כתבות קודמות

  • צילום: לין ג'ונסון

    ''הסעודה האחרונה,'' ציור הקיר של ליאונרדו דה וינצ'י המוצג בכנסייה במילאנו, מתאר את הרגע שבו בישר ישו ל-12 השליחים שאחד מהם יתגלה כבוגד

  • צילום: לין ג'ונסון

    כומר פרנציסקני מתבונן במקום שבו מאמינים כי ישו נקבר בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים

  • צילום: לין ג'ונסון

    עולה לרגל בכותל המערבי, השריד היחידי של בית המקדש בירושלים

  • צילום: לין ג'ונסון

    מאמינה מאוקראינה כורעת ליד כנסיית הר האושר, על הגבעה המשקיפה על הכנרת, שבה, לפי האמונה, נשא ישו את הדרשה על ההר

  • צילום: לין ג'ונסון

    נזיר פרנציסקני קורא ברמקול לצליינים קתולים בתהלוכה בין תחנות הצלב לאורך ויה דולורוזה (''דרך הייסורים'') בעיר העתיקה של ירושלים

  • צילום: לין ג'ונסון

    מקדש קטן בקתדרלת סנט ג'יימס הארמנית בירושלים מציין את מקום הקבורה המשוער של ראשו הערוף של השליח יעקב הגדול

  • צילום: לין ג'ונסון

    עולה לרגל בכנרת, שבחופיה פגש ישו ארבעה דייגים שהיו לתלמידיו הראשונים, על פי האמונה הנוצרית

  • צילום: לין ג'ונסון

    דרך סנט ג'יימס (St. James, יעקב הקדוש) המתפתלת בצפון ספרד, מביאה צליינים אל קברו המשוער של יעקב הגדול

  • צילום: לין ג'ונסון

    לפי האמונה, העצם שבתיבת הזכוכית המוצגת במקדש בדרום הודו היא חלק מהאמה של השליח תומאס

  • צילום: לין ג'ונסון

    הנוצרים בהודו סוגדים לשליח תומאס, שהביא לשם את המסר של ישו ולכן נהרג. מאמינים החוששים להפגין את אמונתם באופן גלוי מתכנסים בביתו של כומר

  • צילום: לין ג'ונסון

    צלקת בירכו של הצעיר ההודי היא תזכורת למכות שספג מקיצונים הינדים במשך שמונה שעות בשל סירובו להתכחש לאמונתו הנוצרית

  • צילום: לין ג'ונסון

    הכומר דבנדרה סינג מתפלל למען פליטים באוריסה (Orissa) שבהודו, אשר הותקפו ב-2008 בשל אמונתם הנוצרית

  • צילום: לין ג'ונסון

    קתולים מבקשי מחילה כורעים ברך על מדרגות סקאלה סנטה (המדרגות הקדושות) ברומא, אשר לפי האמונה ישו פסע עליהן

  • צילום: לין ג'ונסון

    מבקרים כורעים ברך מול הקריפטה המוקדשת לשליח פאולוס בכנסיית סן פאולו, מחוץ לחומות עיר הוותיקן

  • צילום: לין ג'ונסון

    מאמינים בכנסיית סן פייטרו ברומא שחקו במגעם את בהונות פסלו של השליח פטרוס

  • צילום: לין ג'ונסון

    שאול, שרדף בתחילה את ראשוני הנוצרים, ראה בחזונו את ישו והפך להיות פאולוס, אחד מ-12 שליחיו המסורים של ישו

  • צילום: לין ג'ונסון

    מסופר שהשליח מרקוס מת במצרים וכי שרידיו נגנבו מכנסייה באלכסנדריה בשנת 828 והובאו לכנסיית סן מרקו בוונציה

  • צילום: לין ג'ונסון

    נזירות מהמנזר הדומיניקני הסמוך למערת סנט-בום (Sainte-Baume) בצרפת סוגדות למרים המגדלית ומלוות שריד מעצמותיה בתהלוכה

  • צילום: לין ג'ונסון

    כאשר נמצאה גולגולת זו במאה ה-13, ציפו אותה צרפתים קתולים בזהב משום שהאמינו כי היא שייכת למרים המגדלית

  • צילום: לין ג'ונסון

    פארווין טווקול אולופסון, איראנית שהתנצרה, הגשימה את חלום חייה כשנסעה לפרובנס בצרפת כדי לראות את גולגולתה של מרים המגדלית

גלרית תמונות

מירוץ השליחים

לפני 2,000 שנים הטיל ישו על 12 מתלמידיו להפיץ את תורת הנצרות. כיצד נראו השנים הראשונות של הדת החדשה ומי היו התלמידים הללו, שכה רבים ברחבי העולם עדיין מאמינים בהם?

מאת: אנדרו טודהנטר | צילום: לין ג'ונסון
בשנים הראשונות אחרי צליבת ישו על ידי הרומאים הייתה הנצרות רק זרע של דת חדשה. עדיין לא היו לה טקסים, ספרי קודש או שם, והיא אפילו לא הייתה כת מאורגנת ביהדות. ראשוני המאמינים קראו לה בפשטות "הדרך". 

לפני צליבתו הורה ישו ל-12 מתלמידיו המקוריים להפיץ את האמונה שזה עתה נולדה. השליחים (אפוסטולוס ביוונית) היו חוד החנית של התנועה. הם הפיצו את המסר ברחבי רשת הסחר המסועפת של העולם העתיק והותירו קהילות נוצריות קטנות בדרך שבה הלכו. ואכן, פטרוס, אנדריי, יעקב הגדול, יעקב הקטן, יוחנן, פיליפוס, בר תלמי, תומאס, מתי, תדאוס, שמעון ומתיה (שהחליף תלמיד לשעבר של ישו שהואשם בבגידה, יהודה איש קריות) הגיעו לכל קצוות תבל. לאחר זמן הוחל השם שליחים גם על אחרים שהפיצו את הבשורה.

מאז ועד היום נהיו השליחים למושא אמונתם של המונים ולסמלי תרבות היסטוריים. קרוב לוודאי שלעולם לא יהיה אפשר לקבוע בוודאות מדעית כי מרים המגדלית (שגם היא נחשבת אחת מן השליחים) הגיעה לגבעות פרובנס בצרפת, או שתומאס מת בהודו. הניתוח המדעי של שרידים פיזיים המשויכים לקדושים תמיד לוקה בחסר, ולרוב אפשר רק לאמת מאיזו תקופה העצמות ומה היה מינו של בעליהן, זכר או נקבה. שיטות מחקר חדשות, ממצאים ארכיאולוגיים וגילוי כתבי יד לא מוכרים עשויים להמשיך לתרום לידע ההיסטורי על אודות הקדושים, אבל קרוב לוודאי שדברים רבים יישארו לא ידועים.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות