחד שאוכל חרא. (רז יובן ורואי וולמן)

נועם רוטר. צילום: עידו קינן


71. נועם רוטר


פעם אחת כתבו כל מדורי האינטרנט בעיתונים ובאתרים על "קטין מהצפון" שביתו היה יעד לפשיטה משטרתית. החוק במדינה אסר לפרסם את שמו, אבל דומה שכל הקוראים ידעו במי מדובר. נועם רוטר, יותר מכל אדם אחר, בחן באופן מתמיד את גבולות החוקיות שמאפשרת הפריצות המובנית באינטרנט. מי שהחל את ימיו כמנהל פורום בקהילת IOL, התגלגל לניהול אתר שנתן לכל אחד להוריד כל תוכנה בחינם ובניגוד לחוק, ומשם התפתח לכדי אבוקת סקופים ימנית ולא חדל לרגע אחד להראות שברשת הזאת כל אחד יכול לשחק באיזה מגרש שהוא רוצה. בתמימות בלתי אפשרית שלח רוטר ידו בדיבה, בהעלמת עין מפיראטיות, בעבודה בעיניים ובאלימות מילולית קשה. אם זה אסור, שאל מנהיג חבורת הפרחחים האינטרנטית, אז למה לא עוצרים אותי? מלחמות עם עיתונאים כמו יואב יצחק ויובל דרור, עימותים עם ענקיות כמו מיקרוסופט ותחושה של אימפריה שכוחה גדול מזה של הציוויליזציה כולה. ללא הצדקה מלבד הצידקה בכבודה ובעצמה, היה רוטר למשיח השקר הצעיר והתמים ביותר שידע עמו ישראל. וכמו משיחי השקר כולם, אחרי התבוסות המשפטיות, הלך הילד לדברר את צה"ל. (צביקה בשור)

יאנוש בן גל. צילום: יוסי אלוני


72. יאנוש בן גל


הרעמה, הכל מתחיל ברעמה. הבן אדם בסביבות השבעים וכבר עבר ליד הרבה שרידים מפויחים של משוריינים סורים וישראלים. ועדיין, כמו פליט סבנטיז הוא מסתובב עם רעמת שיער סמיכה, גלית ומאפירה. כשכזה מוקד עוצמה מתיישב לך על הראש, אין לך ברירה אלא להרגיש כל יכול, סופרמן בעולם נטול קריפטונייט. ואז לא פלא שאתה דופק קופה עם כל מיני עיסקאות גז כשרות למחצה ולא פלא שבעשור השביעי לחייך אתה מכניס את בת זוגך להריון. בגין אמר פעם "אסד היזהר, יאנוש ורפול מוכנים". לא פלא, מול כזה שיער גם לי היו רועדות הביצים. (מורן שריר)

מישאל חשין. צילום: פלאש 90


73. מישאל חשין


בית המשפט העליון הוא מקום די קולי ומישאל חשין שוחה שם כמו כריש. לא הרבה זוכרים, אבל לפני שנה וחצי היו פה בחירות די ג'ונגליות ומישאל חשין נאלץ לשבת שעות על גבי שעות בחדרים לא ממוזגים עם אנשים כמו עוזי כהן. אחרי שהכלבים נבחו, השיירה של חשין לקחה את העסקים שלה לבג"ץ ושם, מישאל וחבריו, אפופי אפטר שייב אולד ספייס, קיבלו את ההחלטות השפויות האחרונות שנתקבלו במדינה הזאת. לרגע אחד, איש בן 66 הפך לדמות נערצת על כמה אלפי בני נוער. (מורן שריר)

דב אלפון


74. דב אלפון


העורך לשעבר של מוסף "הארץ" והמגזין הכלכלי "דה מרקר", מייסד "קפטן אינטרנט", מי שמגיש את התוכנית "נספח תרבות" בערוץ 2 ומשמש כעורך הראשי החדש של הוצאת זמורה-ביתן-כנרת, מותיר תמיד את אותו רושם: מוקפד, מתנשא במידה הנכונה ותמיד חייכני וסימפטי. נחשב למי שעשוי להשיב לכנרת את תהילתה האיכותית. הבלוג המפואר שהתקין עבורה, צעד חלוצי בשטח המו"לות, הוא צעד רציני ראשון בכיוון. אלפון הוא אחד מעורכי התוכן הבונבוניים שפועלים בישראל, אבל עזבו את כל זה, מדובר בצ'ארמר מהדרגה הגבוהה ביותר ואריסטוקרט מבית. כמו עמנואל הלפרין, גם אלפון מייבא איזשהו שיק פריזאי, אבל לא במחיר של ניתוק מהמציאות הישראלית. (רז יובן ורואי וולמן)

אורי לוטן. צילום: נעם וינד


75. אורי לוטן


ההיפי הלאומי והשדרן הישראלי הראשון ברדיו קול השלום של אייבי נתן יצא בגיל שש עשרה (בלי תרמיל) למסע הפסיכדלי הראשון שלו ברחבי יבשת אירופה. בשובו הפך את גלי צה"ל לתחנת הרוק הראשונה במזרח התיכון, שם קיבל את התואר צינגלוטן, ושידר את הוולווט אנדרגראונד עוד לפני ששידרו אותם באמריקה, בעיקר משום שהמנהלים שלו לא ממש ידעו אנגלית. אה, ואחרי זה הוא גם פוטר מכל תחנות הרדיו שבהן שידר, כולל א', ב', וג'. במסגרת 17 שנות נדודים בעולם, מג'קרטה ועד סן פרנסיסקו, הספיק לשרוד שבע שנים כאחד מחסידיו הראשונים של אושו ובאופן מפתיע לשמור על שפיותו, המשמשת אגב עד היום נושא לחילוקי דעות בין מי שמכירים ולא מכירים אותו. ויש כאלה שטוענים שהוא אפילו לא קיים. הוא היה ב-200 הופעות של הגרייטפול דד ובתקליטייה יושבות לא פחות מ-1000 הופעות חיות שלהם, ורק על החוצפה שבלשדר שלוש שעות רצופות של הדד ברדיו מגיע לו פרס ישראל. הוא כתב את "החיים כבצל", הרומן הישראלי הראשון שתיאר את החוויה הישראלית בהודו, ספר שכולם אוהבים חוץ מחסידי אושו. וגם היום, בגיל 53, הוא עדיין אחד האנשים היותר קוליים שמסתובבים פה. (גליה עזרן)

גיל ראסטה בונשטיין וסולן להקת "אסווד". צילום: עדי אבישי


76. גיל ראסטה בונשטיין


הישראליות היא עצבנית מטבעה, לא קולית בכלל. ג'מייקניות, כתכונת אופי, נעה על מי מנוחות ועשן מתוק ורגוע. בונשטיין, האיש שהלכה למעשה ייסד ומייסד את תרבות הרגאי בישראל, עמד מאחורי מועדון הסווטו האגדי וארגן כמה מהמסיבות והאירועים המכוננים בסצינה הישראלית, הוא בדיוק האדם שמייצג בהתנהלות שלו את הרוח הנעימה והנונשלנטית של התרבות הראסטפרית. על התרומה שלו להחדרת השאנטי של הדאב והרגאי וההתנהלות העקבית לאורך השנים - גיל ראסטה בונשטיין הוא קול לגמרי, ג'ה ראסטפארי. (ניסן שור)

מאיר ויזלטיר


77. מאיר ויזלטיר


האמת, רק בזכות רעמת השיער הבלתי מתפשרת זכאי ויזלטיר למקום של כבוד ברשימה זו, אבל ויזלטיר, המשורר העירוני, הוא גם מבכירי מגדירי האסקיפיזם התל אביבי בזכות אמירתו המפורסמת, שהוא לא מוכן לצאת ולהילחם מעבר לירקון. (רז יובן ורואי וולמן)

רוני רוזנטל. צילום: עדי אבישי


78. רוני רוזנטל


היו תקופות שבהן רק אנשים כמו ניסים כהן ויוסי זאנה מנעו מרוני רוזנטל להיות הכדורגלן המכוער ביותר בישראל. למרות זאת, מצויד רק ברקטה הטמונה עמוק עמוק באחוריו, פילס רוזי את דרכו מעלה, בהתחלה לבלגיה - שם גם תפס לעצמו איזה גויה שהיתה לאשתו - ומשם לליברפול, בדיוק בזמן כדי להדהיר אותה לאליפות מזהירה. העובדה שכל אלה ועוד צלחו לו ללא טכניקת כדרור בסיסית ועם יכולת סיום פתטית, מעצימה פי כמה את הישגיו. כאילו אין די בכל אלה, היום הוא סוכן שחקנים מצליח, והכסף נוזל לו מהכיסים. מגיע לך, גבר. (אחי רז)

ג'רמי חבש. צילום: נעם וינד


79. ג'רמי "קול" חבש


ראפר ממוצא אתיופי שכינויו מעיד על עיסתו. שר באמהרית, ועוסק בשירים שלו בבעיות הקליטה והשלכותיהן על בני נוער יוצאי אתיופיה. עדיין לא פרץ למיינסטרים של ההיפ הופ הישראלי, ויתכן כי לעולם לא יפרוץ, אבל השילוב הראשוני שלו בין הז'אנר האמריקאי לאטיטיוד האפריקאי הוא משהו Fאנקי ברמה לגמרי אחרת, כמו מרכז קליטה והתחת של ג'יי לו. (ניסן שור)

דוד קריבושה. צילום: נעם וינד


80. דוד קריבושה


איך אפשר לשכוח את ידיו הלבנות המנופפות של המנצח המזוקן מול חברי תזמורת הטיילת התל אביבית, אותה שירת ברבור של מפא"יניקיות צ'יצ'ית שמרוצה מעצמה עד כדי התפקעות. ערבי שישי של "סיבה למסיבה" נחתו עלינו והשרו שלווה של עם אחד, סגולה ונשיקות לבביות על הלחי, והכל בזכות הניצוח העדין של המאסטרו. על חליפתו הלבנה התיאטרלית, על חיוכו הבלתי מיוזע בעליל אל מול לחות החוף התל אביבי, קריבושה ראוי להיות המנצח שבין המנצחים. (צביקה בשור) למקומות 100 - 81