המצוקים האדומים

נופי הפרא הקדומים של מצוקי ורמיליון (Vermilion, אדום) נישאים במישורי הלענה של מדינת אריזונה בארצות הברית לגובה של יותר מ-900 מטרים. רמת פריה (Paria), שמשתרעת בראש המצוקים, נסוגה זה כמה עידנים לכיוון צפון-מערב, ומצוקי ורמיליון הססגוניים הם החזית המתפוררת שלה.

זהו אינו מקום מתאים למי שאינו טייל שטח מיומן, אשר יודע להתמודד עם השמש, החום, הצמא, הבידוד וחוסר ההתמצאות, וגם עם עכסנים ועקרבים. אין כמעט שבילים מסומנים, רק כמה שלטים, ואין תמרורי אזהרה או פקחים שאפשר להיעזר בהם כמו בפארקים לאומיים אחרים. טלפונים ניידים אינם קולטים, אפשר להקים אוהלים היכן שרוצים, והמים היחידים שבנמצא הם אלה שהמטיילים מביאים איתם.

קשה להכיל בדמיון את הגיאולוגיה המורכבת והעתיקה של המקום. הדבר קשה אף יותר למי שמתמזל מזלו להגיע לווייב (Wave), תצורת קרקע שחבויה בפינה הצפונית-מערבית של מצוקי ורמיליון. ווייב היא ערבוביה של דיונות קדומות, מקווקוות בפסי צבע, שנראות כמו גלי אוקיינוס מאובנים, העולים ויורדים, מתרוממים כמעט עד סף שבירה. מה שנותר לאחר עידנים ארוכים של בליה - גלים סוררים של אבן חול חלקה ומפוספסת - הוא תיעוד של תהליכים כימיים שמתרחשים כאשר אבן החול נוצרת. לאלה נוספים הלבנה על ידי אור השמש וריבוד של תחמוצת ברזל ומינרלים אחרים.

התהליכים הגיאולוגיים שעיצבו את תצורת ווייב, כמו את המצוקים, הקניונים ושלל הנופים האחרים באתר הלאומי מצוקי ורמיליון, ממשיכים להתרחש כל העת ללא הפרעה, סמויים מהעין. בתחתית המצוקים נערמים, כמו גרגירי חול בשעון חול, סלעים ענקיים שצנחו מטה, כמו בעוגת שכבות חגיגית. איש אינו יודע מתי שוב יתנתק סלע מהמצוקים. תהליכי הבליה כאן מתרחשים זה עידנים. הדבר יכול לקרות ברגע זה ממש או רק בעוד כמה אלפי שנים.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון פברואר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף