כתבות קודמות

  • צילום: אד קאשי

    מרסיי, עיר נמל מאז 600 לפני הספירה, קלטה גלים של מהגרים. כיום חיים בה יותר מ-850,000 תושבים, בהם 100,000 זרים

  • צילום: אד קאשי

    פורט ד'אקס, שער הניצחון של מרסיי, משמש נקודת מפגש של קבוצות מהגרים רבות

  • צילום: אד קאשי

    משחק הפטאנק, שדומה לכדורת במגרש דשא, הוא בילוי מקומי אהוב בשעות הפנאי

  • צילום: אד קאשי

    מספר סיפורים באחד מבתי הקפה הססגוניים של מרסיי

  • צילום: אד קאשי

    חבורה מעורבת של נערים משתזפת בשמש הים תיכונית בחוף הנמצא מדרום למרכז מרסיי

  • צילום: אד קאשי

    אישה מוסלמית ממוצא אלג'ירי מבלה עם חברותיה במסיבת רווקות

  • צילום: אד קאשי

    מהגרים רבים גרים ועובדים בשכונות מרכזיות כמו רובע נואיי (Noailles), ולא בפרוורים מרוחקים

  • צילום: אד קאשי

    מהגר מטוניסיה ממתין לקרובי משפחתו שיקבלו את פניו בתחנת הרכבת המרכזית הסואנת

  • צילום: אד קאשי

    פליטים שברחו מאירועי האביב הערבי בטוניסיה זוכים לסיוע מתושבים מוסלמים ופעילים חברתיים

  • צילום: אד קאשי

    עוברים ושבים בקירבת הכנסייה הקתולית הרומית סן ונסן דה פול, משקפים את הרבגוניות של מרסיי

  • צילום: אד קאשי

    חברים בקהילה היהודית משתתפים בהלוויה בבית הקברות סן פייר

  • צילום: אד קאשי

    קיימות מחלוקות בין קבוצות מוסלמיות שונות בעיר, בהם גם המהגרים מאיי קומורו בגלימות הלבנות

  • צילום: אד קאשי

    מסגד בצפון העיר קטן מלהכיל את כל המתפללים המגיעים אליו ביום שישי, והם גודשים את הסמטה הסמוכה

  • צילום: אד קאשי

    משפחה מוסלמית צופה בשחיטת כבשים בשוק הבשר מוסטפה סלימני בעיד אל-אדחא, החג שבו מציינים את הסכמת אברהם להעלות את בנו לקורבן

  • צילום: אד קאשי

    אימאם מאיי קומורו מתרווח בחברת בנותיו בביתו בפלאן ד'או, שיכון בצפון מרסיי

  • צילום: אד קאשי

    שכונה במרסיי, שנחשבה בעבר למוזנחת ומסוכנת, התמלאה בחנויות ספרים, ברים ובתי קפה, אך העיר עדיין סובלת מרמת פשיעה גבוהה

גלרית תמונות

כור ההיתוך של מרסיי

בתקופה שבה מדינות רבות יותר באירופה נהפכות לאומות של מהגרים, עם אוכלוסיות מוסלמיות ההולכות וגדלות, האם מרסיי רב-תרבותית תתברר כמציאות או כחזון?

מאת: כריסטופר דיקי | צילום: אד קאשי
בירת מחוז פרובנס שבדרום צרפת מצדיקה את המוניטין שיצאו לה - מדובר במקום מחוספס ופרוע, עיר נמל שמושכת אליה סחורות לא חוקיות, וגם מגוון בני אדם, שמקצתם לא חוקיים אף הם. העיר שימשה מקום מפלט לאנשים שנמלטו מרדיפות, מגפות ועוני. ההמונים שהיגרו אליה בעת האחרונה הם בעיקר ממוצא מוסלמי, וכיום, כשמשקיפים מאחד מחופיה הרבים של מרסיי, אפשר כמעט לראות בדמיון כיצד שיטפון אנושי מתקדם אליה ככל שמהומות מתפשטות בעולם הערבי ודוחפות פליטים ומחפשי עבודה רבים יותר לעבר חופי אירופה.

אם מקשיבים לדברי הפוליטיקאים ממפלגת הימין הקיצוני, אפשר לחשוב שבהכרח יתבטא גל ההגירה הזה במתקפה של שמרנות אסלאמית שתקרא תיגר על אורח החיים האירופי ותיאלץ כל אישה להתלבש כמו כלה טאליבאנית. אבל אז שמים לב שרבים מהגברים והנשים הרובצים על החול בשפת הים הם ממוצא אפריקני וערבי, וכי הנשים הצעירות לובשות ביקיני ולא בורקה.

ככל שייהפכו מדינות אירופיות רבות יותר למדינות מהגרים, כך תהיה מרסיי, אולי, לחזון העתיד, ואפילו למודל לרב-תרבותיות. אך לא קל לה לקיים את האיזון הזה, בייחוד כאשר האירועים המתחוללים במזרח התיכון שולחים פעם אחר פעם גלים של פחד ברחבי העיר. "בזמן המלחמה בעיראק, ב-1991, אמרתי לעצמי שדברים הולכים להתפוצץ במרסיי, בגלל התמונות שהגיעו לבתי המוסלמים באמצעות צלחות הלוויין," אומרת מישל טבול, נשיאת סניף פרובנס של קרי"ף (CRIF, המועצה המייצגת של המוסדות היהודיים בצרפת). "אמרנו, אם זה לא יתפוצץ עכשיו זה לא יתפוצץ לעולם." וזה אכן לא קרה: המנהיגים המוסלמים המקומיים שיתפו פעולה עם נציגים של קבוצות דתיות אחרות והצליחו להרגיע את הרוחות.

אך העניין אינו פשוט כל כך. ברגע שהמשחק נגמר והשמש בחוף שוקעת, דעות קדומות מתחילות לצוף ולעלות אל פני השטח. השאלה היא אם מרסיי יכולה לשמש דוגמה להרמוניה קוסמופוליטית או שמא היא חברה על סף תסיסה. התשובה הלא נוחה היא שתיהן גם יחד.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות